שלום חברים יקרים! קיץ טוב ומבורך! או כמו שאומרים בעברית: "א גוטע זומער"- קיץ טוב, וגם "געזונטע זומער" – קיץ בריא. אמנם אנחנו מבקשים את הבריאות בכל עונות השנה, אבל בקיץ שלפנינו הברכה הזאת ודאי נצרכת. 

סוג הבילויים של אבא

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה חשובה שהייתה לי פעם. שבת אחת הייתי בגבעת שאול אצל המשפחה של אשתי, ושם ראיתי מודעות, שהזמינו את הציבור להרצאה במוצאי-שבת מפי יהודי מיוחד מאוד, בשם אהרון מרגלית. היהודי הזה, חיבר ספר ביוגרפי על החיים שלו, וקרא לו בשם 'אתהלך'. אז אמנם עוד לא קראתי את הספר, אבל שמעתי עליו הרבה מאוד. רציתי ללכת להרצאה, וכאבא טוב שרוצה לפנק את ילדיו בבילוי משותף, הזמנתי את שני הבנים שלי להצטרף. כמובן שמאוד קיוויתי שההרצאה תהיה מוצלחת, כי לילדים שלי כבר אין כל כך אמון בסוג הבילויים של אבא שלהם… (האמת שאחד מהם לא רצה ללכת, וכבר יצאתי בלעדיו. אלא שאחרי דקה בעקבות שיחה עם אשתי הוא כן יצא. כששאלתי אותה אחר כך מה היא אמרה לו, אז היא סיפרה שהיא אמרה – או שאתה הולך עם אבא, או שאתה קם בבוקר לתפילה…). 

בכל אופן, ההרצאה התחילה כמה דקות אחרי תשע, והסתיימה לקראת חצות הלילה. באמצע, כשהבן שלי יצא לשירותים, הוא ביקש שאשלים לו מה נאמר בינתיים כדי לא להפסיד את השניות הללו. ברוך ה', זאת הייתה חוויה מאוד טובה לכולנו. מתוך הסיפור המדהים של היהודי הזה, אני רוצה לשתף אתכם במשפט אחד עיקרי שהוא אמר. 

בהנחה שלא כולכם שמעתם עליו, אקדים שמדובר על יהודי שעבר חיים מאוד קשים. בילדותו הוא היה חולה בפוליו – שיתוק ילדים, ובשלבים מאוחרים יותר של חייו התמודד עם סרטן כמה פעמים, ומתוך כל הקשיים הוא עבר תהליך גדול של התבגרות ובחירה בחיים בכל שלב מימי חייו. 

חולה בריא או בריא חולה

אז מה משפט המפתח שתפס אותי? הסיפור הוא כך: באחד מהביקורים הרבים מאוד שהוא עבר בתל-השומר, בזמן שהוא המתין לתורו, פנה אליו רופא מבוגר ושאל: "אתה אהרון מרגלית שאושפז בשנת 61' בבאר שבע?" כשענה בחיוב, הרופא המשיך: "תדע לך שאתה המורה שלי!" אז למרות שכבר קראו לו להיכנס לבדיקה שלה הוא חיכה, הוא החליט להישאר בחוץ, כדי לשמוע למה הוא המורה של אותו רופא. 

הרופא המבוגר הזה סיפר, שאז, לפני הרבה שנים, אהרן הילד שהיה מאושפז בבית הרפואה בבאר שבע, השתובב לא מעט במסדרונות בית החולים. פעם אחת, אותו רופא שעבד בבית החולים, התחיל לצעוק עליו: "ילד! תיכנס לחדר שלך! תעלה למיטה!". אהרון הילד, שאל את הרופא: "למה אני צריך לעלות למיטה?" הרופא אמר לו בהחלטיות: "אתה חולה, וחולה צריך להיות במיטה!". 

בשלב הזה של הסיפור, אהרון מרגלית התחיל לעשות חיקוי של עצמו בתור ילד. בנוסף לכל ה'מתנות' שלו, הוא סבל בתור ילד מגמגום קשה, שנבע כתוצאה מטראומה חברתית שהוא עבר. אז הוא חיקה את עצמו כילד מגמגם, שעונה לרופא: "אני לא חולה, אני אדם בריא שיש לו מחלה!" משפט כל כך חזק! "אני לא חולה, אני אדם בריא שיש לו מחלה!". אהרון המשיך, שהרופא המבוגר סיים את הסיפור הזה ואמר: "את המשפט שלך לימדתי את כל הסטודנטים שלי, ואני אומר אותו לכל המטופלים שלי!". 

באמת, המשפט הזה הוא כל כך משמעותי אצל כל אחד מאתנו, ולא רק ברפואה. כל אחד צריך לחשוב: 'אני לא עני, אני אדם עשיר שיש לו אובר-דרפט בבנק'; או 'אני לא עם הארץ, אני תלמיד חכם שלא פנוי ללמוד כל יום'. אתם מבינים? אפשר לקחת את המשפט הזה לכל עניין! הרעיון הוא לא רק משחק מילים, אלא מבט אחר על המציאות. יש כאן אמירה, שבמהותי אני טוב, ובמהות שלי אני בריא או עשיר, ורק מסיבה צדדית כלשהי, אני מתמודד עם קושי נקודתי. ויחד עם הקושי, אני זוכר שבמהות שלי קיימת הבריאות, במהות שלי קיים הצד הטוב. 

אפשר לחשוב שזה ווארט נחמד להרגיע חולים, אבל אפשר לראות את הרעיון הזה כתפיסה שמנחה בן אדם חיים שלמים. אם באמת אדם יוצא מתוך הנחה שהוא 'בריא שיש לו מחלה', הכוח להתמודד גדול הרבה יותר. אני בריא, וכל מה שאני צריך לעשות זה לשוב אל המקוריות שלי, אל הבריאות הטבעית שלי. 

לא יצחקו עליך

הייתה עוד נקודה שתפסה אותי בהרצאה הזאת, בקשר לגמגום הקשה שהוא סבל ממנו בילדות. הוא סיפר, שמי שעזר לו להפסיק לגמגם, היה הצדיק רבי דוד משה מקרטשניף זיע"א.  

הוא היה חסיד של הרבי מקרטשניף שהקים את החסידות בעיר רחובות ונפטר בשנת תשכ"ט. לצערי בסוף ההרצאה לא הספקתי לדבר איתו – עם אהרון מרגלית, בעיקר רציתי לשאול אותו על הקשר שלו עם אותו צדיק. הוא אמנם סיפר עליו תוך כדי הרצאה במילים קצרות, כמה הוא היה אציל נפש, אהוב וקדוש.

אותו רבי שלח אותו למטפל מיוחד בתל-אביב, שחילץ אותו מהטראומה שגרמה לו את הגמגום, בעזרת טיפול עם בובות. העניין הזה תפס אותי גם בגלל שמאוד התעניינתי לשמוע על אותו צדיק, וגם בגלל שהוא הזכיר לי סיפור אחר ששמעתי באותו זמן.

באותו שבוע, קראתי כתבה על ר' חיים קנייבסקי שליט"א. היו בה הרבה סיפורים, ואחד מהם ממש נחרט בליבי: הגיע לר' חיים נער בר מצוה. הוא סיפר לר' חיים, שהבר-מצוה שלו מתקרבת, ויחד איתה כמובן, גם העלייה לתורה ודרשת הבר-מצוה. הבעיה שלו הייתה, שהוא ממש היה מלא בפחד קהל, ולכן חשש מאוד מהבר-מצוה המתקרבת. 

ר' חיים ענה לו בְּרַכּוּת: "יש לך אחיות?" הילד אמר שכן. "ולאחיות שלך יש בובות?" המשיך ר' חיים, וגם כאן התשובה הייתה חיובית. אז ר' חיים אמר לו כך: "תיכנס לחדר, רק אתה והבובות. תנעל את הדלת, ואחר כך תסדר את הבובות, ותדמיין כאילו הם קהל של אנשים. בהתחלה, תספר לבובות, רק לבובות, מה עובר עליך". כשקראתי את הסיפור הזה ממש נדהמתי – הרי מדובר על אותו ר' חיים, המתמיד והבקיא העצום, שיודע לענות אלפי תשובות בכל חלקי התורה! 

בכל אופן, ר' חיים המשיך: "אחר כך גם תחזור לפני הבובות על ההפטרה של הבר-מצוה, הרי מהן אתה לא מפחד – אלה רק בובות! הן לא יצחקו ולא ילעגו לך. אחרי יומיים שתדבר עם הבובות ותתרגל קצת, תקרא לאחים שלך לחדר, ותחזור בפניהם על ההפטרה – הרי אלה אחים שלך, שמהם אין לך ממה לפחד. אחר כך תקרא גם לחבר נחמד ותקרא לפניו את ההפטרה, וכך לאט לאט תתרגל". 

נראה לי שזאת יכולה להיות עצה טובה לעוד עניינים, ולא רק הכנה לבר מצוה. זאת דרך טובה לטעת ביטחון בהרבה תחומים, ואולי כולנו צריכים לעשות שעת בובה כל יום… חשבתי לעצמי, למה באמת לילד קל יותר לספר לבובות. נראה לי שהנקודה היא, שמול הבובות אין החשש שילעגו או יגידו שאתה לא מוצלח. הרבה פעמים יש לנו חוויה מילדות של תחושת ביקורת מהסביבה. מהבובה בן אדם לא מפחד – היא תקבל אותו כפי שהוא. לחיים לחיים! 

מופת הבובה

אסיים בעוד נקודה סביב העניין של הבובות, הקדוש ברוך הוא מזמן לנו בובות באותו שבוע…  גם אהרון מרגלית סיפר על ר' דוד משה ששלח אותו לטיפול בגמגום בבובות וגם ר' חיים, ובנוסף נתקלתי בסיפור חב"די – הכל באותו שבוע: בחורה אחת הלכה לחלוקת הדולרים אצל הרבי מליובאוויטש, ואחותה הקטנה מאוד רצתה להצטרף אליה. היא הסכימה, אלא שאז הקטנה התעקשה לבוא עם הבובה שלה. האחות אמרה לה "תשמעי, זה לא מתאים" וממש לחצה עליה שתניח את הבובה בבית, אבל האחות הקטנה התעקשה ובסוף כך היא הגיעה לרבי. 

הרבי שאל את הילדה הקטנה עם הבובה: "איך קוראים לבובה שלך?" והילדה ענתה "מושקה". ואז הרבי נתן לה דולר בשבילה ועוד דולר נוסף… והרבי אמר לה שתקרא קריאת שמע על המיטה עם הבובה שלה. כשהן חזרו הביתה וסיפרו לאמא את הקורות אותן, האמא מאוד התפעלה. לילה אחרי לילה הילדה הזאת התנגדה לקרוא קריאת שמע על המיטה, והאמא לא ידעה מה לעשות מול ההתנגדויות. ואז הגיע הרבי ואמר לילדה לומר קריאת שמע עם הבובה… 

לחיים לחיים!