מה עושים עם הכעס?
אגרס-SEE-בי
// הרב רוני פרינץ - עו"ס, יועץ זוגי 

הרבה פעמים אני שומע בקליניקה הכחשה: "אני לא כועס" – מבלי ששאלתי האם את/ה כועס. לא נעים להודות בו, אבל קודם כל חייבים להכיר בקיומו. הצעד הראשון להתמודד עם כעס הוא להכיר בו. לא להכחיש, לברוח או להדחיק אותו.

ההכרה בכעס וזיהוי נכון שלו יכולים לחשוף את השורשים שלו. ולמה זה חשוב? כי כעס הוא לא רגש, הוא מחפה על רגש. בעצם על המון רגשות.

לא במקרה יש לנו הרבה מילים המתארות כעס: חרון, עברה, זעם וכו'. יש הרבה סוגים של כעס - כעס הוא לא רק לשבור כלים, יש כעס מופנם, יש כעס שמוחלף באשמה ומופנה כלפי העצמי וכעס של תוקפנות פסיבית - והרבה רגשות יכולים לעורר אותו.

להכיר בכעס זה לא רק לזהות אותו אלא גם להשהות אותו. הכעס הוא כמו אדי רתיחה המבקשים להשתחרר, מה שהמקרא קורא לו חֵמָה. ההשהיה היא הקו העדין שבין דיכוי לביטוי של הכעס: אני לא בולע את הכעס, אבל גם לא יורק אותו החוצה. היכולת להשהות ולהרחיב את הרגעים הספורים שבין העוררות – בין מה שגרם לי להרגיש משהו ועד לביטוי בכעס, היא הצומת שבין לפרוק את הכעס ולהתפרק ממנו לעומת לפרק אותו ולהיבנות מחדש.

חשיפת שורשי הכעס מאפשרת להתמודד עם הרגשות האמיתיים שעמדו בבסיסו, ובד בבד עוזרת לנו לפתח דרכים לבטא את הרגשות הללו בדרכים יעילות ומיטיבות יותר עמנו ועם הסביבה. ביטוי נכון מאפשר לכעס התקוע - לנוע.

עבודה על הכעס, כמו כל עבודה רצינית, לא נעשית רק בשעת האירוע. ריפוד מתמשך של התודעה ואימון יבש בחלופות, מביא אותנו טוב יותר להתמודדות הבאה.

במישור התודעתי, הכעס יושב על תפיסות של התמקדות באירוע אחד, הקצנה שלו והכללה שלו על מרחבי חיים נוספים. הרעיון הוא לפזר את האנרגיה הזו, ולהתמודד עם דפוסי חשיבה כאלו – כל הזמן. ככתוב באגרת הרמב"ן: "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס"

במישור המעשי, יש שהציעו חלופות לכעס (ריה"ל) ויש שביקשו להכחידו (רמב"ם). גם הפסיכולוגים דיברו בשני קולות – יש שגרסו סיפוק: לאפשר ביטוי חלופי לכעס, ויש שגרסו איפוק: "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם". המתן ותוך שתי דקות הכעס ירגע.

התמרה ולא דיכוי
// איטל כהן - מדריכת כלות ומלמדת במדרשות וסדנאות לנשים

שורש הכעס, כנראה, מגיע מתחושה של  גאווה (מגיע לי) או אפסיות (אני לא שווה). השורשים האלה יכולים להתבטא החוצה דרך תחושת חוסר, חוסר ביטוי או יצירה, חוסר קבלה של החסרונות שלי או תחושה של חוסר עניין ומיצוי. כך או כך, כדי להינצל ממנו צריך לחזור לבדוק היכן מקומי האמיתי (והלא מדומיין) בעולם.

כעס שייך לממד האש בנפש. לאש יש תכונה של חום ומשיכה, תנועה ועליה כלפי מעלה.

אבל אש, כשהיא לא מנותבת יכולה להיות הרסנית. ולכן, רגע לפני הרגש החם כדאי לבדוק מה עומד מאחורי תחושת הכעס שלי, ושם לעשות עבודה. כשאת מרגישה שאת "מתחממת" והאש עולה יותר מדי זו קריאת כיוון לחפש ולהוסיף חיות, עניין ותנועה בונה.

הבעיה הגדולה של הכעס היא דווקא התחושה שאחרי. תחושה של ריק ואבדון ושל "אל זר" (ביטוי מהזהר הקדוש על הכעס). הכל זר לי. ובעיקר אני לעצמי. אבל במקום לכעוס על הכעס ולרצות לכבות אותו, עדיף לחפש כיצד להתמיר אותו. כי כעס מעיד על אכפתיות. על חושים ערים ומלאי תשומת לב. כל הופעה שמגיעה מהנפש זקוקה להתייחסות ולא דיכוי.

חפשו את ההתמרה לחום אנושי ואכפתי, לתשוקת חיים בריאה ומקרבת: מה חסר לך? איפה את מרגישה תקועה? למה הסיטואציה מפעילה אותך? מה בה מפעיל אותך?

נכון, אלו שאלות קשות אבל מצד האמת (והנסיון) כשאני פונה לבירור, הכעס הופך לחום פנימי והזדמנות מרגשת להוסיף לעצמי חום אמיתי של חיות.

אל תתנו לה להרוס לכם את החיים!
// הרב ישי אלגזי | מרצה לחסידות

המעשים, הדיבורים והמחשבות שלנו הם רק הלבושים של החיים. החיים שלנו הם החוויה שלנו! בתניא מבואר שחוויית החיים של הבינוני היא הנפש הבהמית, ומקום משכנה הוא בלב. מה שאומר שאנחנו גוש של רגשות: אני שמח, דואג, כועס, מקווה, ביקורתי, מאשים, בוטח, מתוסכל, מאמין, פוחד, ביטחון עצמי, קנאה, שלווה וכן הלאה.

מלחמת הנפש האלוקית והבהמית אינה רק על ההתנהגות שלנו, המלחמה היא על הרגש! מה שאתה מרגיש כעת מורה איזו נפש כעת דומיננטית בחייך. רגש שלילי? כעת הנפש הבהמית מדברת. רגש חיובי? כעת הנפש האלוקית מביאה את דברה.

הבהמית חיה את העולם והבורא לא נוכח בחייה. היא חיה בתפיסה שאין על מי לסמוך. רק אני אדאג לעצמי. וכך, כדי להגן על האדם ולהניעו להגן על עצמו היא 'שותלת' בו רגשות שליליים שיניעו אותה לפעולת מנע והגנה. תדאג לעצמך! תהדוף איומים, תעשה משהו!

הנפש האלוקית חיה את נוכחות הבורא. יש מי שדואג לצרכיי, לכבודי ולמעמדי, ואף אחד ושום דבר לא מאיים עלי. אם כן, כל שנותר לה היא להרגיש רגשות חיוביים, ולחיות בשלווה, בשלמות פנימית ובשמחה גדולה.

ואת זה עלינו לחיות ולדעת: הנפש הבהמית רוצה לגנוב ולגזול לנו את החיים! את החוויה האמיתית של חיינו: שאין עוד מלבדו! וכל רגש שלילי אינו אלא שקר וכזב הבא מטעמה.

והנה הנוסחה:

מצד הנפש הבהמית: שלב 1. אין נוכחות בורא > 2. אני באיום מהסביבה > 3. רגשות שלילים וכעס ממלאים אותי על מנת לפתור את האיום.

מצד הנפש האלוקית: שלב 1. יש נוכחות בורא > 2. אינני באיום. אני שלם ושליו. >3. רגשות חיוביים ממלאים אותי.

נזכור: רגש שלילי אותו אנו מרגישים שורשו מהשקר של הנפש הבהמית. רגשות חיוביים מגיעים מהנפש האלוקית. בפעם הבאה שיגיע אלינו כעס, רגש של ביקורת, האשמה, לחץ או כל רגש שלילי אחר נזכור מה שורשו והאם מקורו באמת. ומי שמאמין לא מפחד! (ולא כועס, ולא לחוץ, ולא מאשים, ולא מקנא, ולא מרגיש מושפל ומזולזל, ולא מרגיש דאגה).

עוד רגש חיובי, עוד שמחה ועוד ביטחון המוכיחים שאנו חיים אלוקות. זו פשוט גאולה פרטית. והאמת, שעניין זה אינו לימוד חד פעמי חולף. אלו הם חיינו כמאמינים ובזאת ניבחן.

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
אורי צוקר

חיים שלי!

לא לא לא! אל תזרקו אותו לפח! זה לא סתם סמרטוט! זה ילד! * בדרך כלל

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן