האוצר שמתחת להר סיני
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
תורת הסוד נותנת את הטמפרמנט לחיי הקודש של התורה, בכך שהיא מגלה כי המצוות אינן רק סמלים וזיכרונות המחברים לעבר הרחוק של האומה, כמו אכילת מצה זכר ליציאת מצרים, אלא פעולות קיימות בהווה ובעתיד. אכילת המצה פועלת עתה בעולם ומקדמת אותו לגאולתו. ההבנה כי כל מצווה פועלת בעולמות העליונים ומתקנת את הבריאה כולה, מוציאה את עשיית המצווה מתורת פעולה פרטית ונקודתית והופכת אותה לפעולה כללית ועולמית. אדם השואף לתקן עולם יכול לכוון את הכוונה הפנימית ובכך להיות שותף באותו התיקון ברמה גבוהה.
תורת הקבלה מכונה גם בשם חכמת הנסתר, מכיוון שהיא מלמדת אותנו על המשמעות הנסתרת של הדברים. היא מדברת על פנימיות העולם, על תהליך הבריאה, ועל סודות ההנהגה הא־לוהית. בכך היא מעצימה את תודעת הקשר בין העולם שלנו לעולמות עליונים, משרה רוח הקודש על האדם, ומגדילה את הדבקות באלוקים המתגלה ומסתתר בעולמו ובתורתו.
ממילא, אדם ההולך לאור הרזים מעשיו נעשים מלאי משמעות עמוקה ותורתו מתעלה מאוד. רעיונות קודש אלו חיוניים במיוחד לדורות שלנו, דורות שיבת ציון בהם רבים מעמנו זקוקים כאוויר לנשימה לעומק ולגדולה שבתורה. כך אומר מרן הרב קוק ומוסיף עיקרון נוסף מתוך תורת הרזים: העולם מתעלה והולך. זהו חידוש גדול כיוון שמצד הנגלה של תורה מורגשת ירידת הדורות, מתרחקים אנו מהר סיני והאחרונים אינם יכולים לחלוק על הראשונים, אך מצד פנימיות התורה, העולם והעם מתקדמים והולכים - לא מצד פרטיות האנשים שהם אכן קטנים יותר במעלה מהראשונים - אלא מצד הכלליות של העם והעולם שהולכים ומתתקנים ומתקרבים לגאולה השלמה. עיקרון זה הופך את המבט על הדור שלנו. ככל שאדם מגיע לעומק גדול יותר כך האור והשמחה גדלים והולכים.
יש להזכיר כי רזי תורה אינם רק אלה הכתובים בספרים, אלא ישנם המתגלים לנשמת אדם הלומד תורה לשמה בטהרה - "מגלין לו רזי תורה" ועולמות תוכן חדשים נחשפים אליו. וכמובן, אדם יכול ללמוד סתרי תורה רק מתוך הכנה רוחנית ומוסרית מתאימה, ומתוך הדרכה מתאימה מצדיקי ישראל נאמני רוח ה'.
למה קבלה? מדוע לא ללמוד רק את התורה היפה הנגלית, הלכותיה וחוקותיה ואת ספרי המוסר? אני רוצה לספר סיפור אך לפני זה אקדים בשאלה נגדית:
כתוב בגמרא בברכות דף ח: "מיום שחרב בית המקדש אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". מדוע דווקא ההלכה נקשרת בגלות? וכי ההלכה אינה דיה ומספקת ליהודי? מדוע בגאולה אין הסתפקות בהלכה בלבד, הלא תרי"ג מצוות כולן נמצאות בה?
אלא שהתורה כאדם, יש בה גוף ויש בה נשמה. ההלכה היא הגוף, אך אם רצונך להרגיש את המנגינה, את הלב, את החיבור לחיוּת הבורא שבכל מצווה, עליך להאזין, לצד ההלכה, גם לנאמר על אותה מצווה בחלק הקבלי של התורה, הנשמה, הפנימיות.
והנה הסיפור שלי:
תמיד רציתי להיות רב. זה היה חלום חיי. כבר בעלון כיתתי בבית ספר, כתוב: רן שריד: "רוצה להיות רב". לא פלא שמצאתי עצמי על המסלול. למדתי בישיבות הנכונות, ובבגרותי למדתי בישיבת העילית, ישיבת "מרכז הרב". בשיעור א' למדתי שלושה סדרים גמרא והלכה בשקידה רבה. כך נמשך הדבר עד חורף שיעור ב'. באמצע החורף, בלי שום סיבה מיוחדת התחיל ה"משבר". קמתי בבוקר לחברותא ומרגע שנפתחה הגמרא – משהו מבפנים רצה לברוח. ככל שהתאמצתי בציפורניי להתקדם, כך גבר השעמום והרצון לברוח. הלב דרש משהו ולא ידעתי מהו.
בהדרגה מצאתי עצמי בחוץ, רובץ שעות ללא מעש בחדר בפנימייה. המחשבות אכלו אותי בייסורי מצפון, חברים ומשפחה שאלו: "מה קרה לו?".
ואז זכיתי והגיע המלאך. היה זה אברך צעיר משכם שיצא לי להכירו, יהושע שפירא, כיום מורי ורבי. שאלתי אותי אם יסכים ללמדני אמונה ולענות על שאלות אישיות. הוא נענה. פעם בשבוע בחבורה קטנה התגלה לנו עולם קסום: פנימיות התורה. זוהר, מדרשים, והמון חסידות ואורות הקודש לרב קוק זצ"ל.
המים העמוקים השיבו לי את האמון גם בהלכות ה"יבשות". משמעות חדשה ניתנה. למדתי בזכותו עוד ארבע עשרה שנים בישיבה. לימודי רבנות, גמרא והמון פנימיות התורה. וכן, הגשמתי את חלום בית הספר: הייתי לרב לתלמידים בישיבה ולימדתי אותם גמרא.
ללא פנימיות התורה מגיעים למבט שטוח בו נראה כי אין קשר מהותי בין הקדוש ברוך הוא, המצוות שהוא נתן לנו, עולם החומר בו מקיימים את המצוות והיהודים המקיימים אותן. כמו אדון המצווה את עבדו - לאדון חיים משל עצמו, לעבד חיים משל עצמו, הפקודות של האדון אינן מהותיות לחייו וכך גם הביצוע של העבד. היחסים הם טכניים ותועלתניים ומיוסדים על הכרח. כך גם נראה שאין שום חיבור פנימי, לא בין הקדוש ברוך הוא והתורה והמצוות, ולא בין המצוות לאדם.
באה פנימיות התורה, הקבלה, ובפרט כפי שהיא מבוארת ומוסברת בתורת החסידות, ומלמדת שהתורה והקדוש ברוך הוא הם אחד. לפי המבואר בלשון הזוהר: "איהו וחיוהי חד, איהו וגרמוהי חד" - הקדוש ברוך הוא והרצון, הקדוש ברוך הוא וחכמתו, הם אחד.
מהותו של האדם היא נשמתו, שהיא חלק אלו־ה ממעל, ולכן האדם מחובר בחיבור פנימי אל הקדוש ברוך הוא ואל חכמתו ורצונו שבתורה. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא הכניס את כל פנימיותו בתורה שהוא נתן לנו, התורה היא פנימיותו של ה', מי שלומד תורה ומקיים מצוות הוא עצמו חלק אלו־ה ממעל ומהותו היא מהות התורה.
נשארה עדיין הבעיה שהמצוות הגשמיות הן חומריות ומנותקות, הבצק של המצה והצמר של הציצית אינן אלוקות לכאורה. באה החסידות ומביאה את הרעיון של 'אחדות ה'', שגם העולם כולו, משמעותו הפנימית היא אלוקות. כשיהודי מקיים מצווה מעשית בגשמיות של העולם, הוא מגלה את האמת של הגשמיות, שזו אלוקות.
בעוד שבפשטות הדברים, כשיהודי בא ללמוד תורה ולקיים מצוות הוא עסוק בדבר חיצוני למהותו וגם זר לקדוש ברוך הוא, ואת הכל הוא עושה בחיצוניות ובכפייה, הרי שעל פי פנימיות התורה, כשיהודי לומד תורה ומקיים מצוות הוא מחבר את הפנימיות שלו עצמו עם הפנימיות של התורה והמצוות, שהן הפנימיות של הקדוש ברוך הוא. ממילא גם העשייה הופכת להיות מתוך רצון עצמי ומתוך שמחה.
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
כשאמא חזרה מהעבודה היא מצאה את נטע יושבת מול צלחת עם שניצל וקוסקוס אבל רק מזיזה
כשפגשתי את אודיה שרעבי מיד בנימין, מאמנת אישית, לא יכולתי שלא להיזכר בדברים שרבי נחמן מברסלב
מאז שדוד סיפר לי על החברה החדשה, ובא רשמית לבקש רשות לעשות נזם, משהו בי נשבר.