גם כאשר אדם אומר לעצמו שהוא רוצה משהו, לא בטוח שהדבר חשוב לו עד כדי התמסרות למימושו. לדוגמה: אדם שמנסה להתכוון בתפילה אך לבו נושאו למחוזות רחוקים, חייב לשאול את עצמו עד כמה הוא באמת מרגיש צורך לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא ולהתפלל. אם התפילה הייתה חשובה בעיניו, הוא היה מרוכז בה לא פחות ממה שהוא מרוכז בתדריך לפני יציאה לקרב.
רובד נוסף הוא הדרך למימוש הרצון. לעתים אדם מציב לעצמו מטרות רחוקות, שאין סיכוי רב שיעמוד בהן, מה שגורם לו להיכשל באופן תמידי עד כדי ייאוש מהשגת המטרה. על האדם להציב לעצמו בהתחלה מטרות קטנות שהוא מסוגל לעמוד בהן, ומתוך שיצליח במטרה אחת יהיה לו חשק להשיג את השנייה, עד שישיג את מטרתו המלאה.
והכי חשוב: לא להתייאש! כל החיים הם מלחמה, וכמו במלחמה, גם אם מפסידים בקרב אחד עדיין אפשר לנצח במערכה הכוללת. וכבר לימדנו הראי"ה קוק ש"כל נפילה מכשרת היא עליה כפולה" (שמונה קבצים א, תתנט). ותמיד יזכור האדם, שעל ידי שיתפלל בכוונה גדולה יזכה לראות ישועות גדולות: "רְצוֹנְךָ אֶשְׁאֲלָה, חַי בַּעַל הָרָצוֹן / כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, נָהַגְתָּ אֶת הַצֹּאן / בְּמִרְעֶה טוֹב וְנִפְלָא, וְהָיָה כָּל עֶלְצוֹן / רוֹעֶה יִשְׂרָאֵל סֶלָה, הַאֲזֵן אֶת קוֹלָם".