תכונות רבות יש ליצר הרע: הוא חנפן, שקרן ולא מתייאש, לא מתבלבל מהצלחות ואלוף העולם בלנצל כל מצב לטובתו; הוא יודע לחמם אותנו על מה שצריך להיות קר כלפיו, ולקרר כשצריך להיות חם; לפני החטא הוא מסביר בטוב טעם ודעת כמה זה לא נורא לחטוא, וכמה שה' טוב ובטח יסלח, ומיד לאחר החטא הוא יסביר באותות ובמופתים דרך מאמרי חז"ל והזוהר הקדוש עד כמה המצב חמור ואין סיכוי, איך שאתה אפס וחסר ערך והלך על העולם הבא. אם תרצה ליהנות קצת ולקבל משמעות תיאלץ להסתפק בכמה תאוות בזה העולם, כי ברוחניות כבר לא תגיע לכלום.
היה ראוי להתעכב על כל פרט אך דומני שהדור שלנו צריך לאמץ בעיקר את החוצפה. החוצפה שלו למרוד בריבונו של עולם, החוצפה שלו להפיל אותנו ולהעמיד פני תם, החוצפה לשקר פעם אחר פעם מבלי להתבלבל - אותה צריך לגנוב לו ובכל הכוח.
למרות שהחוצפה היא אחת המידות המזיקות ביותר לקבלת התורה, אותה מקבלים רק על ידי ענווה וקבלת עול, בעניין התשובה היא המועילה ביותר. השרף מסטרליסק אמר שלעתיד יהיה יהודי שבלילה יעבור עבירות חמורות ובבוקר יקום וישאג "הודו לה' קראו בשמו" בטלית ותפילין כאילו לא קרה כלום, וזה "חוצפא יסגא" – למעליותא; חוצפה שמגדילה את התשובה ואת הבעירה.
על פי התורה יש מדרגות ויש שלבים, אי אפשר ללמוד פנימיות למי שלא מילא כרסו בש"ס ופוסקים, תפילין של רבינו תם זה רק לירא שמים ומי אתה שתעשה מה שגדולים וצדיקים ממך לא עושים, וצריך להיזהר מיוהרה. אבל בכוחה של עצם הנשמה, יהודי יכול לעשות תשובה ברגע אחד ובזה מוחלין לו ולעולם כולו. יש קונה עולמו בשעה אחת. יש יהודים שכל תורת הנגלה לא יכולה לכבות את הנפש הבהמית שלהם ורק האור של רזי תורה יכול להצילם ולהרימם, בדור כזה צריך לצעוק שאנו חייבים את החוצפה לעשות את מה שלא במדרגתנו. אמנם לפי התורה זה לא הסדר אבל אנחנו במצב של פיקוח נפש! מותר לנו להכריע שהכיסופים, התשוקה והגעגועים משקפים את מי שאנחנו יותר מן ההצלחות והכישלונות בשטח, רק התעוזה הזו תוכל להציל אותנו ממבול הכפירה והתאוות.
שנזכה להינצל מעזות דסטרא אחרא בכוח העזות דקדושה.