אי אפשר, אבל אולי כן

אי אפשר, אבל אולי כן

שלום חברים! אני לא יודע אם שמתם לב, אבל השבוע חל תאריך מיוחד – כ"ג סיוון. לטובת מי שתמֵה ולא בטוח שהוא יודע מה קרה בתאריך הזה, נזכיר את ההשתלשלות של אירועי של מגילת אסתר. אחרי תלייתו של המן הרשע ביקשה אסתר להשיב את הספרים בהם נכתבה גזירת ההשמדה, ונתקלה בסירוב של אחשוורוש, שטען כי אין להשיב את הספרים שנחתמו כבר בחותמו. במקום זה, הוא הציע דרך חלופית – לכתוב אגרות שניות, בהן יינתן היתר ליהודים להיקהל ולעמוד על נפשם. האגרות השניות הללו – כך נאמר במפורש במגילה – נשלחו בכ"ג סיוון.

אמנם התאריך הזה חל כבר באמצע השבוע, אבל אתם יודעים, האגרות לא הגיעו לכל מקום ביום אחד, בסך הכל מדובר ב-127 מדינות שנמצאות במרחקים שונים משושן, ככה שאפשר בשקט לומר את הווארט על העניין הזה במשך השבועות הקרובים… בכל אופן, הנקודה העיקרית שעליה רציתי לדבר אתכם היא, שהיום הזה, כ"ג סיוון, מעניק לנפש מסר רב עוצמה.

תחשבו על המצב שהיה אז: האגרות הראשונות עם גזירת ההשמדה לא בוטלו מעולם, והמצב עדיין נראה די אבוד. ברור שהחוויה של מרדכי ואסתר היא חוויה קשה. הם עומדים לפני אחשוורוש ומתחננים לבטל את האגרות הראשונות, ומקבלים תשובה לקונית: "אי אפשר". דווקא בגלל שהסיפור ידוע היטב לכל אחד מאתנו, אני מבקש קצת לשהות בו. להאט את הקצב של קריאת הסיפור, ולהתבונן שוב באותם הפרטים המוכרים.

למרות הבקשה של אסתר שבאה מעומק הלב, ולמרות שהיא יודעת שאחשוורוש אוהב אותה ומוכן לעשות עבורה עד חצי המלכות, הוא עונה לה תשובה קשה כל כך – פשוט "אין מה לעשות…". איגרת שנכתבה ונחתמה בטבעת המלך, אי אפשר לשנות. אין ספק שזאת הרגשה נוראית. לא ידוע כמה זמן זה ארך – שניות או דקות או יותר – עד שפתאום אחשוורוש ממשיך לדבר, ואומר: "בעצם את יודעת מה? יש עוד אפשרות…" ורק אז מציע את הרעיון לכתוב איגרות שניות.

משהו חדש מתחיל

חברים! מגילת אסתר היא הסיפור של כולנו, ומהישועה של כתיבת האיגרות השניות יש מסר חשוב לעבודת ה' של כל אחד מאתנו.

לפעמים בן אדם משקיע בהתעסקות עם דברים מהעבר שלו – נפילות או מצבים שהוא עבר, ואולי הוא מתמודד עם נתוני יסוד שקיימים בנפש שלו, שהוא היה רוצה לשנות. כדי להשתנות, הוא יכול ללכת לסדנאות או לפסיכולוגים, ולעבוד עם עבודות נפש כאלה ואחרות. אבל לא פעם היהודי נתקל במישהו, 'נשמה טובה', שבא ואומר לו: "תשמע, את העבר שלך ואת תכונות הנפש שלך – אי אפשר לתקן!" באופן טבעי, כשאדם שומע משפט כזה, הוא נופל לייאוש, וכל המאמצים שלו נראים חסרי ערך.

מגילת אסתר מלמדת אותנו, שגם אם באמת נראה שאי אפשר לתקן את העבר, הרי שתמיד אפשר לבחור בחירה חופשית במשהו חדש. אדם יכול לקבל כוחות ומשאבים חדשים, שבסופו של דבר גם יעזרו לו להפוך את כל הכוחות שהתנגדו לרצון הטוב שלו. יש כאן בשׂורה רבת עוצמה, שלא משנה מה היה בעבר וכמה קשים נתוני הפתיחה, כעת – בידו של האדם לבחור ולצאת לדרך חדשה.

התחדשות באישור המלך

התובנה שאין ביכולתו של הבן־אדם לבטל את העבר, עלולה לגרום לאדישות כלפי החיים בכלל. להרגשה ש'אם ממילא אי אפשר לעשות כלום, אז למה להשקיע?' כאן מגיע החידוש של כ"ג סיוון, שהוא תמרור שבא להודיע לנו, שבאמת אם לא נבחר לצעוד בדרך חדשה שתעניק לנו כוחות חדשים, העבר ימשיך לשדר ייאוש; אבל על ידי בחירה בכיוון חדש, אפשר להצליח ולגדול ולראות ברכה גדולה בכל הליכות החיים.

בסופו של דבר, האמירה שהעבר לא הולך לשום מקום, צופנת בתוכה מסר אופטימי. "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך – אין להשיב", אבל כן אפשר להתחיל משהו חדש. אפשר לפתח מבט חדש על עצמנו, שיביא אותנו למקומות חדשים. על הפסוק המפורסם מהפרשה הקודמת שאמרו המרגלים: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" נאמרו הרבה פירושים ווארטים, ונראה שגם אפשר לומר שהוא קשור לעניין שלנו. מהפסוק הזה לומדים, שבדרך בה אדם מתייחס לעצמו, כך גם החברה מתייחסת אליו. לסביבה יש קולטנים רגישים שמזהים איך אדם מתייחס לעצמו, והיא מגיבה בהתאם. אם יהודי רוצה לשנות משהו יסודי בחייו, הוא צריך להתחיל מבחירה במבט חדש על עצמו.

ברור שגם באופן רחב יותר, בפוליטיקה הבין־לאומית למשל, אלו דברים נכונים. היחס של אומות העולם לישראל, נגזר מהדרך שבה הם מתייחסים לעצמם, והבחירה במבט החדש היא הדרך לגאולה הלאומית של עם ישראל.

בכל אופן, כדאי לזכור שלכל מבט חדש כזה יש אישור חתום בטבעת המלך… יש נתינת כוח מלמעלה לפתוח בכל יום דף חדש. לא כדאי להירדם ולשכוח את הכוח הזה, כי האיום של האגרות הישנות יצוץ מחדש וינסה להגיע לכדי פעולה. האיגרות הראשונות – המבט הישן – לא נעלמו, ולכן רק עיסוק מתמיד בחידוש ובהתקדמות לכיוונים חיוביים שעוד לא ניסינו, יוכל למתק את העבר ולהפך הכל לטובה. לחיים!

אהבת את המאמר? שתפו