שלושה דורות של רבנים כותבים: מהו היחס בין מימוש עצמי לבין התמסרות לטובת הכלל?
חלוציות ציבורית
// הרב משה צבי נריה זצ"ל, ראש ישיבת כפר הרא"ה "אבי הכיפות הסרוגות"

בישיבות המוסר מדברים הרבה על תיקון המידות של האדם. זה דבר גדול מאוד. תלמיד ישיבת מוסר מעולה הוא אישיות נהדרת, בעלת מידות, כל דבר אצלו שקול ומחושב, הוא אינו פזיז, אך תוך כדי כך, עם כל המעלות הללו, יש גם חיסרון מסוים. מי שכל הזמן עסוק רק עם עצמו, אף שזה למען מטרה טובה, בסופו של דבר הוא נותן פחות מדי לאחרים. במקום זה מתפתח איזשהו אינדיבידואליזם, מה שאין כן ביסוד החלוצי שלנו. הגישה שלנו מתבטאת בתחומים רבים: המאבק על שלמות הארץ, פעילות למען מיזוג אמיתי בין חלקי העם וכו' [...] ברוך ה' אצלנו גדל תמיד ציבור שפניו מופנות כלפי העם. לאו דווקא דרך חלוצית של התיישבות, אלא דרך חלוצית ציבורית של "תפעל בסניף, תפעל בקהילה", בכל מקום שאליו אתה בא – אל תהיה פסיבי.
לפני כל חופשה הייתי אומר: "כשאתה בא הביתה תפעל בסניף. אם אתה בא לשיכון שלך ויש שם ילדים שמסתובבים ברחוב – תרכז כמה ילדים, תשב איתם, תלמד איתם, תקרב אותם". רעיון השליחות, הרגשת השליחות – זה דבר עצום. הקדוש ברוך הוא מטיל על כל אדם שבא לעולם שליחות, והרגשת השליחות חייבת ללוות אותו לאורך ימים.
זה קו כללי שקיבלנו מהרב קוק זצ"ל, להיות פעיל בכל מקום, עם הפנים כלפי העם. לשמש דוגמה. בסופו של דבר זה מורגש.
"אני שייך לכלל ישראל", אמר הרב לאלו שרצו ליצור מעין חסידות סביבו, ותפיסתו הכללית הטביעה חותם על כל מיני דברים והתייחסויות לחיינו הציבוריים. לעומת המחשבה של אני את נפשי הצלתי, גישתו היתה גישה של "כלל ישראל".

שתי קומות בהרמוניה
// הרב נחום נריה, ראש בית המדרש "תורה בציון"

תורת ארץ ישראל שהעמידה את העיסוק בכלליות הציבור ליחידה שלמה אחת היא חוט השדרה והליבה של עטרת הקודש שעיצב מרן הרב קוק זצ"ל. את השירה הזאת אסור להפסיק! רבים מבני הנוער התורני והחושב אומרים ש"אינם מתחברים" לדיבור על כלל ישראל ועל נשמה כוללת.
קשיי החיבור לכלליות היו מוכרים לרב קוק זצ"ל והוא הוסיף נדבך לבניין. "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" נתפרש לו במובן נוסף – לא רק בשבילי, בעבורי ולטובתי הפרטית, אלא בשבילי – בשביל היחיד הייחודי. עלי לפתח ולהרחיב את יכולתי ברוחב ובעומק.
"אין מקום פנוי ממנו יתברך" ומימוש עצמי רוחני הוא יעוד אלוקי. בדור הפוסט-מודרני שלנו צריך לתת דגש חזק על העבודה והמיצוי האישי לגווניו. איש איש לפי הלך נפשו וכישוריו האומנותיים, האינטלקטואליים והמידתיים. כך תיווצר קשת מרובת גוונים של ציבור וחברה יהודיים, מגוונים ועשירים, המזינים זה את זה. אין לדכא כישורים ויכולות בכל שטחי החיים, יש לגדלם ולטפחם.
התייחסות אישית ורגישות לפרט ותחושותיו חייבים להתבטא בעבודת החינוך. באם לא, עשויים לצמוח בשדותינו צאצאים ל"גולם מפראג" המכיר רק את צרכיו ואת עצמו ומנותק מן החברה ויעדיה.
ידוע נדע: מימוש עצמי וכלליות ישראלית אינם מתייחסים זה לזה, הם בניין דו קומתי – שתי קומות, שהם קוממיות.
"ראיתי בני עליה והם מועטים" – יש להתוות דרכים לכלל כולו וגם לפרט. אשרי המשלב בעבודת ה' שלו את שתי הקומות בהרמוניה, "תומת ישרים תנחם" ותנחה אותנו – כולנו יחד.

אתגר הקדושה
// הרב יצחק נריה, ראש ישיבת "תורה בציון"

ראשית, זה כבוד גדול ומחויבות גדולה לענות על שאלה לה נזקק סבא זצ"ל. אני מבקש בתגובתי להמשיך את דבריו בזווית עכשווית. דומני שאחד האתגרים הגדולים בחינוך היום הוא ההתמודדות המתמשכת שבין הקודש לבין החיים הטבעיים שלנו. איך להתמודד עם כוחות החיים, איך להתמודד מול השפעות של תרבות המערב, איך להתמודד עם המדיה החברתית ולהצליח להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
הקדושה היא זו אשר מבדילה בין ישראל לעמים, הקדושה היא זו אשר נותנת לנו את הצביון המיוחד שלנו, וההתמודדות המרכזית של הדור הזה היא בתחום היחס הבריא, המאוזן והנכון אל הקודש.
אחד המשפטים האחרונים של סבא לפני מותו היה "קדושה אני מבקש", גם הצעירים היום מחפשים ומבקשים וכמהים לקודש אבל החיים והטבע מאתגרים עד מאוד.
לא נס ליחה של החלוציות של פעם, היא לובשת צורה ופשוטת צורה. בהקדמה של הגאון רבי שמעון שקופ לספרו העמוק והלמדני "שערי יושר", הוא מבאר שציווי התורה "קדושים תהיו" בא לחנך את היהודי להיות כמו הקדוש ברוך הוא, משפיע ולא מקבל. שלא יהיה חס ושלום שקוע בעצמו, בצרכים שלו ובתאוות שלו, אלא יהיה אדם קדוש אשר דואג לאחר.
הנה כי כן האתגר של הקדושה בא לידי ביטוי בכך שהאדם הוא תורם, עושה, פועל ומשפיע לאחרים. בעוד תרבות המערב מעודדת צריכה וסיפוק אישי, התורה מכוונת אותנו לקדושה שתמצית עניינה הוא לדאוג לכלל כולו.
בשבילך נברא העולם, מצא את השביל שלך, אל תחשוב רק על עצמך ורצונך, אלא בקש את הקדושה, את הנתינה לאחרים, לפי מה שמתאים לך.
בעוד שונאינו רוצחים בנו ורק לוקחים ומטמאים את הארץ אנו עם קדוש מתאמצים לתת, לדאוג לאחר, ולקדש את המציאות.

 

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
אורי צוקר

חיים שלי!

לא לא לא! אל תזרקו אותו לפח! זה לא סתם סמרטוט! זה ילד! * בדרך כלל

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן