יהיה עסוק מאוד! במה? בנגינה, בספורט, בטיולים, בביקורים משפחתיים, בהתנדבות - אימוץ של ילד נכה או חולה, בגמילות חסדים, בקריאת ספרים, במפגשים חברתיים בריאים, בכל דבר חיובי כיד היצירתיות של כל אחד ואחד.
ברור שעל כולם ובראש כולם קביעת עתים הגונים לתורה שכוחה רב ועצום להטות לדרך הטוב והישר, ו"אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש". הרמב"ם בסוף הלכות איסורי ביאה כותב: "גדולה מזאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה...". נראה שיש להרחיב את דבריו, לא רק לתורה וחכמה אלא להגדרה של "לב פנוי מ...", כלומר, כאשר נוצר וואקום של זמן, עלולים מאוד להיכנס לתוכו תכנים שליליים. כולם יודעים מהו שעמום ולמה הוא גורם. לכן חשוב להיות עסוק בעשייה חיובית כלשהי.
ישנו גם וואקום נפשי של חסך בחום של הורים, אחים, חברים או מחנכים. אחריות החברה הסובבת להתייחס, להתחבר ולא לתת לבחור/ה להרגיש בודד/ה ומנוכר/ת, דבר ש"מזמין" קשיים רבים וביניהם גם מציאת פורקן על־ידי סיפוק צרכים בצורה שלילית.
יחד עם כל האמור, יש לזכור שיסוד ושורש הכל הוא עבודה פנימית של יכולת שליטה ופיתוח הרצון, שכן באמת אין דבר העומד בפניו. שבעזרת ה' נצליח כולנו במשימה, מכוח ימי הרצון והרחמים.