שלום חברים! בחסדי ה', הנה י"ט כסלו מתקרב, ומביא אתו שמחה גדולה. זהו יום שבו אנחנו נזכרים ומודים לה' על הברכה הגדולה שמביאה תורת החסידות לעולמנו.
כידוע, יום י"ט בכסלו הוא יום הגאולה ממאסרו של אדמו"ר הזקן בעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי. אחרי שיצא מהמאסר, הוא אמר לחסידים שלא רק גופו יצא מהמאסר אלא גם כל תורתו, שהיא אבן היסוד לתורת החסידות. אדמו"ר הזקן ידע שעובדת היותו במאסר גשמי היא בעצם שיקוף של קטרוג רוחני שקיים בעולמות העליונים על כל הגילויים והביאורים של תורת החסידות, שאותם הוא הביא לאור עולם. עיקר עבודתו של בעל התניא הייתה לבאר את הרעיונות העמוקים של פנימיות התורה, כך שיהיו שווים לכל נפש, ועל זה היה הקטרוג. לכן היום שבו הוא השתחרר מהמאסר הוא יום גדול, ובו בעצם ניתן משמים האות להפיץ ולהגדיל יותר ויותר את לימוד תורת החסידות בכל חלקי העם.
לימוד החסידות הוא לימוד שמביא שמחה ובהירות בעבודת ה', ונותן את התחושה הנפלאה של "ואני קרבת אלוקים לי טוב". החסידות פותחת לנו שער להתקרבות לקב"ה, יותר מכל מה שאנחנו מכירים. מי יודע איפה היינו היום בלי החסידות… לחיים!
"שניאור בן רבקה!"
אתם יודעים חברים, אחד מחבריו הקרובים של אדמו"ר הזקן, שלמד יחד אתו בבית המדרש של המגיד ממזריטש, היה רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. בסדנאות שיצא לי להנחות בעבר בנסיעות לאוקראינה, התמקדתי בדרך כלל בתכנים שקשורים לאומן ולרבי נחמן, אבל ברוך ה' יצא לי גם כמה פעמים להגיע לציון של רבי לוי יצחק. באופן טבעי, המחשבה הראשונה שעולה כשמגיעים לרבי לוי יצחק היא מחשבה על עבודת הסנגוריה המיוחדת שלו, שגם היא נקודה מאוד יסודית בתורת החסידות.
דרך אגב, חסידים מספרים שכאשר נעצר אדמו"ר הזקן בעל התניא ונלקח לכלא בפטרבורג, הוא ביקש מאחד מחסידיו שילך להזכיר אותו לברכה לפני רבי לוי יצחק. כשרבי לוי יצחק שמע בצער רב על המאסר של אדמו"ר הזקן, הוא שאל את אותו חסיד מה שם אמו של הרבי כדי להתפלל עליו. כידוע, מנהג ישראל הוא שכשרוצים להתפלל על מישהו מזכירים את שמו ואת שם אמו. החסיד-השליח לא זכר את שם האמא, אז רבי לוי יצחק פתח חומש באופן אקראי, והפסוק שנגלה לפניו היה בפרשת וישב: "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם". רבי לוי יצחק הכריז: "שב"ר, ראשי תיבות שניאור בן רבקה!", שזה אכן היה השם האמיתי שלה, וכך הוא התפלל על אדמו"ר הזקן.
הגריז הטוב
בכל אופן, בתחום עבודת הסנגוריה של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, מן הסתם אתם מכירים סיפורים רבים. היכולת שלו לראות טוב בזולת גם אם כלפי חוץ הוא נראה אדם שלילי, הייתה מיוחדת מאוד. בניגוד לפירוש הטבעי שבני אדם מעניקים למעשה או לאדם מסוים, רבי לוי יצחק הצליח לראות בכל דבר ובכל אדם את הטוב, גם אם על פניו הוא נראה שלילי.
ידוע הסיפור על היהודי העגלון שטיפל בגלגלי העגלה שלו תוך כדי תפילת שחרית, בעוד שהטלית והתפילין עליו. גם אדם כזה, שלא מוצא זמן אחר לחזק את הברגים של העגלה ולגרז את הגלגלים אלא בתפילת שחרית, יצא טוב אצל רבי לוי יצחק. למרות שהאירוע לא ממש מתאים לכבוד התפילה, רבי לוי יצחק פנה לה' יתברך ודיבר בחום על כך שבני ישראל כל כך קדושים, עד שגם כשהם עסוקים בענייני העגלה שלהם הם מתפללים.
המסר של רבי לוי יצחק, ושל תורת החסידות בכלל, הוא שהבחירה איך לפרש את מה שאנחנו רואים נתונה בידינו. אין צורך להתעלם מהמציאות בשביל לפרש את מה שרואים באופן חיובי, צריך פשוט לבחור בזה.
כמובן, לימוד זכות כנה מוליד גם את השלב הבא, שבו מקרינים מהעין הטובה והחיובית על אותו אדם שמתבוננים בו. אם אותו עגלון יזהה את עצמו כאדם טוב שפועל פעולות מבורכות, הוא ישתנה בעצמו לטובה. זאת אמירה שיטתית ומסודרת של תורת החסידות, שעל פיה מובן שיש לנו בידיים כוח גדול. בכל רגע יש לנו בחירה אם לראות את המציאות ואת בני האדם שסביבנו כחיוביים, ולהפך גם אותם שיזהו את עצמם ככאלה.
הנקודה הזאת היא דוגמה קטנה לשפע הגדול ששייך לי"ט כסלו. יש לנו עוד קצת זמן כדי להכין את הלב להתוועדות הגדולה שתהיה בשבוע הבא, ואהבת ישראל וראיית הטוב בזולת הן הכנה ראויה. ברור שכשאוהבים מישהו, בוחרים לראות אותו כטוב, וכך מרוממים גם אותו. לא רק שהוא יחזור לעשות טוב, אלא שהשמחה תחזור לחייו, ומתוך כך גם למשפחתו ולכל מי שסביבם. עם אהבת ישראל כזאת, אפשר לקבל אור וחיוּת לכל השנה! לחיים!
