האוצר שמתחת להר סיני
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
מצוות נר חנוכה מתקיימת בהדלקה מחוץ לבית. וציינה הגמרא, שבשעת הסכנה כשאין אפשרות להדליק בחוץ, מדליקים את הנר בתוך הבית – "בשעת הסכנה מדליקו על שולחנו ודיו".
כיום נחלקו הפוסקים והקהילות השונות כיצד לנהוג, האם לנהוג כהנהגה שרווחה בארצות הגלות בהן היתה סכנה ואיבה להדליק בחוץ, ולהמשיך להדליק בתוך הבית, או שיש חובה לחזור להנהגה הראשונית שנהגו בה אבותינו בארץ ישראל לפני הגלות וסכנת האומות ולהדליק על פתחי הבתים.
כשנעמיק בשיטות אלו, נבחין שגנוזות בהן השקפות עולם שלמות ומהותיות.
המנהג והפסיקה המורה להמשיך להדליק בתוך הבית, משמרת הנהגת עולם החוששת מהרוחות הרעות הנושבות בחוץ ומבקשת להישמר מהן, להתכנס פנימה, להיאחז באור הפנימי ולהבעירו.
מנגד, השיטה המורה לחזור ולהדליק על פתחי הבתים כעיקר תקנת חז"ל, משקפת הנהגה האומרת שעלינו לצאת ולהאיר באור תורה וקדושת ישראל את החושך השורר בחוץ.
בכל אחת משיטות חשובות ויקרות אלו מצוי חיסרון. השיטה השמרנית אמנם אינה מאירה את אורה כלפי החוץ, אך לעיתים עלולים הסוברים שיש להאיר בחוץ להתעלם מהסכנות המצויות ברשות הרבים.
בשל כך עלינו לאחוז בשתי דרכים אלו יחד, אכן להאיר כלפי החוץ באורנו הגדול ולא לחשוש מפני הרוחות הרעות, אך זאת מתוך התכנסות והתעצמות ברורה עם אור ישראל הפנימי, שמכוחו אנו פונים ומאירים רחובות קריית מלך.
איחוד שני קצוות אלו אנו לומדים מהנהגת יוסף הצדיק והאחים. אחי יוסף ובראשם יהודה שמים דגש על התעצמות עם הקודש הפנימי בתוך מחנה ישראל. מנגד, יוסף הצדיק, המשנה למלך מצרים והמשביר לכל עם הארץ, מאיר כלפי חוץ, מעורב הוא עם אומות העולם ומשפיע להם מאורו. יוסף הצדיק המחבר שמים וארץ מאחד בקרבו שני קצוות אלו. בזכות ראייתו את דמות דיוקנו של אביו יכול הוא להתמודד עם הרוחות הרעות שמאיימות אליו בצאתו החוצה.
מעין דברים אלו רמוזים בדברי שלמה במשלי "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". ה"נר" בלשון המקרא הוא כלי החרס בו שמים את השמן. על מנת להאיר באורה של תורה, חייבים כלי עם הגדרות שיוכל להכיל את ה'אורות'. כשם אין טעם לכלי ללא האור ולמצווה ללא הכוונה, כך אין משמעות ראויה לכוונה ולאורות בלי שיופיעו דרך הכלי והמצווה כפי כלליה ודקדוקיה. כי נר מצווה ותורה אור.
עלינו, בני ארץ ישראל החפצים להיות דבקים בסגולת ישראל ומכוחה להאיר את העולם, לפתח דרך חדשה-ישנה זו המאחדת שתי שיטות אלו, שראשה בשמים ורגליה בארץ, מתעצמת עם אורה וחוסנה הפנימי ומתוכו מאירה את עולמות החוץ החשוכים.
יהי רצון שנזכה כולנו להיות שותפים בדרך זו להאיר את החושך, ולזכות במהרה לקיום הפסוק "עד שיפוח היום ונסו הצללים", ונזכה כולנו לחזות באור החדש שעל ציון יאיר במהרה בימינו אמן!
המצווה המינימלית היא להדליק בכל לילה נר אחד. מה קורה כאשר עני מרוד מגיע לערב שבת חנוכה ויש לו רק נר אחד, מה עדיף, שישתמש בו כנר שבת או כנר חנוכה? האם כפי שהתלמוד אומר "נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" ומברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה", או שהוא לוקח את הנר הזה, מניח על שולחן השבת, ומברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת קודש"?
נרות החנוכה מסמלים את אחד הניצחונות החשובים ביותר בתולדות עם ישראל, כי אם החשמונאים לא היו יוצאים למלחמה נגד היוונים בתקופה ההיא, לא היה נשאר זכר לא לעם היהודי ולא ליהדות. רק בגלל המלחמה ההיא והניצחון הגדול והניסי שבו נפלו רבים ביד מעטים וגיבורים ביד חלשים קיימים היום העם היהודי והמסורת היהודית.
ומהו תפקידם של נרות השבת? חכמינו תיקנו שבכל בית ידליקו נרות שבת, כי יש מצווה לסעוד בליל שבת סעודת שבת, וכיוון שלפני העידן של אדיסון לא היה חשמל, אם לא היו מדליקים נרות היו יושבים בסעודה והיה ממש חשוך. לא נעים לאכול געפילטע פיש, לאכול מרק ולשיר ניגונים, לדבר ולשוחח בשולחן השבת כשהכל חשוך.
אם כן, אשאל אתכם רבותיי: איזה נר חשוב יותר - נר חנוכה או נר שבת?
תאמרו: ודאי נר חנוכה, המסמל ניצחון אדיר והיסטורי שאנחנו חייבים לו את קיומנו!
אבל חכמים אמרו: נר שבת מנצח את נר החנוכה! הגמרא במסכת שבת אומרת, וכך פסק הרמב"ם והשולחן ערוך: "היו לפניו נר שבת ונר חנוכה, נר שבת קודם". למה? אומר הרמב"ם שלוש מילים: משום שלום ביתו. נרות שבת מכניסים הרמוניה, יוצרים שלום בית, ושלום בית הוא הדבר הכי חשוב.
יש כאן ביטוי לנקודה בסיסית יהודית, שהחזית הכי חשובה לעתיד העולם ולעתיד העם היהודי, זה מה שקורה בתוך הבית שלך פנימה.
את נרות החנוכה מדליקים על פתח הבית מבחוץ, הם מסמלים את ההשתדלות שלנו להאיר את כל העולם; לעומת זאת נרות שבת מסמלים את ההשקעה בתוך המשפחה עצמה, בתוך הזוגיות, בין איש לאשתו.
באה ההלכה היהודית ואומרת: אל תעשה את הטעות שהרבה עושים, שמשקיעים את מרצם וכוחם במה שמחוץ לבית ושוכחים שהחזית העיקרית היא בין בעל לאשתו, בין ההורים לילדים, בין האחים והאחיות. זכור תמיד כי דווקא שם טמון סוד ההצלחה והקיום של עמנו יותר מבכל מקום אחר.
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
הספר החדש "ראֹה פניך" מאת הרב מומי פאלוך (52, נשוי + 7), ר"מ בישיבת 'אורות שאול'
בקריאה ראשונה זה מבלבל. מי אומר מה ולמה. מה כאן הנושא, מי המושא, ולאן נוסעים. לְךָ
אבא! שוב אלול, ושוב אני מוצא את עצמי במצב לא משהו. תראה, שמת אותי כאן, בעולם
א. הדרישה לכבוד הדת אחד המשפטים המצוטטים ביותר מכתבי הראי"ה הוא אודות ארבעת שלבי תשובת הדור: