שלום חברים! לכבוד סוכות ושמחת תורה הבאים עלינו לטובה, רציתי לספר לכם על ר' איצק'ל מפשעווארסק, שהיה אחד מגדולי האדמו"רים באירופה, בדור שאחרי השואה. לא זכיתי להכיר אותו באופן אישי, אבל כן שמעתי עליו כמה וכמה סיפורים ממורי ורבי, הרב ישראל יצחק בזנסון שליט"א.
פעם הסעתי אותו משיעור בתל אביב לבית שמש, ובדרך הייתה לנו שיחה ארוכה על ר' איצק'ל. הרב בזנסון זכה להיות אצל ר' איצק'ל די הרבה במהלך התשובה שלו, והסיפורים ששמעתי ממנו על ר' איצק'ל ממש נגעו בליבי. באופן כללי, ר' איצק'ל מיעט לדבר, ולכן גם יש ממנו רק מעט דברי תורה.
הרב בזנסון סיפר, שהוא זוכר דיבור אחד שלו שנאמר בשמיני עצרת: "שמיני עצרת הוא החג הכי גדול שיש לנו!" באמת שמיני עצרת הוא היום שבו יש לנו מפגש אינטימי עם ריבונו של עולם, ולכן גם אין בו שום מצוות עשה מיוחדת. אנחנו אך ורק שמחים יחד עם ה' יתברך.
ציור פועל ישועות
נזכרתי בסיפורים על ר' איצק'ל בעקבות הדיבור שלו על שמחת תורה, אבל באמת כעת הוא הזמן המתאים לספר אותם, כיוון שהיארצייט שלו היה השבוע – ביום הכיפורים.
הרב בזנסון סיפר, ששנה אחת, בימים שלפני חג הסוכות, באופן די נדיר לא ירד גשם באנטוורפן. היום טוב הראשון של החג חל באותה שנה בשבת, ולאורך כל ליל שישי הרב בזנסון עמל וצייר על אחת הדפנות של סוכת הרבי, ציור פסטורלי יפה מאוד.
בסעודת ליל החג, אחרי שר' איצק'ל נכנס לסוכה, הוא שאל: "מי צייר את הציור היפה הזה?" הנוכחים סיפרו לו מיהו הצייר, ואז הוא פנה לרב בזנסון ואמר לו: "אם אתה יודע לצייר ילדים, אתה יכול שיהיו לך ילדים!" הרב בזנסון עמד אז מספר שנים לאחר נישואיו, ועדיין לא היו לו ילדים. הוא ואשתו היו מודאגים, וכששמעו את הברכה שלו, הבינו שזכו לברכה להיפקד בזרע של קיימא.
ר' איצק'ל היה אמנם שתקן, אבל הדבקות העצומה שלו בה' יתברך קרנה ממנו, גם בלי שדיבר. הוא היה כל הזמן בהתקשרות לקדושה – לומד משניות או אומר תהילים. שפתיו נעו כל הזמן, אבל אי אפשר היה לדעת מה הוא אומר. הספרים שראו אצלו היו משניות ותהילים, ולעיתים נדירות גם ראו שהוא לומד בספר 'נועם אלימלך'. הוא היה מתפלל עם סידור ברדיצ'ב, והיה לו ספר תהילים מדפוס סלאוויטה המיוחד, שבו המדפיסים היו יראי שמים וכיוונו כוונות עמוקות בזמן סידור הדפוס. אותם מדפיסים רצו שהלימוד בספרים הללו יעורר לדבקות בה', ולכן גם עבור ר' איצק'ל ספר התהילים שלו היה יקר מאוד.
עוד סיפר הרב בזנסון, שר' איצק'ל היה מכניס אורחים גדול. כל אדם באשר הוא, היה מוזמן ממש לגור אצלו בבית, רק בתנאי בלתי-כתוב, שלא לחלל שבת. באהבה הגדולה שלו לכל יהודי, הוא היה מציל נפשות. הרב בזנסון העיד על עצמו, שלאחר שהתחיל את תהליך התשובה שלו במחוזות ליטאיים, האווירה החסידית החמימה אצל הרבי הקדוש ריפאה לו את הלב. שם הוא שאב אהבה, חסד וכוחות של תקווה לכל מצב.
הרב בזנסון אמר, שהמחמאה הגדולה ביותר שקיבל בימי חייו, הייתה מאדם שהתנגד מאוד ל'בית יהודי' שהוא פתח בצרפת. אותו יהודי ראה שבבית היהודי הזה מארחים אנשים, עורכים סעודות שבת גדולות ומכניסים אורחים בכל ימות השבוע. הוא אמר בכעס על הרב בזנסון: "הוא רוצה לעשות כמו ר' איצק'ל!"
"אוכל כשר? תשתחרר!"
באותן שנים היה נוהג חוק גיוס חובה לצבא צרפת, וכך גם הרב בזנסון גויס בעל כרחו. מהצבא, הוא כתב לרבי והתאונן על מצבו שהיה נורא ואיום כחייל בצבא הצרפתי. אוכל כשר לא היה בנמצא, והוא נאלץ לאכול רק פירות וירקות. הרבי כתב לו שני מכתבים שבהם הוא יעץ לא להתגרות באף אחד, ואם ייכנע להם הם ישלחו אותו לחופשי.
עברו מספר ימים, והביאו אותו בפני ועדה שדנה בבקשה לשחרר אותו בגלל החוסר במזון כשר. הוועדה דחתה את הדיון בעניינו לשנה שלמה. פתאום, אחד הקצינים הבכירים שם אמר – "מה זה יעזור שתבוא בעוד שנה, וגם אז תרצה אוכל כשר? עדיף שתשתחרר עכשיו!" כך, בנס גלוי, הרב בזנסון שוחרר מיד. היו שם עוד חבר'ה שהיו להם תירוצים הרבה יותר טובים, אבל לא שחררו אותם.
השתיקה של ר' איצק'ל הייתה עוצמתית מאוד. כל מי שהגיע אליו קיבל תחושת רוממות. חברים, תחשבו על בן אדם שממעט במילים, ובכל זאת הנוכחות שלו והדבקות שלו מרימות אנשים מהייאוש והעצבות שלהם! רבים מאלו שרומם בשתיקותיו, היו אודים מוצלים מהשואה הנוראה. בכל זאת, הוא הצליח להשפיע על רבים מהם להשתנות לטובה, והכל ללא מילים.
פעם אחת במוצאי שבת, ציווה הרבי על רבו של הרב בזנסון – הרב יוסף אליוביץ', לקנות דגים למלווה מלכה. הרב אליוביץ' ענה שכל החנויות סגורות, אבל בכל זאת הלך לאחר מכן עד לאגם. הוא פגש שם גוי ששאל אותו אם הוא רוצה לקנות דגים, וכמובן שהוא קנה אותם בשמחה.
אלו הסיפורים שנזכרתי בהם בעקבות הדיבור של ר' איצק'ל על כך ששמיני עצרת הוא החג הכי גדול. אתם יודעים חברים, יש דיבורים שמקבלים את המשקל שלהם ואת העוצמה שלהם דווקא ביחס למה שאותו אדם מדבר. כשצדיק וקדוש כזה, שכל כך מיעט בדיבור, מאיר לנו דיבור שכזה, הרי שהוא מאיר ממש באור יקרות. לחיים!
