ספרי הפנימיות מזהים את החמץ עם הגאווה. כמוהו, גם היא הולכת ותופחת בלב האדם. שורש כל הרעות היא הגאווה, ולכן איסור החמץ שכנגדה הוא במשהו. אם כן, המקור לעבודת ביעור הרע באופן יזום נמצא כאן במצוות ביעור חמץ, וממנו נלמד איך מטפלים ברע באופן יסודי.

הלכה למעשה, אנו מוצאים שלוש דרכים בביעור חמץ:

א) ביעור החמץ בפועל על ידי בדיקתו וביעורו מכל פינות הבית בליל ארבעה עשר, ושריפתו למחרת.

ב) ביטול והפקרת החמץ. גם זה מתחיל בערב לאחר ביעור החמץ מהבית, בביטול והפקרת החמץ הבלתי ידוע לנו, והשלמתו נעשית בבוקר לאחר השריפה, כאשר שוב מפקירים ומבטלים את כל החמץ.

ג) מכירה לגוי. זו תקנה מאוחרת יותר, והיא מתבצעת לפני זמן האיסור.

לענייננו, שלוש הדרכים הללו מבטאות התגברות על הרע באופנים שונים, ועלינו להתייחס לשלושתן כשלבים במאמץ הכולל לביעור הרע.

השלב הראשון והבסיסי הוא כמובן כפיית הרע בכוח, לנצח אותו על ידי התגברות כפשוטה, מה שמכונה 'אתכפיא'. זוהי עבודת ביעור החמץ ושריפתו בפועל ממש. שעות רבות אנו משקיעים בחיפוש אחר החמץ ובביעורו, ובתוך כך עלינו לכוון בעיקר לחישוב חשבון נפשנו ולהבין את שורשי הרע.

לאחר שזכה האדם להתגבר על הרע במידת מה, הוא זוכה לראות את אפסות הרע. בשלב זה הרע אינו עושה עליו רושם כלל, והוא בטל וחסר חשיבות לחלוטין. שלב זה מכונה 'אתהפכא' – לפחות מקומית, ביחס להתמודדות ספציפית בנפשנו – והוא מקביל כמובן לביטול והפקרת החמץ. עם זאת, דווקא לאחר השריפה וביעור הרע בפועל אנו זוכים לראות את אפסות הרע ממש במלואה.

כאמור, שתי העבודות הללו מתחילות בערב אך מגיעות לשלמותן דווקא בבוקר. בלילה, בהיותנו עדיין שרויים באפלה, אנו מתאמצים בכל כוחנו לפשפש בכל מקום ולבטל את הרע הידוע לנו, אך כשזורח עלינו אור היום אנו זוכים לכלותו ולבטלו לחלוטין.

העבודה השלישית – מכירה לגוי – מבטאת דבר נוסף ועמוק בתהליך ההיפטרות מהרע, הדומה למתואר בספרי החסידות על מחשבות זרות הבאות לצדיק מבחוץ – מהמציאות הסובבת אותו, למרות שהוא כלל לא נגוע באותן תאוות מצד מציאותו שלו, ואלו עולות במחשבתו כדי להיתקן על ידו.

בזהירות המתבקשת, ניתן להקיש מכך גם לענייננו: לאחר שהאדם עשה את שלו בעבודות הקודמות, עליו להשתמש בעצה זו המבוארת בספרים ולראות את הרע כפולש זר שאין לו עסק עמו כלל. וכפי המשל המובא בספר התניא (פרק כח) ביחס למחשבות זרות בתפילה: "והוא כמשל אדם המתפלל בכוונה ועומד לנגדו עובד גילולים רשע ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו, שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע, ולעשות עצמו כחרש לא ישמע, ולקיים מה שכתוב אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו".

נופלות לך מחשבות של רוע וחמץ? מכור אותן לגוי! עליך להפסיק את ההזדהות עם הרע, ולהתחיל לראות בו משהו חיצוני שאינו חלק ממך.

אנו מוכרים לגוי את החמץ הבלוע בכלים שאי אפשר לבערו, והדבר מקביל לאותם חלקי הרע הדבוקים בנו ואיננו מצליחים להיפרד מהם או לבטלם. או אז העבודה היא להבין שהם כביכול 'גוי' חיצוני, ואילו אנו – ישראל קדושים.

שנזכה.