בס"ד

יום שישי, 7 פברואר, 2025
הכי עדכני
למה להביא ילדים לעולם?
חיים זה טוב
// חנה שפיגל (טוניק)

לפני מספר שנים נשלח אלי סרט קצר שניתן למצוא ביוטיוב ושמו 'נולדה בדכאו'. הסרט מביא את סיפורן הלא ייאמן של תשע נשים יהודיות הונגריות, המגיעות למחנה דכאו בשלבי הריון שונים. הן כמובן נאלצות להסתיר את העובדה כי הן הרות, ועושות זאת בדרך לא דרך. בהמשך הן יולדות בסיועו של רופא יהודי שהיה גם הוא אסיר במצב גופני נורא, ומצליחות להחביא את כל תשע התינוקות ולצאת איתם בשלום ממקום המוות אל החיים.

הסרט המטלטל הזה מציב בצורה ברורה ומפעימה אקסיומה שכוחה, שמזמן הפסיקה להיות הנחת יסוד של האנושות: מוות = רע, חיים = טוב.

למה להביא ילדים לעולם? כי חיים זה טוב.

כחלק מתהליך הבירור שלפני הגאולה השלמה, אנחנו חווים כעת פירוק של הרבה מאוד יסודות שפעם היו מובנים מאליהם, ואחד מהם הוא היסוד הזה של טוב החיים. קולות 'ערכיים' משמיעים טיעונים הפוכים לגמרי בדבר פיצוץ אוכלוסין, דאגה לסביבה ואפילו טענה כי הבאת ילדים לעולם הינו מעשה אגואיסטי. אמירות אלו מכרסמות, בלי שנשים לב, באקסיומה הפשוטה, הטבעית והבסיסית של חיים = טוב. הן מערערות אותה ומטילות בה ספק – האמנם חיים זה טוב? ומי אמר שחיים ברמת חיים נמוכה (על פי אילו קריטריונים נקבעה רמת החיים זאת גם שאלה שראוי לשאול 😊) הם אכן טובים? ובמה אשם הילד שהוריו רוצים ילדים?

אפשר להוסיף ולדבר על עצם קיום ציווי ה'; על כך שזוהי המצווה הראשונה בה נצטווינו; ניתן לדבר על חיים של משמעות אותם אנו מבקשים להעביר הלאה; אפשר לדבר גם על ההיבט הביולוגי. אך אני מרגישה שבעולם כמו שלנו אנחנו חייבים בראש ובראשונה לשוב אל אותה אקסיומת חיים פשוטה, ראשונית וקיומית ולשנן אותה שוב ושוב: חיים = טוב. וככל שיש בחיים ריבוי חיים והתקשרות אל חי־החיים והפריית אותם חיים – הרי שהטוב הזה הולך וגדל, מוסיף ומאיר.

אם נחיה בתודעה כזו באמת, נראה איך קשיי החיים ואתגריהם פחות מבהילים, ונגלה בתוכנו את אותה שמחה קמאית הנקראת 'שמחת חיים' - שמחה על עצם החיים, על הזכות לחיות. לחיים, לחיים!

תפקידנו בעולם: לתרום לאנושות
// הרב דן גרניק ר"מ בישיבת שבי שומרון

קודם כל, לבעלי החיים אין שאלה כזו. כל חייהם נעים סביב המטרה – לשרוד ולקיים את מינם.

עוד דבר: המשנה (סנהדרין כד) אומרת שהמשחק בקוביה פסול לדון. הגמרא תוהה: למה, מה הוא כבר עשה?! עונה רב ששת, משום שלא עסק ביישובו של עולם! אדם שמהמר, הוא לא גונב ולא רוצח, ובכל זאת הוא פסול לדון. למה? כי הוא שקוע בעצמו ולא עוזר לפתח את העולם, אין לו ערך לכספם של אחרים. זה דבר בסיסי. אין כאן דרישה להיות צדיק ופרוש, רק תעריך את הסובב ותראה מה אתה יכול לתרום לאנושות.

בנוסף, ער ואונן, שהשחיתו זרעם, לא הבינו את הבסיס לקיום החיים, ולכן הקב"ה נטל את חייהם. משל לחקלאי מתחיל המבקש מחקלאי אחר הלוואה לצורך קניית חיטים. משיב לו החקלאי שכסף אין לו, אבל חיטים ייתן לו. נוטל החקלאי שלנו את החיטים, ובמקום לזרוע אותם - אוכל אותם. שתי טעויות קריטיות עשה: א. פספס את מטרת החיטים. ב. אלו לא החיטים שלו.

בורא עולם נתן לך את היכולת לקיים את המין האנושי בכלל, ובפרט את עם ישראל, ומי שיש לו יכולת ולא עושה זאת - מועל בתפקידו, משום שלא כל אדם יכול להביא ילדים לעולם, גם לאחר תפילות וטיפולי פוריות.

ובפשטות: חוני המעגל, לפני שנרדם ל־70 שנה, למד לקח מאדם פשוט. אותו אדם נטע עץ חרוב, שמוציא פירותיו רק לאחר 70 שנה! שאלו חוני: מנין לך שתחיה כל כך הרבה זמן? ענה לו אותו אדם: ברור לי שלא אהנה מהפירות, אבל אני באתי לעולם שיש בו חרובים לאכילה - בגלל שאבותיי הכינו לי, וכך גם אני עושה לילדיי.

יש כאן מסר חזק ביותר. מה אומר אותו אדם לחוני? הוריי דאגו לי, למה שאני לא אדאג לדור הבא? אם מטרת האדם היא לדאוג אך ורק להנאה שלו, בעצם הוא שולל את קיומו. כי אם הוריו גם היו חושבים כך, הוא לא היה בא לעולם.

אמונה, ברכה, גאולה, ביטחון, שמחה
// הרב לוי ברוק מכון אור החסידות

הסיבה להבאת ילדים לעולם ברורה ליהודי מאמין, זו מצווה מהתורה. הילדים גם מביאים ברכה להוריהם, ואם נרחיב את המבט על כלל ישראל בדורנו - הרי חז"ל אומרים שמשיח יבוא כשיכלו כל הנשמות שבאוצר הנשמות, כך שכל ילד שנולד 'מרוקן' את האוצר ומזרז את הגאולה.

אבל אם נחזור למציאות היומיומית, לכל זוג מתעוררות שאלות הגורמות למחשבות בכיוון של תכנון או הימנעות מריבוי ילודה. במסגרת זו אנסה להתייחס – על יסוד תשובות שהרבי מלובביץ' ענה לשואליו – לשני אתגרים בולטים בדורנו, המבוססים על הגישה המערבית שחדרה גם אל המשפחה היהודית.

האתגר הכספי מוכר לכולנו. הגישה המערבית טוענת: "יותר ילדים – יותר הוצאות". איך באמת מתמודדים עם האתגר הכספי, כשהדירה היא חלום רחוק והחלפת רכב אינה מעשה יומיומי, והרי ילד נוסף הוא מקור להוצאה כספית לא פשוטה. איך אפשר לחשוב על עוד ילד במשפחה כשמביטים למינוס בבנק בלבן שבעיניים?

הפתרון האמיתי נמצא בחיזוק השריר של האמונה. כשחיים מתוך ביטחון מלא שבכל רגע חיינו מנוהלים ומנווטים בהשגחה פרטית על ידי הקב"ה, והוא "זן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים", ובפרט את אלו שמקיימים את המצווה הראשונה בתורה "פרו ורבו", או־אז הדאגה הכספית הולכת ומתפוגגת. בפרט כשזוכרים ומפנימים את דברי חז"ל שכל ילד שנולד ופתו בידו, כך שלמעשה כל ילד מביא תוספת תקציב ושפע לכל בני הבית.

ישנו גם האתגר הרגשי: הגישה המערבית מדגישה את הצורך במרווח גדול בין הילדים, ומטיפה לא להעמיס אותנו רגשית, ומעודדת לנוח ולצבור כוחות בין ילד לילד, לשנה־שנתיים־שלוש ואולי יותר... מה עונים לאמא יהודיה שמרגישה שעמוס לה עכשיו, והיא לא מסוגלת להתקדם לילד נוסף?

ובכן, לשאלה רגישה מתאימה תשובה רגישה:

נכון, ההריון והלידה הם תקופה מאתגרת, ואכן החיים לא פשוטים. אבל אם ברגש עסקינן, כדאי להסתכל גם על הצד השני של המשוואה: הרי אין לתאר את הרגש החיובי שיש לאישה שכבר טעמה וקיבלה בפועל נחת ושמחה מלידת ילד. היא רואה איך הילד גדל ומתקדם הודות לחינוך והמסירות שלה עבורו. בוודאי חשוב לקחת גם את זה כשיקול, ולהתקדם להרחבת המשפחה גם אם הדבר כרוך בוויתור זמני על נוחות מסויימת. כדאי גם לוודא שהרצון החזק בהפסקה ומנוחה ממושכת הוא צורך ממשי, ולא נובע מלחץ חברתי ו"מה יגידו".

תכל'ס, חבל להתעכב. בל גם נשכח שלא הכל תלוי ברצון ההורים, ואין לנו באמת מנגנון שליטה על כל פרט בחיינו. יש את החלק בסיפור המשפחתי שלנו שתלוי בה', כך שחבל להתמהמה.

שיהיה במזל טוב!

 

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
יעל בנימין

ארמונות בחול

רבים מכם חוו פעם את ההתלבטות הזו במה להשקיע – בעם ישראל, בארץ ישראל, או אולי

למאמר המלא »
חנה סלם

ברכת האילנות

ארץ ישראל, אמא אדמה, היום את בטח שמחה במיוחד, היום יום הולדת לאילנותייך, כיאה לצניעותך הוא

למאמר המלא »

אוהב, לא אוהב

הרב, טוב לנו ביחד, אנחנו לא רוצים להיפרד. * תרשו לי לתמלל שיח דמיוני והיפותטי לחלוטין,

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן