שלום חברים! אמנם את העלון תקבלו מן הסתם במוצאי עשרה בטבת, אבל בכל זאת רציתי להקדיש את השיחה שלנו לזכרו של רבי נתן, תלמידו האהוב והמסור של רבי נחמן מברסלב, שיום פטירתו חל בעשרה בטבת. בין חסידי ברסלב נפוץ בשנים האחרונות מכתב שבו יש תיאור של השבוע האחרון בחייו של רבי נתן. רבי נתן נפטר בי' טבת תר"ה, וכמו השנה – בערב שבת קודש פרשת ויגש. התלמידים הקרובים אליו, ששהו אתו בשבוע האחרון שלו, כתבו מעין יומן שתיאוריו פותחים בליל שבת קודש, פרשת מקץ. הם מספרים שם, שבסעודת ליל שבת רבי נתן אמר דבר תורה מתוך ליקוטי מוהר"ן, בתורה ס"א.
לשמוע חדשות
רבי נחמן, מדבר באותה תורה על עניין אמונת חכמים, ובתוך דבריו אומר חידוש מאוד מעניין: "וְיֵשׁ, שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם מַחֲלֹקֶת מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּעַצְמָן". לפעמים, כשיש לך מניעות או בעיות, הסיבה היא כי אין לך אמון בעצמך. מן הסתם תשאלו: מה הכוונה שאין ליהודי אמונה בעצמו? האם מדובר על כך שהוא חושב שהוא לא אהוב על ידי הקב"ה? יכולות להיות כמה אפשרויות איך לפרש את העניין, אבל רבי נחמן הולך בדרך מקורית: "וְאֵינָם מַאֲמִינִים בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם מְחַדְּשִׁים, וְאֵינָם מַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מֵחִדּוּשִׁים שֶׁלָּהֶם".
חוסר האמונה כאן, הוא חוסר תשומת לב לחידושי התורה שעולים בלימוד התורה שלנו. היהודי שמדובר עליו כאן לא מאמין בחשיבות החידושים שלו, ולכן הוא לא כותב אותם, לא מהרהר בהם, ולא מקדיש להם את הזמן הראוי. מעניין שרבי נתן לימד דווקא את התורה הזאת בליקוטי מוהר"ן, שהנושא העיקרי שלה הוא הנושא של אמונת חכמים. בתורה הזאת רבי נחמן אומר לנו: תאמין אמונת חכמים, תאמין בי ובמה שאני מלמד אותך – שאתה צריך אמונה בעצמך. תאמין בחידושים שלך.
את הדרך להאמין בחידושים שלנו, אפשר לקבל דרך שיטת הלימוד של ימימה ע"ה. בוודאי שמעתם על הלימוד הנפלא בשיטה הזאת, שמלמד תיקון המידות והתקרבות נכונה בין אדם לחברו. הלימוד הימימאי בנוי בצורה כזאת שכל המשתתפים מקבלים טקסט שנאמר על ידי ימימה, והמנחה מבקש מהמשתתפים לכתוב איך הם הבינו את הטקסט, ומה התחדש לכל אחד מהם ממה שלמדו יחד. בדרך הזאת, מצד אחד, אתה מקבל טקסט מוכן, אבל מצד שני, מזמינים אותך להפעיל את החירות המחשבתית לכתוב דווקא את מה שעולה מתוכך.
שעשועים גדולים
הרבה פעמים כשאנחנו קוראים פרשת שבוע או שומעים סיפור חסידי, אנחנו ממהרים לחפש ולקרוא במפרשים, אולי גם לשמוע איך אחרים פירשו את העניין, ולא מאפשרים לעצמנו להקשיב לחידושים שלנו. רבי נחמן מזמין אותנו: "נסו להקשיב לרגע. תכתבו מה הבנתם, מה התבאר לכם ומה נגע בכם במיוחד". כשרבי נחמן מדבר כאן על חידושים, הוא לא מתכוון דווקא לדברים בומבסטיים. כל אחד לפי מידתו, מה שפתאום הוא שם לב אליו, משהו שהוא הבחין בו בעבר, אולי איזה קישור בין שני דברים. כל התחדשות קטנה כזאת צריך לכבד. צריך להאמין בהם, ובעיקר בזה שיש לה' יתברך שעשועים גדולים מהחידושים הללו. ברגע שאתה נותן אמון בחידושים שלך, אתה בעצם מביא לה' את הלב שלך. עם כל חידוש כזה אתה נכנס עוד צעד פנימה, לקשר קרוב יותר בינך ובין ריבונו של עולם.
יש עוד מקום שבו רבי נחמן משתמש בביטוי "שעשועים גדולים". רבי נחמן מדבר כמה פעמים על הצורך לעשות מהתורות תפילות. בתרגום מהשפה הברסלבית, הכוונה היא להתפלל ולבקש מה' שיעזור לך ליישם את מה שלמדת. תתפלל לה' שהעניינים הנפלאים שלמדת עליהם לא יישארו רק ברמה השכלית של אוסף ידיעות, אלא תתפלל על זה, ובעצם התפילה אתה אומר: "ריבונו של עולם! אכפת לי מהתורה הזאת. אני רוצה שהיא תרד באופן מעשי אל תוך החיים שלי". גם על העניין הזה, רבי נחמן מתבטא שהוא עושה אצל הקב"ה שעשועים גדולים. המכנה המשותף של שני העניינים הללו – להאמין בחידושים, ולעשות מהתורות תפילות – זאת הנקודה שאתה בעצם מביא גם את הלב שלך לקב"ה. דרך שתי העבודות הללו אתה מביא לה' את האישיות המיוחדת שלך, את התובנות והכיסופים המיוחדים לך.
לא תתנחמד!
האמת היא שבדרך כלל כשאני זוכה ללמד את הרעיון הזה, אני מחזק את עצמי וגם את השומעים שיש ערך ללימוד תורה ולעבודת ה' שלנו גם כשאין לנו שום חידוש בהם, ואפילו אם אנחנו לא מצליחים בכלל להכניס בהם את הלב. אסור לנו לזנוח את הטוב, גם אם הלב שלנו לא שם. השלב הראשון, הוא להיות איפה שאנחנו. גם אם בעיניך אתה עושה הכל בחיצוניות ובלי שום התחדשות, אסור להפסיק. בעזרת ה', יום אחד גם הלב ייפתח. רבי נחמן בוודאי היה אלוף בעידוד היהודי להתחזק במקום שבו הוא נמצא.
אלא שכאן, רבי נחמן מקדם ודוחף יהודי שנמצא בשלב הבא. מדובר כאן על יהודי שיש לו חידושים. אין כאן מוסר: "תתחיל לחדש!" כאן מדובר על יהודי שהחידושים כבר נובעים ממנו, אלא שיש בו קול שמזלזל בהם. הוא מלא מחשבות מכווצות של 'מי אני שאחדש מול כל הפרשנים הגדולים, מה פתאום שאנסה לחדש משהו". כלפי החולשה הזאת, רבי נחמן מעודד אותנו להקשיב לחידושים שלנו.
רבי נחמן ממשיך עוד ואומר: "וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בַּחִדּוּשִׁים שֶׁל עַצְמָן, עַל־יְדֵי־זֶה הֵם מִתְרַשְּׁלִין בְּהַחִדּוּשִׁין שֶׁלָּהֶם וְעַל כֵּן בָּא עֲלֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה". חזרה בתשובה היא מושג רב משמעי. כאן חזרה בתשובה פירושה, שינוי היחס: "וְחוֹזְרִים וְנֶחֱשָׁבִים אֶצְלָן חִדּוּשִׁין שֶׁלָּהֶם וְחוֹזְרִים וּמְחַדְּשִׁים, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה סֵפֶר". השאלה הגדולה היא, למה רבי נחמן אומר בהתחלה שחוסר האמונה בחידושי תורה גורם למחלוקת? מה הקשר בין הדברים?
הרעיון הוא פשוט: יהודי יכול לחיות בשלום עם סביבתו. הוא איש טוב ונעים הליכות, ומערכות היחסים שלו עם כל הסובבים הן טובות וישרות. הבעיה היא, שלפעמים האדם בשלום עם כולם כי הוא מדחיק ומתכחש לבשורה המיוחדת שלו. רבי נחמן מסביר לנו, שהקב"ה עושה חסד עם אותו אדם ויוצר נגדו מחלוקת. המחלוקת היא בעצם מסר מהקב"ה: "אם ניסית להתנחמד ולהתכחש לכישרונות המיוחדים שקיבלת, אני לא אתן לך לחיות בהרמוניה רגועה עם הסביבה שלך". המחלוקות באות לעורר אותנו לחזור להיות מי שאנחנו באמת צריכים להיות. אם תיענה לחידושים, אם תמצה את הכוחות שלך, ייתכן מאוד שתגלה במהרה שגם השלום עם הסביבה שב לחייך.
