האוצר שמתחת להר סיני
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
בתוך כל הרצונות שלנו, גם הגשמיים ביותר, חבוי רצון פנימי עמוק שהוא כולו לה' יתברך. אם איננו מגלים את הרצון הזה, הרי זה בגלל שנתנו ללבוש החיצוני של הרצון להטעות אותנו, או בגלל שניסינו לייבא רצונות זרים וחיקויים שאינם שייכים לגילוי האישי שלנו באותו זמן.
"לפי גדולת ה' יתברך", אומר רבי נחמן מברסלב, "שום מלאך ושרף אינו יכול להתפאר על זאת שיוכל לעבוד אותו יתברך. רק העיקר הוא הרצון, שיהיה כוסף תמיד אליו יתברך, ובתוך כך מתפללין ולומדים ועושים מצוות" (על פי שיחות הר"ן נ"א).
הקריאה של רבי נחמן היא חד משמעית ומהפכנית. עיקר המערכה והבחירה של האדם הינה ברצון, ואם לדייק יותר: ברצון לרצות. ההגשמה של הרצונות הופכת להיות משנית לרצון עצמו. הדגש עובר מהבחינה הכמותית והמעשית אל המישור המופשט של הרצון, עד שהתפילה והמצוות הן חלק מהרצון ולא להפך.
על אימוץ כוח הרצון כתב רבי נתן: "ואי אפשר לקלקל ולסתור העצה הזאת בשום אופן, כי יהיה איך שיהיה, אף על פי כן אני רוצה לשוב לה' יתברך ברצון חזק" (ליקוטי הלכות, הלכות ערב ג').
גם כאשר אדם אומר לעצמו שהוא רוצה משהו, לא בטוח שהדבר חשוב לו עד כדי התמסרות למימושו. לדוגמה: אדם שמנסה להתכוון בתפילה אך לבו נושאו למחוזות רחוקים, חייב לשאול את עצמו עד כמה הוא באמת מרגיש צורך לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא ולהתפלל. אם התפילה הייתה חשובה בעיניו, הוא היה מרוכז בה לא פחות ממה שהוא מרוכז בתדריך לפני יציאה לקרב.
רובד נוסף הוא הדרך למימוש הרצון. לעתים אדם מציב לעצמו מטרות רחוקות, שאין סיכוי רב שיעמוד בהן, מה שגורם לו להיכשל באופן תמידי עד כדי ייאוש מהשגת המטרה. על האדם להציב לעצמו בהתחלה מטרות קטנות שהוא מסוגל לעמוד בהן, ומתוך שיצליח במטרה אחת יהיה לו חשק להשיג את השנייה, עד שישיג את מטרתו המלאה.
והכי חשוב: לא להתייאש! כל החיים הם מלחמה, וכמו במלחמה, גם אם מפסידים בקרב אחד עדיין אפשר לנצח במערכה הכוללת. וכבר לימדנו הראי"ה קוק ש"כל נפילה מכשרת היא עליה כפולה" (שמונה קבצים א, תתנט). ותמיד יזכור האדם, שעל ידי שיתפלל בכוונה גדולה יזכה לראות ישועות גדולות: "רְצוֹנְךָ אֶשְׁאֲלָה, חַי בַּעַל הָרָצוֹן / כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, נָהַגְתָּ אֶת הַצֹּאן / בְּמִרְעֶה טוֹב וְנִפְלָא, וְהָיָה כָּל עֶלְצוֹן / רוֹעֶה יִשְׂרָאֵל סֶלָה, הַאֲזֵן אֶת קוֹלָם".
בחסידות מסבירים שהמילה "רצון" מורכבת מאותיות "נוצר" ו"צינור". זה לא רק משחק מילים, השפע שבו אתה מעוניין, בגשמיות ורוחניות, יוצר צינור בין המקום שבו נמצא השפע לבין המקום שבו אתה נמצא בעולם. כמו בגינה, יש עץ שצריך מים ולידו יש ברז. הצינור מעביר את השפע מהמקום שלו למקום שבו הוא נצרך. הרצון יוצר צינור, וכך מתהווה נוצר. רעותא דליבא, רצון הלב, הוא הדבר העיקרי ביותר ברוחניות, ועליו עלינו לקחת אחריות.
בעולם המעשה יש דברים שלעת עתה נמנעים מאיתנו, אבל כשאנחנו מחזקים את הרצון זו קריאה כלפי שמיא שזהו הדבר שאנחנו באמת מעוניינים שיבוא לידי ביטוי. חז"ל אומרים: "אין דבר העומד בפני הרצון" – וכוונתם לכך שאין מה שימנע ממך לרצות. צריך לרצות את הדבר, להתגעגע, לכסוף, ובסוף זוכים שהוא באמת מופיע ומתגשם.
ב"סיפורי מעשיות" מספר רבי נחמן על הנסיכה שנמצאת במקום שנקרא "לא טוב". היא אומרת למשנה למלך שמחפש אחריה שאין לו דרך להציל אותה כי אם כשיתגעגע להוציאה במשך שנה שלמה. רצון עמוק יוצר געגוע לדבר שאותו אני רוצה, שייצא לפועל. כך שאם רצונות אינם מתגשמים, אין לראות בכך ראיה לאי חשיבותו של הרצון, אלא צריך פשוט לרצות אותם ולהתגעגע למימושם יותר ויותר.
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
הספר החדש "ראֹה פניך" מאת הרב מומי פאלוך (52, נשוי + 7), ר"מ בישיבת 'אורות שאול'
בקריאה ראשונה זה מבלבל. מי אומר מה ולמה. מה כאן הנושא, מי המושא, ולאן נוסעים. לְךָ
אבא! שוב אלול, ושוב אני מוצא את עצמי במצב לא משהו. תראה, שמת אותי כאן, בעולם
א. הדרישה לכבוד הדת אחד המשפטים המצוטטים ביותר מכתבי הראי"ה הוא אודות ארבעת שלבי תשובת הדור: