בס"ד

קרוב אליך ברשת

למה באתי לעולם
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print
מספרים על חסיד של השפת אמת שניגש אל רבו, ושאלה בפיו: "רבי, הציעו לי להיות הרב של עיר הבירה, וורשה. באתי לבקש מהרב תמיכה וברכה". אמר לו הרבי: "באשר לי, הייתי מעדיף שהיית מספר לי שאתה מתחיל להיות סנדלר". – "מי יהיו אם כן הרבנים?" שאל החסיד. "מי שאינו שומע לי", ענה השפת אמת בפשטות. כעבור שנה הגיש החסיד לרבי את זוג הנעליים הראשון שלו. מי שמכיר את השפת אמת, כמו את רבו הרבי מקוצק, יודע שאין בהם ולו מעט מהבינוניות והפשרנות, בשום תחום, בנגלה או בנסתר. הרבי לא ציפה מהחסיד להסתפק במעט מן הקדושה, הדבקות, או הבקשה לגאולת ישראל. הרבי כיוון את ליבו של החסיד פנימה. על השפת אמת עצמו מסופר שבערוב ימיו טייל פעם עם נכדו ובשעת רצון אמר לו: "יודע אתה מדוע התנגדתי כל כך לקבל את הרבנות? כיוון שידעתי את אשר יהיה. ירבו החסידים וירבו ספסלי בית המדרש. ואז, בדיוק אז, תיעלם לה הנקודה הפנימית". אנחנו לא באנו לעולם כדי להגשים את החלומות שלנו, הרוחניים או הגשמיים. יש לנו חלומות גדולים כי אנו בני א-ל חי, לכן באנו לעולם; כדי לשרת את ה' תמיד בכל רגע בהתאמה לרצונו המתחדש מאיתנו. אפילו המשפט 'באתי לעולם כדי להיות תלמיד חכם' נעוץ בו ממד חיצוני. יש בו מהשפעת התרבות המערבית שבוחנת כמותיות כערך עליון ומגדירה שאיפות בתוך תבניות. אני לא חושב שמשה רבינו אמר על עצמו שהוא בא לעולם כדי להיות תלמיד חכם או כדי להיות מנהיג של ישראל. אני כן יודע, שבכל רגע נתון משה רבנו עשה כל מה שביכולתו בשביל ה'. הוא לא שתק מול עוול ומצוקה והיה שם רק מול ה'. ממילא הוא גם נקרא לדגל ושוב היה שם בשביל לעזור. יהודי שבענווה ובפשיטות יודע לומר על עצמו שהוא בסוף רק בא לחסות בצל הא-ל, יוליד מתוכו את היצירתיות והכישרון שלא יולידו הרבה מאותם שיודעים להגדיר מגמות ו'נולדו' בשביל להגשים אותן. האחרונים עובדים אצל האלוה שמונח בדעתם ולא ירכשו את האמון והכנות שיש במי שמתבונן ומנגן.
את שולי רנד אני מכיר מוקיר מכבד ואוהב. כך גם את יצירותיו המדהימות, המלאות קדושה אמונה וכשרון יוצא דופן. גם השיר החדש "עוקר הרים" נכנס לאותו קריטריון. איך אפשר לא לאהוב שיר המסתיים בביטוי "כי אתה סובב כל עלמין וממלא כל עלמין" אשר מעתה ואילך יושר בפי רבים? ובעיקר, רוב התוכן הסולד מכפירה, ממידות רעות ומעבירות שבין אדם לחברו. אך השורות הפותחות בהן הכרזה כי לא בא לעולם להיות תלמיד חכם, אלא לחיות בלב שבור, אמונה וריחוק מעבירות – נכונות רק בהקשר מוגדר. שאיפת הדורות של אימהות יהודיות בכל התפוצות ללא יוצא מן הכלל היתה כי בניהם יגדלו להיות תלמידי חכמים. את פיתם חסכו מפיהם כדי לשלם למלמד טוב. פעמים רבות שלחו ילד רך בשנים ללמוד מחוץ לבית בישיבה טובה, תוך געגועים ובכי. לא היתה מאושרת בתבל מאמא שזכתה בבן ת"ח, והיו רבות כאלה. כך שמר עם ישראל על רמה תורנית גבוהה, כך יצר אליטה רוחנית מובילה, כך גדלה ופורחת תורה שבע"פ. הרמב"ם כבר הגדיר כי הבחירה החופשית של אדם מאפשרת לו להשיג הישגים רבים, בהם לימודיים ורוחניים. גם מי שאינו בעל כשרון מולד – בהתמדה ונחישות מגיע לרמה למדנית גבוהה. בהקדמה לכמה מספרי האחרונים הקלאסיים שמעטרים את מדפי הישיבות – נמצא יותר מסיפור חיים אחד של מי שלא היה מוכשר בשכלו, אבל התמדה ותפילות הביאו אותו לשורה הראשונה של ראשי ישיבות שחידושיהם נלמדים עשרות שנים לאחר פטירתם. יחד עם זאת – את השיר הזה יכול לשיר בלב שקט מי שהתקיימו בו דברי חז"ל "תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים – שוב אינו רואה" )חולין כד(. מי שניסה התאמץ והשקיע חמש שנים, ורואה שאינו במסלול להפוך לתלמיד חכם –עליו להרפות מהחלום להיות תלמיד חכם. אין זאת אומרת שעליו לעזוב את הישיבה. ללימוד בישיבה יש ערך עצום, ויש להתאמץ ללמוד כל זמן שיש מוטיבציה ואפשרות. לכשיצא מהישיבה, יפנה למסלול התפתחות אחר שבו יראה סימן ברכה והצלחה. בכל מסלול שיבחר, ובכל שלב בחיים, יש לקבוע עתים לתורה, ולהתקדם גם מבחינה למדנית וגם מבחינה רוחנית, גם מי שלא יזכה לתואר תלמיד-חכם. בקיצור – חמש שנים אחרי תחילת לימודיך בישיבה גבוהה – אם זה "לא הולך, ולא בכיוון" תוכל לשיר את השיר הנהדר של שולי רנד כולל שתי השורות הראשונות… והעיקר – רובו של השיר, המתאים למה שאמרו חז"ל אודות כל תינוק, שטרם צאתו לאויר העולם "משביעים אותו, תהי צדיק, ואל תהי רשע" )נדה ל(, זהו פרויקט לכל החיים, שבו אין מגבלת זמן, וגם מי שלא ראה סימן ברכה – חייב להתאמץ שוב ושוב עד שיצליח. להיות צדיק זה הרף המינימלי של יהודי. תלמיד חכם – זה הרף הגבוה, שאנו כחברה וכיחידים תמיד בשאיפה להגיע אליו.
לפני שאתייחס לתוכן העמוק של השאלה, משהו מתקומם בי על הניסוח שלה. למה? כי השאלה הזו מחביאה הנחה מרומזת: שצריך או לא צריך להיות תלמיד חכם. יש כאן ציר מסוים – 'להיות או לא להיות' – זו השאלה. או שצריך לממש את זה או שצריך לברוח מזה. והציר הזה חונק את החופש של האדם. מה כל כך רע בלחנוק את החופש של האדם? אם אנחנו רוצים להסתכל על זה מהיבט תורני – היכולת שלנו בכלל להיות קשורים לאלוקים היא אך ורק דרך ממד החופש. בין אם מצד הבחירה החופשית, ובין מצד החופש עצמו. כלומר, את הבחירה החופשית אפשר לתאר כממד פורמלי של חופש: 'על פי הנוהל' צריך חופש כדי לבחור באופן חופשי בקיום מצוות ובחיים דתיים ולקבל על זה שכר. כי אם לא בחרת אלא הסכמת מתוך איומים – מה בכלל עשית ולמה אתה חושב שמגיע לך על זה משהו? הרבה פעמים מתארים את ההכרחיות של הבחירה החופשית, לעבודת השם. אני אישית פחות מתחבר לזה. אני מעדיף לדבר על החופש עצמו: אי אפשר להיות קשור למשהו אם אתה מייצר יחס של ניגודיות כלפיו. אם אלוקים הוא חופשי, כולל והרמוני, ואני ההפך הגמור – לא חופשי, לא כולל ולא הרמוני – איזה קשר יכול להיות בין הפכים מלבד ניגוד? מה שניתן להבין מהשאלה הוא שהאדם משועבד וגורלו מוכתב לו מראש: 'באתי לעולם בשביל'. זה לא דיון אם כדאי או חשוב, מרתק או מסוכן להיות תלמיד חכם, אלא 'באתי לעולם בשביל', זה גורלי, זה פאטלי. החיים שלך מוכתבים מראש ואין בהם חופש ומרחב. אי אפשר להכיר את אלוקים ואת החופש שלו בצורה הזאת. גם המושג 'תלמיד חכם', בהקשר התרבותי שלנו היום, הוא מאוד מצומצם. לעיתים המצב יותר גרוע, השאלה היא האם להיות 'פוסק','ראש ישיבה' או 'גדול הדור'. ולא רק האדם מוגבל פה, גם העולם נכלא בגבולות צרים. תפיסת חיים שחבויה בשאלה הזו היא שיש עולם והוא מוגדר מראש. זה לא העולם שאתה יוצר. זה לא 'העולם כרצון או כחכמה', עולם המשתקף מתוך מרחב החיים, היצירה ורצון, כמו שמתאר הרמב"ם במורה נבוכים, אלא יותר 'העולם כהכרח'. אי אפשר לענות על השאלה הזו כן או לא. זה מצב של LOSE-LOSE SITUATION . בכל מקרה נפסיד כי עולם בינארי הוא עולם שאי אפשר לפגוש בו את אלוקים. לפחות לא את זה המחדש, היוצר והמפתיע. אז מה כן? העולם הוא לא עולם קבוע שאנחנו באים לתוכו כדי להשלים ייעוד כזה או אחר. העולם הוא מה שנעשה ממנו. החלק היצירתי והדמיוני בו הוא גדול ולכן גם הגבולות של העולם וגם שלנו – לא מסומנים. מה שתיצור פה הוא העולם. אדם שקשור תמיד באלוקים, אדם שהוא תלמיד באמת – מפתח באופן קבוע את היכולת לכרות אוזן להכל. כשאתה לומד מכל דבר אתה תלמיד חכם בהגדרה. אתה יכול להיות איש פשוט מאוד ועדיין אתה תלמיד חכם, כי אתה קרוב ולומד מהכל ודומה להשם בהכל. ככל שאדם יתאזר באומץ לחופש ועצמיות, פחות יחשוש ויטה לב לפחדים להיות משהו או מישהו – הוא יכול להיות מה שהוא באמת כפי שהשם ברא אותו.

אהבת את המאמר? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print
עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן