בס"ד

יום שלישי, 13 מאי, 2025
הכי עדכני
כעומק ההקשבה עומק הדיבור
// הרב דוב זינגר, ראש ישיבת מקור חיים

התוועדות היא מלשון מועד, כמו שיש לנו "אהל מועד". כשיש לנו מפגש עם כמה וכמה שותפים, וכשהמפגש הוא התרחשות משמעותית, הפרטים הופכים להיות חלק מהכלל ואז פתאום יש תחושה של אחדות. ההתוועדות היא בין האנשים לבין מה שהם לומדים או נושא השיחה בעבודת ה'. וכשהחיבור הזה מתרחש, יש תחושה שגם ה' מצטרף אלינו להתוועדות, אל אוהל מועד הזה.
בהתוועדות יש רבדים רבים ומופלאים, אחד מההיבטים הוא "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע". כשיש "איש אל רעהו" בידידות וחברות ובתחושה של "ואהבת לרעך כמוך", נוצר משהו חדש. לא כתוב "אז דברו" אלא "נדברו" - הידברות,  הדיבורים נובעים מאיליהם, גם דיבורים כאלו שלפני המפגש לא הייתי יכול לדבר אותם. יש איזו פסיביות שנוצרת בעקבות ההקשבה של הזולת שנמצא שם בשבילי, יוצאים ממני דיבורים שלא היו יוצאים בלי זה. זה לא שיעור שאני מדבר בו את מה שהכנתי מראש. ובהתוועדות הופך להיות פלא של "ויקשב ה' וישמע".
כל שיחה מושפעת מדמותו והקשבתו של הזולת. ולכן הקשב ופתיחת הלב שיש בהתוועדות מולידה את הדיבורים האלה. יש התחדשות כמו שר' שלמה קרליבך אומר שחבר טוב הוא אחד שבזכותו אני נהיה יותר טוב. ולפי עומק ההקשבה - עומק הדיבורים. כשזה נעשה בחבורה זה מתעצם עוד יותר ובמקום שיהיה מכנה משותף נמוך, נוצר מכנה משותף גבוה עד כדי כך שה' נוכח שם. זה קשור לפתיחת הלב, לשירים וניגונים ולאמירת ה'לחיים' שמרוממים אותנו ומזכירים לנו את הנשמה ואת הרצון שלה לבוא לידי ביטוי. הביחד מכפיל ומעצים ומשלש את הכוח הזה.
אחד המדדים לזה הוא תופעת הסנכרון. כשכל הנוכחים מכוונים לתדר אחד, אז כשמישהו אומר משהו אתה יכול לשמוע את החבר אומר לו שזה בדיוק מה שגם הוא רצה לומר. מרגישים אחד את השני, התקשרות איננה רק מילולית ואז אנחנו גם מסוגלים לדבר דיבורים שלא העזנו לדבר קודם ולהתחבר עם כולם בצורה חזקה יותר. משתחררים מאחיזת האגו ומהאני שלי, ומבינים שכולנו רקמה אנושית אחת. אנחנו מרגישים מה הזולת רצה לומר גם בלי שאמר. התדר חזק מאוד והלבבות מקושרים.
כמו שאדם יכול להרגיש מבין השיטים אם אכפת לנו ממנו או לא; כמו שמורה אחד נכנס לכיתה ויש מתח ומפריעים לו ומורה שני נכנס וכולם קשובים לו; העולם מתנהל על רקע של תדרים. וכשנותנים מקום ללב, זה קורה.

 

לשתוק בקול רם
// הרב יובל בר נתן,

כששומעים את המילה התוועדות ישר קופץ לנו לראש משהו לא שגרתי, אורות, שמחה פורצת גבולות, לחיים, ניגונים וחבר'ה. אבל כדאי לחשוב לא על התוצאה המיוחלת אלא על העבודה הנדרשת. כשם שבכל סדנא אנשים מוכנים להשקיע כסף וזמן בשביל לעבור תהליך, כך בהתוועדות צריך מוכנות להתמסר ולהשקיע זמן, התמדה ואנרגיה.
ככל שמצפים ליותר עלולים להישבר יותר. צריך להגיע עם מוכנות לשבת יחד גם אם לא יקרה משהו מיוחד, ולהבין את הערך הגדול שצדיקים הנחילו לנו במושג התוועדות; אז ממילא עצם הישיבה יחד מעניקה הרבה כח לכל אחד. חשוב גם לזכור שלהתוועדות באים להקשיב ולא לדבר. כמות המילים שתאמר בחלל החדר תהיה אותה כמות, אך אם אתה מגיע בשביל להקשיב, תנועת נפש היא שונה בתכלית. משפיעים כבר אמרו שתפקידו של המתוועד הראשי הוא לשתוק בקול רם.
הניגונים הם זמן בישול בין דיבור לדיבור, זמן לעבד נתונים ולכן הם חשובים מאוד ואינם הפסקה או זמן לפטפוט קטן בצד. התוועדות זה לבנות כלים והניגונים עוזרים להוריד את הדיבורים אל תוך הלב. ה'משקה' הוא בגדר תרופה, נראה שבדורנו, במונחים של פתיחת הלב, רובינו חולים… לחיים! אבל מי שלא צריך, שלא ישתה.
אם היו יודעים באמת מהי התוועדות, היו מתוועדים בכל הישיבות תמידין כסדרן. רבי ישראל מרוז'ין אמר שבהתוועדות שיהודים יושבים ביחד ושותים ואוכלים, היצר הרע אומר לעצמו: "זה לא לרמה שלי לרדת לכאלה", וזה בדיוק הזמן לקבל על עצמינו קבלות טובות בעבודת ה'. כנראה שהזמן אצל גדולי עולם כמו חידושי הרי"ם ותלמידיו היה יקר מאשר אצלנו, ולמרות זאת הם ראו בהתוועדות ערך עליון ולא בזבוז זמן.
מסופר שפעם ראו את ה'צמח צדק' בצער פנימי, והוא הסביר שזה כבר חמישים שנה שהוא לא השתתף בהתוועדות כחסיד מן השורה, ודמעות זלגו מעיניו. בנו סיפר זאת לנכדו והוסיף: "התבונן נא מה פעל הצמח צדק בחמישים שנה האלה. כמה חידושים הוא כתב, כמה יהודים הוא החיה כמה חזיונות קודש היו לו. קדוש בן קדוש, קרוב לבן שבעים בוכה בדמעות שליש על כך שאין הוא יכול להיות בהתוועדות כמו חסיד פשוט". והוסיף הרש"ב מלובביץ': "בטבעי תמיד הייתי אוהב לשמור על הזמן, ומאז ששמעתי את הסיפור הזה הוחלט אצלי אשר התוועדות חברים היא מי חטאת המטהרים".

לא מספיק לנשק
// הרב שבתי סלבטצקי, שליח חב"ד באנטוורפן

כולם יודעים שקולומבוס "גילה את אמריקה". מה זאת אומרת? אמריקה הייתה שם מאז ומתמיד, רק שהעולם לא ידע עליה. קולומבוס מצא אותה וגילה עולם חדש. האדם הוא "עולם קטן", גם הוא 'מיני־גלובוס'... גם בנו יש ארצות ויבשות ומקומות עצומים. אבל לפעמים אדם יכול לחיות חיים שלמים רק בתוך חלקיק קטן בנפש שלו, בלי להיות מודע לכל המרחב העצום שקיים בעולם הגדול שבתוכו... הוא חי מאה ועשרים שנה בכפר זעיר ונידח, בלי לגלות ארצות חדשות, שנמצאות בו ומחכות שיגלה אותן...
לפעמים מתנוצץ בך איזה ניצוץ שמגיע מאותה מדינה רחוקה. למשל, כשאתה יושב בהתוועדות חסידית, כשאתה מנגן ניגון חסידי. אתה מרגיש משהו, אתה חש שמשהו נפתח בך, שגילית משהו חדש בעצמך. אתה פתאום מתוודע לכוחות וחושים חדשים שפורצים בך. איזה מין אור חדש ולא מוכר מאיר בך וממלא אותך. אבל לעיתים די קרובות, כעבור זמן קצר התריס הכבד של ההרגל והשגרה סותם את החלון שנפתח וחוסם את האור. הכול נכבה.
ההתוועדות פותחת לך את החלון, היא מגלה לך את עצמך! אומרים "לחיים", שומעים דברי התעוררות של חסידים – וזה מקלף מאיתנו, לפחות לרגע, את הקליפות ומסיר את המחסומים. נותנים לנו הזדמנות נדירה לגלות מקומות חדשים, להגיע לאזורים חדשים, ולחיות את החיים האמיתיים!
ליהודי אחד בברוקלין הייתה חנות פירות וירקות. פעם אחת בא אליו לביקור חבר ילדות שלו. הם שוחחו, ובין השאר עלה לשיחה גם המצב הכלכלי. סיפר היהודי לחבר שלו שהעסק ממש מקרטע, יש קשיים והמצב לא טוב.
אמר לו החבר: "יש לי עצה מעולה בשבילך, שתקפיץ לך את המכירות. בכניסה לחנות תתלה שלט, ותכתוב עליו 'כאן מוכרים פירות וירקות מארץ הקודש'". הוא שמע לעצה. ואכן, לאט ובהדרגה, המכירות עלו מאד.
אחרי חודש חזר החבר לביקור, והתעניין במצב העסק. היהודי סיפר לו שהפטנט הצליח. והחבר אומר: "תחליף את השלט. על השלט החדש תכתוב 'כאן מוכרים פירות וירקות מירושלים עיר הקודש'"... ושוב הוא שמע לעצה הטובה, ושוב היקף המכירות זינק וגדל מאד.
עובר חודש נוסף, והחבר עוצר שוב לביקור. ושוב הוא מגלה שהרעיון היה פשוט מבריק. כולם קונים וקונים. ברוך השם. אומר החבר לבעל החנות: "עכשיו אתן לך את העצה הכי טובה. תחליף שוב את השלט. הפעם תרשום בגדול – 'כאן  מוכרים פירות וירקות מהכותל המערבי'"... פשש... החבר התפעל מאד מהרעיון, ושוב שמע לעצה.
כעבור עוד חודש, החבר קופץ לביקור נוסף. הוא שואל את ידידו מה מצב המכירות, והוא עונה בתסכול: "אל תשאל, ממש קטסטרופה. אנשים באים, רואים את השלט, מנשקים את הפירות והולכים...".
כדי לקנות, לא מספיק לנשק. צריך לשלם... כך זה בכל דבר בחיים. וכך זה גם בהתוועדות. כאמור, בהתוועדות חסידית יש שני קצוות. מצד אחד, יש בה את המעלה העצומה של "שבת אחים גם יחד" ופתיחת הלבבות איש לרעהו. אבל יחד עם זאת, צריך לזכור ולהדגיש את המאמץ והזהירות של כל אחד לא ללכת לאיבוד אלא לקחת כל דיבור, אמרה או התעוררות ששומעים בהתוועדות, ולוודא שתהיה להם השפעה על עבודת השם האישית שלו.

 

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
אורי צוקר

עולם לא הגיוני

המשימה היומית שלכם היא לקחת את האח הקטן והמציק בן השלוש ולהסביר לו רק במילים, ככה

למאמר המלא »
אמונה ישראלי

16# משיח שבשוק

אמצע ארוחת ערב עם הקטנטנים, צלצול. "אהלן אמא, מה העניינים?" "אליה! איזה כיף לשמוע אותך". "אמא

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן