חברים יקרים, לכבוד יום הולדתו של הרבי הריי"צ מלובביץ' זצ"ל שחל בי"ב בתמוז, שהוא גם 'חג הגאולה' שלו בו שוחרר מהמאסר אליו הובל על ידי הקומוניסטים וכך היה יכול להמשיך בעבודתו המופלאה כמנהיג בישראל, רציתי לשתף אתכם בעובדה שהרבי היה גם מספר סיפורים בחסד, והוא הותיר אחריו את אחד החיבורים החסידיים המומלצים – 'ליקוטי דיבורים'.

רבים וטובים החלו את הלימוד שלהם בחסידות דווקא באמצעות סדרת ליקוטי דיבורים, בה הרבי מספר מהזיכרונות האישיים שלו בימי חייו, וכן סיפורים שהוא שמע מחסידים בדורות קודמים. לרבי היה חשוב מאוד התיעוד הזה של הזיכרונות מימים עברו. לרוב, הוד הקדומים ששרר בדורות הראשונים של החסידות הולך ומפוגג מטבע הדברים, אבל כשאנחנו קוראים את הזיכרונות הללו שנכתבו בשפה חיה ומלבבת, הם יכולים ממש לעורר אותנו ולהעניק לנו את החוויה כאילו אנחנו נמצאים שם, בתוך הסיפור.

היתרון של נסיעה בדרכים

ובכן, אשתף אתכם בסיפור מיוחד שמספר הרבי הריי"צ (ליקוטי דיבורים, שביעי של פסח תש"ג):

פעם אחת הוא פגש את אחד החסידים של סבו – האדמו"ר רבי שמואל, המכונה הרבי מהר"ש – ששמו היה ר' פסח. הוא היה סוחר פשוט שנסע הרבה בדרכים, והוא סיפר לרבי הריי"צ שכשהוא נכנס פעם אחת ל'יחידות' אל הרבי מהר"ש, הרבי אמר לו שכיוון שהוא נמצא לרוב בנסיעות תחת כיפת השמים, "ביכולתך לקיים תמיד 'שאו מרום עיניכם' [-ראשי תיבות 'שמע'], ושמע זה ישראל".

כשר' פסח יצא מהיחידות הוא ניגש אל המשפיע שלו, רבי מרדכי יואל דוכמן, סיפר לו על מה ששמע מהרבי וביקש שיסביר לו את תוכן הדברים.

אתם יודעים, הרבה פעמים בפגישות הללו של ה'יחידות' אנשים היו שומעים מהאדמו"רים משפטים מתומצתים מאוד, והיו חסידים ותיקים שהייתה להם היכולת לפענח ולהסביר לפי הבנתם את הדברים. ובכן, רבי מרדכי יואל הסביר לר' פסח את העניין של "שאו מרום עיניכם". הוא אמר לו שבבית הכנסת בונים חלונות גדולים, והכוונה היא שלא זו בלבד שהמקום יהיה מואר אלא שגם יוכלו לראות מתוכו את אוויר הרקיע הדומה לכיסא הכבוד, ויש בכך משום סגולה ליראת שמיים.

"זה מה שהרבי אמר לך – אמר רבי מרדכי יואל – שביכולתך לקיים תמיד 'שאו מרום עיניכם', שכן אתה נוסע תמיד בדרכים ורואה את אוויר הרקיע תמיד, לא רק בשעה שאתה נמצא בבית הכנסת. ביכולתך לקיים 'שאו מרום עיניכם' – ראשי תיבות 'שמע', וכשיש 'שמע' כראוי – או־אז נמצאים בדרגה הרוחנית של 'ישראל'".

מה זו דרגת ישראל? ברשותכם, אצטט כמה מילים מתוך דרוש של האדמו"ר הזקן (ליקוטי תורה, דרושים לראש השנה – נה, ד) שמסביר את העניין:

בחינת 'ישראל' – [אלו אותיות] 'לי ראש'. כמו שהרגל בטל להראש, וכל מה שהראש רוצה הרגל עושה בלי שום מניעה ועיכוב בעולם, שאין לה רצון אחר זולתו – כך ישראל נקראו "בנים למקום", "ברא כרעא דאבוה" [=הבן הוא רגל אביו, דהיינו שזו] בחינת ביטול.

זאת אומרת, דרגת ישראל פירושה שיש לנו היכולת להביא לכך שכל העשייה והמחשבות והרצונות שלנו יהיו בטלים לרצון העליון של הקב"ה.

לשבת ליד החלון

ר' פסח המשיך וסיפר לרבי הריי"צ: אחרי שקיבלתי הסבר על דברי היחידות של הרבי מהר"ש, האיר אור בליבי. מלבד זאת שבכל הזדמנות שהייתה לי הייתי מסתכל על רקיע השמיים, זה גרם לי גם לרצות ללמוד עוד ועוד חסידות ולהבין לעומק את העניין הזה – מהי המשמעות של בחינת ישראל.

הרבי הריי"צ ממשיך ומעיד, שכאשר הוא שמע את הסיפור הזה מר' פסח, הוא התפעל מאוד מהעובדה שלמרות שעברו מאז אותה יחידות 25 שנה, הוא סיפר עליה מתוך חיות ועונג רב.

בהמשך חייו, ר' פסח הסוחר הפך לגביר גדול והוא התגורר בפולין, בעיר לודז'. לימים, בהיותו זקן מופלג, כבן 90 בערך, הוא שוב סיפר לרבי הריי"צ על הדברים שאמר לו הרבי מהר"ש ביחידות, והרבי מעיד שהוא עדיין חזר עליהם תוך שהוא מתענג עליהם, כאילו שמע אותם רק אתמול.

ר' פסח הוסיף ואמר לרבי שמאז שחדל לעסוק בנסיעות כסוחר, הוא תמיד השתדל לגור בדירה בעלת חלונות גדולים, ומקום הישיבה שלו בבית הוא תמיד ליד החלון, כדי שיוכל תמיד לקיים בעצמו "שאו מרום עיניכם"…

"עברו כבר יותר מ-60 שנה – אמר ר' פסח לרבי הריי"צ – מאז שזכיתי לשמוע את דברי היחידות הזו מהסבא שלך, ש'שמע הוא ישראל', שעל ידי שנושאים את העיניים למרום ומסתכלים על השמים זוכים להיות במדרגת ישראל. ומאז, בכל פעם שאני אומר 'שמע ישראל' בקריאת שמע או בשעת הוצאת ספר תורה בשבת או בקדושת כתר, ובהזדמנויות נוספות כמו בסיומו של יום כיפור בתפילת נעילה, אני זוכר את המילים הללו ש'שמע הוא ישראל'. וגם ביקשתי מה' יתברך שבשעת אמירת 'שמע ישראל' האחרונה שלי – על פי מנהג ישראל שלפני יציאת הנשמה, מי שזוכה להיות בהכרה אומר 'שמע ישראל' – כשיהיה עליי להחזיר את פיקדון הנשמה שלי, תהיה לי דעה צלולה לזכור את דברי הקודש של הרבי ש'שמע הוא ישראל'…".

הקנאה של הרבי

הרבי הריי"צ מסיים ואומר: "אודה ולא אבוש. כשהסתכלתי על החסיד ר' פסח וראיתי שלמרות זקנתו הגדולה הוא עדיין עומד בתמימות ובהתקשרות אמיתית לרבי שלו, קינאתי בו…"

חברים יקרים, יהי רצון שנזכה גם אנחנו לקיים בכל הזדמנות "שאו מרום עיניכם". בל נשכח שזו אחת העבודות היותר זמינות לנו בכל יום… ובמקביל נזכור ש"שמע זה ישראל", כלומר שהעבודה הרוחנית הזו מביאה אותנו לעמוד בדרגת "ישראל", להיות כמו הרגליים שמחוברים לראש ועושים את רצון ה'. לחיים, שהאמירה החסידית הזו תהיה חרוטה בלבנו ותלווה אותנו יום־יום עד זקנה ושיבה. לחיים לחיים!