שלום חברים. אני רוצה לשוחח איתכם הפעם על אחד הצדיקים שהתפרסמו בדור האחרון – רבי ישעיהל'ה מקרסטיר. אולי השם שלו מדבר אליכם, אבל הוא התפרסם בתחילה בתור "הרב של העכברים"… כלומר, יש סגולה שבמקומות בהם נפוצים עכברים, מעמידים תמונה שלו. ומה הלאה? תלוי אם העכברים שמעו על הסגולה או לא… לסגולה הזו אין כנראה מקור מובהק, ובכל זאת היא מאוד התפרסמה, ובזכותה התפרסם גם הצדיק.
בכל אופן, אני מבקש לדבר איתכם מעט על דמותו של הצדיק הזה שיום הזיכרון שלו יחול בג' באייר, כשהשנה נשלמות 100 שנים לפטירתו. רבי ישעיהל'ה נודע כאיש חסד ונתינה בצורה לא רגילה. למרות עיסוקיו הרבים כאדמו"ר ומנהיגה של חצר חסידית, הוא היה דואג שאף יהודי לא יישאר רעב, וכך כל מי שהיה מגיע אליו הוא בעצמו היה סועד אותו ומגיש לו את ארוחתו.
מספרים עליו שבראש השנה, כשקהל גדול הגיע להיות איתו בחג והיה נהוג לערוך קידוש וסעודות עבור האורחים, ראו אותו לפני התפילה עמל לחתוך את העוגות… מישהו שנכח שם לא היה יכול להתאפק, והוא פנה אל הרבי ושאל: הרי לפני התקיעות זהו זמן לעסוק ברזין דרזין וכוונת המצווה הגדולה, זהו לא זמן לחתוך ולהגיש עוגות… ורבי ישעיהל'ה ענה לו: אנחנו מבקשים בתפילה "לשובע ולא לרזון" – המילה "רזון" בעגה החסידית־הונגרית נשמעת כמו "רזין". כלומר, העבודה שלנו זו עבודה רוחנית של דבקות בריבונו של עולם בכך שיהודי ישביע את רעבונו – "לשובע", "ולא לרזין" – לא באמצעות העיסוק בסודות התקיעות…
אתה צדיק, ואני…
אין ספק שרבי ישעיהל'ה הוא מופת של לימוד על הנתינה לזולת, עד שגם על המצבה שלו נכתב "משכיל אל דל מעביר על מידותיו". אפשר להוסיף ולומר שהרי אין עשיר אלא בדעת ואין עני ודל אלא בדעת. ואם כן, רבי ישעיהל'ה היה "משכיל אל דל" באמצעות עבודתו להיות "מעביר על מידותיו". כלומר, אין דבר שיכול להחכים את האדם ולשפר את חייו כמו הנקודה הזו שהוא יהיה מעביר על מידותיו, כמו שראו אצל רבי ישעיהל'ה בעצמו.
אני רוצה להוסיף ולומר משהו לעניין סגולת העכברים, למרות שאין לה מקור. כיוון שכל דבר הרי הוא בהשגחה פרטית, אפשר ללמוד גם מהעניין הזה. אומרים ש"עכבר" זה ראשי תיבות: עצבות, כעס, בדידות, רעב. והנה, בפרק שירה אנחנו קוראים על רבים מבעלי החיים שאומרים שירה לקדוש ברוך הוא. ומה אומר העכבר? "ואתה צדיק על כל הבא עליי כי אמת עשית ואני הרשעתי". המילים הללו מבוססות על פסוק בספר נחמיה, בשינוי קל.
אם כן, בואו נחשוב איך אפשר לקחת את הדברים לעבודה אישית, כך שנראה שהסגולה אכן פועלת. מה הן, בעצם, עצבות, כעס, בדידות ורעב? עצבות נופלת על בן אדם כשהוא עומד בתלונה ובטרוניה כלפי ריבונו של עולם, ורבי ישעיהל'ה, הרב של העכברים, מעורר אותנו להסתכל בפסוק של העכבר בפרק שירה, המהווה פתח מכובד שמאפשר לצאת דרכו מן העצבות – "ואתה צדיק על כל הבא עליי כי אמת עשית ואני הרשעתי"; לא במובן של אשמה, אלא קודם כל כדי לא להיות בטרוניה, ועכשיו, ריבונו של עולם, בבקשה למד אותי מה עלי לתקן ולשפר.
כך גם לגבי הכעס: הרבה פעמים אנחנו שרויים בכעס – למה פלוני לא עונה על ציפיותיי?! אבל מה לימד אותנו רבי ישעיהל'ה? – להיות "משכיל אל דל מעביר על מידותיו", לראות מה אני יכול לעשות עבור האחר, להגיש לו את ארוחתו ולדאוג שיהיו לו כל צרכיו, במידה הנכונה. איזה מקום יש לכעס בכלל?
בדידות: כשבן אדם עסוק רק בעצמו, הוא אכן עלול ליפול לתחושת בדידות. אבל אם אנחנו יוצאים מגדרנו ומנסים לראות ולחשוב היכן צריכים אותנו ובמה אפשר לעזור לאחרים ולהושיט להם יד, האינטראקציה הזו בוודאות תוציא אותנו מהבדידות.
ולגבי הרעב: כאמור, קודם כל עלינו לדאוג שהאחר לא יהיה רעב, אבל כידוע, בדרך כלל כשמכינים אוכל עבור אחרים, גם אנחנו עצמנו טועמים אותו אם צריך עוד תבלין וכדומה, וכך גם אנחנו יוצאים נשכרים ושבעים ולא רעבים…
זו, אם כן, הדרך של רבי ישעיהל'ה לומר לנו – לפחות לפי הפרשנות החופשית בשפה שלנו, לצורך ההתוועדות הזו – שיש לנו יכולת להינצל מהעכברים ומהתחושות הלא נעימות שדיברנו עליהן.
משיח בבית
חשוב להוסיף שבאמצעות העבודה הנפשית הזו אפשר גם לחוש אווירה של משיח בתוך המרחב בו אנחנו נמצאים. איך זה קשור? מספרים שרבי מנחם מנדל מוויטבסק – אגב, יום ההילולא שלו היא בא' באייר – שמע יום אחד קול תקיעת שופר חזקה מאוד. יהודים סביבו התרגשו ואמרו: אולי זה כבר שופרו של משיח… אבל רבי מנחם מנדל פתח את חלון חדרו, הוציא את ראשו החוצה ורחרח אנה ואנה, ואז אמר: לא, זה עדיין לא שופרו של משיח, וסגר את החלון.
שאלו על כך חסידים: אם היה לרבי מנחם מנדל חוש ריח רוחני שכזה, למה הוא היה צריך לפתוח את החלון? והשיבו: בביתו שלו הייתה תמיד אווירה של משיח, ולכן הוא רצה לבדוק מה מרגישים בחוץ…
בהקשר לכך אפשר לחזור שוב אל רבי ישעיהל'ה ולומר שהוא לימד אותנו איך אנחנו יכולים לייצר בבית שלנו אווירה תמידית של משיח – "משכיל אל דל מעביר על מידותיו". לחיות כך – זה ממש גאולה אישית. וכאשר במרחב הפרטי שלנו נרגיש את אור הגאולה, זה בעזרת ה' יתפשט ויעבור הלאה והלאה, מגאולה פרטית לגאולה כללית.
השנה, בהשגחה פרטית, ההילולא של רבי ישעיהל'ה חלה ביום העצמאות שהוקדם מפני קדושת השבת. אפשר לאור האמור לקרוא לכל הקוראים שלנו ולהציע שכל מי שמכין את המנגל ויוצא לחיק הטבע ביום העצמאות, יכול לכוון בתוך כך לערוך סעודת הילולא לכבוד רבי ישעיהל'ה… כך גם מי שאחראי על הסלטים יכול לומר: ריבונו של עולם, יהי רצון שאזכה לכוון את הכוונות של רבי ישעיהל'ה כשהוא האכיל יהודים, וכך נביא לכולם שפע של ברכה ושמחה. לחיים! שנלך בדרכיו וממילא נפעל את כל הישועות שהמתפללים בקברו או ההולכים בדרכיו מספרים שזוכים להן, לחיים לחיים.
