שלום חברים! לחיים! שיהיה לכם פורים שמח וקדוש!
בהתאם לאווירת פורים, רציתי הפעם להתחיל עם דיבור על פסח… אתם יודעים שכל מכה מעשר המכות של מצרים נמשכה שבוע ימים. אחר כך, עד המכה הבאה, היתה כל פעם הפסקה של שלושה שבועות, שהיא היתה עבור המצרים זמן לחשבון נפש, להתאושש מהמכה, ואולי לבחור מחדש באפשרות של הטוב.
לפי החישוב הזה, הרי מכת בכורות היתה בליל הסדר – "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" (או אם תרצו להיזכר עכשיו ולשיר: "פרעה בפיג'מה באמצע הלילה אייאי אי איאייי"), אז מתי היתה מכת חושך? אם נלך חודש אחד אחורה, נראה שמכת חושך יצאה בי"ד-ט"ו באדר, כלומר – ביום הפורים!
על מכת חושך כתוב שהמצרים "לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". חסידים אמרו על כך, שחוץ מהחושך הפיזי שהיה סמיך מאוד ואי אפשר היה לראות דרכו כלום, יש במילים הללו גם תיאור של ההתנהלות המצרית בדברים שבין אדם לחברו. הם היו ברמה כזאת שאחד לא ראה את המצוקה של אחיו. לא עניין אותם למה השני זקוק או מה עובר עליו.
התיקון לסוג הזה של מכת החושך מגיע דווקא בפורים. בפורים זכינו אנחנו לאור גדול: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה", ועל ידי האור הנפלא הזה – "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". בפורים יש לנו עבודה חשובה – לראות את האחר ולשמוח בשמחתו. לראות את הטוב שבו, ודרך המבט שלנו להאיר אותו באור יקרות.
דרך אגב, אפשר להמשיך את המהלך של עשר המכות עוד קצת ולחשב חודש נוסף אחורה. אם בליל הסדר היתה מכת בכורות ובפורים מכת חושך, אז בט"ו בשבט היתה מכת ארבה. אם במכת ארבה אכל הארבה את כל העלים מהעצים, התיקון של המכה הזאת אצל עם ישראל מתבטא בחגיגה על הלבלוב והפריחה בט"ו בשבט.
על האווזים ועל הצדיקים
בכל אופן, היכולת לראות "איש את אחיו", שייכת מאוד לפורים. לראות אחד את השני בעין טובה, ובעזרת המבט החיובי לשנות את המציאות לטובה.
בעניין הזה שמעתי סיפור מעניין, שהתרחש סביב התופעה של פיטום אווזים. בימי קדם היו מרבים לפטם אווזים כדי לאכול אחר כך את הבשר שלהם. בזמננו ברוך ה' העניין הזה הופסק, אחרי שהתפתחה המודעות לצער בעלי חיים שיש בפיטום של האווזים. בכל זאת, היתה תקופה די ארוכה שעוד לא היו מודעים לצד הזה, וגדולי ישראל דנו בעניין הזה בעיקר מההיבטים הכשרותיים שלו.
במהלך השנים היו שניים מגדולי פוסקי הונגריה שהיו ביניהם חילוקי דעות בנושא הזה. הרב בעל ה'ישמח משה' טען שהאווזים הללו, כאשר מפטמים אותם בגרעיני תירס, פוצעים להם את האברים הפנימיים וכך הם הופכים להיות טריפה, ולעומתו ה'חתם סופר' אמר שהאווזים הללו כשרים.
בשלב מסוים החליטו כל אחד מהצדיקים הללו לגדל עשרה אווזים מפוטמים בקרבת ביתם, ואחרי השחיטה הם יעשו בדיקה מדוקדקת ויניחו את הריאות שלהם במים כדי לראות אם יש בועות, שהן סימן לפצעים ונקבים, וכן אם רואים דם בריאות.
הבדיקה יצאה לדרך – החתם סופר קיבל עשרה אווזים שגדלו אצלו עם כל תנאי ההאבסה שהיו באותה עת, וכך גם אצל הישמח משה. וראו זה פלא! כל עשרת האווזים שגדלו אצל הישמח משה התבררו לאחר השחיטה כאווזי טריפה כמו דעתו ההלכתית. לעומת זאת, כל עשרת האווזים שגידל החתם סופר יצאו כשרים…
בכיוון דומה, יש בימינו ניסוי מדעי כדי לעמוד על השאלה האם האור זורם בגלים או בחלקיקים. גם מי שלא מבין בתחום הזה לעומק, הרעיון הוא לנסות לאפיין את האור באחת משתי תופעות. בכל אופן, העיקר לענייננו היא המסקנה – המבנה של האור תלוי בצורת הבדיקה ובמבט של המדען החוקר. לפעמים התוצאה היתה שהאור הוא גלי, ולפעמים האור פועל בצורה של חלקיקים. הנקודה העיקרית בסיפורים הללו היא, שיש לנו הרבה מאוד יכולת השפעה על המציאות באמצעות המבט שלנו. ההסתכלות על המציאות היא לא רק קליטת אינפורמציה, אלא היא גם משליכה באופן מעשי על המציאות וקובעת אותה. צריך לתת משקל ליכולת שלנו להביט טוב.
אשר ישלטו הטובים
כל זה קשור לפורים, בגלל מכת החושך שהיתה בי"ד באדר, ובגלל שהמצרים "לא ראו איש את אחיו" ולא ראו את הטוב אחד בשני. לעומת זאת, על ידי היכולת לראות איש את אחיו, כל אחד נעשה בעל חשיבות – הוא קובע איזה טוב ואיזו ברכה תשרה על הזולת.
חברים יקרים! בימי הפורים יש לנו הזדמנות מצוינת לתרגל את העין הטובה. בדרך כלל הטבע הראשוני שלנו מטה אותנו להתמקד בחסרונות ובשלילה. בפורים מגיע הזמן לעשות "ונהפוך הוא", ולהטמיע בתוכנו את המבט החיובי בתוך העדיפות הראשונה. כך נתקן את מכת חושך וליהודים תהיה "אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר". אם עדיין לא אמרתם 'לחיים' אז זה הזמן! שיהיה לכולנו פורים נפלא, שבו נלמד לראות אחד את השני. לחיים, לחיים!!
