תופעת הפמיניסטיות הדתיות - גל חולף או אמת שיש להתחשב בה?

תופעת הפמיניסטיות הדתיות – גל חולף או אמת שיש להתחשב בה?

שאלה: תופעת הפמיניסטיות הדתיות - גל חולף או אמת שיש להתחשב בה?

בדרכן הייחודית

// חיה ולס, 'לב לדעת' - 'מעיינותייך'

מומלץ לוותר על רגשות הנחיתות ועל הצורך לדמות למשהו שלא נועדנו אליו. במקום זאת אפשר לבחור ולקחת מתנועת הפמיניזם את ההשראה לכך שנשים יכולות וצריכות להשקיע את מאמציהן בקיום הייעוד שלהן ולהביא למיצויו עד תום.
לנשים של היום יש את הרצון והיכולת להיות גם וגם. גם בבית וגם בחוץ. גם לגדל את הילדים וגם לפתח קריירה. ופמיניזם דתי בעיניי הוא כזה שמעודד נשים להיות חלק משמעותי בעם ישראל. כשם שברור היום לכל, שרוב הנשים מעדיפות להשקיע מאמצים גם בקריירה ובמימוש הפוטנציאל האישי מעבר להשקעה בבית, כך יש לעודד נשים ללמוד ובעיקר ללמד ולהפיץ. להשפיע ולהרבות עוד אור בעולם.

יש היום יותר ויותר נשים שלומדות הלכה, תורה ואפילו את פנימיות התורה, ובעיקר - ישנן לא מעט נשים משפיעות שמוסרות שיעורים ומלמדות אחרות; נשים שיוצרות, כותבות ומרבות שפע תורני בעולם, בדרכן הייחודית שמשפיעה בצורה מיטבית על חלקים רבים מהעם.
וכך ענה הרבי מלובביץ' לאישה ששאלה על מקומה של האישה ביהדות:
"לגבי גישת היהדות לנשים, לעיתים קרובות הודגש שאלו החושבים שהיהדות מציבה את האישה במקום נחות מזה של האיש טועים, שכן אין לכך כל יסוד. גבר ואישה נמשלו לראש וללב: שניהם משמעותיים במידה שווה, למרות שכל אחד מהם מתפקד בצורה שונה לחלוטין, ורק תפקוד נורמלי של שניהם יוודא את בריאותו של הגוף. כך גם בקשר למעמד הגבר והאישה בחיים היהודיים ובחברה האנושית כולה.
"אל להם ללב או למוח לחוש ברמה נחותה אחד מהשני, כיוון שבמובנים מסוימים הם תלויים זה בזה. כך גם בחיים היהודיים ישנם חובות ותפקידים שבורא העולם ייחד לנשים ואחרים המיוחדים לגברים".
מובא בכתבי האריז"ל שדורנו הוא גלגולו של דור יוצאי מצרים. כשם שאז נגאלו ישראל בזכות נשים צדקניות כך גם אנו נזכה לגאולה דווקא בזכות נשים צדקניות בדורנו.

השאלה העתיקה חוזרת

// הרבנית נעמי שפירא

אגודת נשות חב"ד הייתה הגוף הפמיניסטי הראשון שהוקם בארה"ב. האגודה הוקמה על ידי הרבי מלובביץ' כבר בימי ראשית הנהגתו.
השתלבות הנשים בעשייה התורנית־רוחנית בהפצת תורה, בארגוני חסד, בחיזוק המשפחה וערכיה, היא מבורכת ביותר. הדור שלנו, שנהנה מזמן פנוי יותר וממרחב אפשרויות, משתבח במעורבות גדלה והולכת של נשים בעשייה הרוחנית. לפי תשובת הרבי מלובביץ' לגבי לימוד תורה לנשים, זהו חלק מהתגשמות חזון הנבואה של "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
השאלה החריפה ביותר שעומדת לפתחנו, בעיניי, בנושא הפמיניזם הדתי, היא מי קודם - הפמיניזם או הדתי? אנו עדים בתקופה האחרונה לגל של וויכוחים שמערערים את העמדה ההלכתית המסורתית, המיוצגת על ידי רוב ככל גדולי ההלכה, בנוגע להיבטים שונים של המימוש העצמי של נשים.
יציאה לשירות צבאי וקרבי של נשים, שמירת שבעה נקיים, מניין "שוויוני", דחייה גורפת של כניסה להריון בשנות הנישואין הראשונות, כל אלו הן סוגיות "חמות" שמטלטלות אותנו. קיים בלבול רב, גם בקרב אנשים שמגדירים את עצמם כשומרי תורה ומצוות, ביחס לעמדתם הדתית בנושאים אלו.
נראה כאילו השיח הפמיניסטי השתלט על יראת השמיים, על הנאמנות למסורת הפסיקה, על המחויבות להלכה בנושאים מסוימים.
אני מוצאת את עצמי מתווכחת על ההבנה ההלכתית שנישואים וקיום מצוות פרו ורבו אחוזים זה בזה. "מה פתאום שמישהו יחליט על הגוף שלי"? נזעקת בחורה צעירה, במהלך דיון על הנושא. העובדה שמישהו מחליט על המזון שלה, על המעשים שלה, על הדיבורים שלה, לא גורמת לה לזעקה דומה. נראה שהגישה הפמיניסטית ש"אף אחד לא יהיה אדון על גופי" חלחלה לשאלת קיום הלכות פריה ורביה.
במאה האחרונה אנחנו עדים להיחלשות קללת אדם וחוה. רובנו לא מזיעים על מנת להשיג קיום בסיסי, נשים מאריכות חיים ולא מתות בלידתן. דמות האיש ודמות האישה מקבלות מרחב, שחרור, פנאי, ואפשרויות בחירה חדשות. השאלה הניצבת בפנינו היא, לאן כל זה ייקח אותנו?
החטא הראשון התבטא בקושי להישמע לצו האלוקי, שסתר את הצורך האנושי. אנחנו בעת נקודת מפנה היסטורית, והשאלה העתיקה חוזרת על עצמה.
"איכה?" איה הנשמה שלנו? מי אנחנו? למה אנחנו מסורים בלב ונפש ולמעלה מטעם ודעת אנושיים? מהן נקודות הכשל שלנו, וכיצד אנחנו מתמודדים אתן?
הכמיהה לקרבת אלוקים, ללימוד רחב ועמוק של התורה, להתמסרות לידיעת התורה - כל אלו הם בעלי ערך רב ומרוממים. ובתוכם, תמיד, צריכה לעמוד השאלה, מה רצון ה'? ורצונו, כפי שמתגלה לנו דרך התורה, ההלכה, ומסורת הפסיקה היהודית הקיימת אלפי שנים, הוא שצריך לנתב את הדרך הסבוכה והמתפתלת שהדור שלנו מצוי בתוכה כעת.

בלי להתלהם

// הרב רונן בן דוד, ראש אולפנת 'נווה חנה' אלון שבות ומרצה במכללות

הרב קוק לימד אותנו באריכות, כי בכל רעיון שתופס בעולם, ולו לזמן קצר, יש יסוד טוב ונכון שמחפש להתגלות. זו הסיבה לכך שרעיונות לא נעלמים. "הנשמה שמחיה אותם" שומרת עליהם. כבר על פי זה ניתן לומר בפשטות שהפמיניזם בכלל והפמיניזם הדתי בפרט לא עומדים להיעלם. מהו היסוד הטוב שבפמיניזם שמבקש להתגלות? בקבלה היהודית לדורותיה יש מאות רבות של אמירות ביחס לשכינה, היסוד הנשי שבאלוקות, שתתגלה במלואה בעידן הגאולה. גם אצל הרב קוק, במקורות המצוטטים פחות, אפשר למצוא אמירות כאלה. משמע, העלייה במקומן של נשים, בשיח הנשי, באמירה הנשית בעולם, כל אלה הן ביסודן טובות, נכונות ואפילו נחוצות בדרך לגאולה.
אלא שהרב קוק גם לימד אותנו, שכאשר רעיון עולה בעולם אין זה אומר שהוא נכון לבדו. יש ליצור דיאלוג כנה בין הרעיון הזה לבין אחרים שקדמו לו. האלוקות, בסופו של דבר, מתגלה בעולם בצורות שונות, ואין אחת מהן מבטלת את חברתה. בהעדר דיאלוג, הופך רעיון למוקצן (ושבור) ולא מממש את הפוטנציאל שלו. בהקשר זה, על כולנו ללמוד לנהל דיאלוג מול הפמיניזם בהופעותיו השונות.
באופן אישי, אני פחות אוהב את ההגדרות החדות של השיח המערבי. 'שוביניזם', כמו גם 'פמיניזם', הן הגדרות של שחור ולבן. הגדרות כאלה לא מאפשרות שיח. בפועל, אני שומע קולות רבים והפוכים. מחד גיסא, אלה המסבירים שעולם בית המדרש הוא של גברים, ולאישה אין שם מקום (חלקם אף מלגלגים על לימוד התורה על ידי נשים, בדרך כלל בלי להכיר אותו מבפנים). מאידך גיסא, אלה המבקשות לפסול את עולם בית המדרש הגברי, ולהציב במקומו קריאה נשית המקעקעת ואף מוחקת את האפשרויות שקדמו לה, זו דיכוטומיה שמובילה להקצנה ולהתרסקות.
בעל התניא מסביר כי הפער בין סיום שתי הברכות האחרונות מתחת לחופה, שבאחת נאמר "משמח חתן וכלה" ובשנייה "משמח חתן עם הכלה", מלמד על תהליך היסטורי: בשלב ראשון הכלה (היסוד הנשי באלוקות) מקבלת מהחתן (היסוד הגברי), וסמוך לגאולה הכלה עומדת מולו, שווה בשווה, כל אחד מעניק וכל אחד גם מקבל. זיהוי העומק הלא מתלהם בשילוב השיח הנשי בבית המדרש ובחיים בכלל, בצד השיח הגברי, הוא היעד של כולנו, גברים ונשים כאחד. בשיח דיאלוגי מכיל שכזה, נוכל לבנות שילוב ראוי שאינו 'שוביניסטי' או 'פמיניסטי', אלא חצוב מהררי קודש ומוביל לגאולה השלימה.