שלום חברים! פורים שמח! אני רוצה לדבר איתכם על סיפור מופלא מהזוהר הקדוש, על שלמה המלך עליו השלום. הזוהר מתאר לנו, שבכל פעם ששלמה המלך היה רוצה להגיע ממקום למקום, הוא היה רוכב על נשר. מוטת הכנפיים של הנשר הייתה כל כך גדולה, עד שבזמן שהוא היה עובר במקום מסוים, היה נוצר על פני הקרקע חושך של ממש למשך כמה שניות. לחשכה הזאת היו שני סוגים של תגובות. היו אנשים שהתפעלו ואמרו: "הנה! עכשיו שלמה המלך רוכב על הנשר שלו!" לעומתם, היו אנשים שנכנסו לחרדה ובהלה, מכך שבבת אחת אור השמש התכסה.
ראוי להדגיש, שבכל פעם שאנחנו עוסקים באגדות חז"ל כאלו, עלינו להיות בעמדה של ענווה, ולהכיר בכך שיש באגדה שלפנינו איזה שהוא עניין מוצפן. מן הסתם, הדברים לא היו כפשוטם. אמנם זאת גם אפשרות סבירה הרבה פעמים, אבל בכל מקרה, עיקר הרעיון של הסיפור נמצא בעומקים הנסתרים שלו. האגדות הללו, שכל לומד גמרא, ובפרט מי שמתמיד בדף היומי, פוגש בהן לא מעט, מעמידות בפנינו אתגר. בדרך כלל הן נראות סתומות וחתומות, ואנחנו צריכים ענווה כדי לדעת לומר לעצמנו שיש כאן עומק. חייב להיות כאן איזה ביאור חדש, איזה שהוא מפתח – ועד שמוצאים אותו, להמתין בסבלנות. המפתח הזה יכול להתגלות אלינו על ידי מגיד שיעור שעשה את עבודתו נאמנה, ועמל כראוי למצוא את הפירוש המעמיק, או שהוא מתגלה ממש בהיסח הדעת על ידי שמזדמן לנו הספר המתאים. בכל זאת, למרות מה שאמרתי עכשיו, אתם עדיין יכולים ליהנות מהסיפור כמות שהוא, ולראות את שלמה המלך דואה על הנשר הענק.
'פורים תוירע' בשלוש מילים
כל הסיפור הזה הוא רקע לאירוע הבא, שהתרחש בפורים של אחת השנים בימי המגיד ממזריטש. באותה שנה, הצדיק ר' צבי, בנו של הבעל שם טוב הקדוש, הגיע לקראת פורים להתארח במזריטש. הרב המגיד מאוד שמח לבואו של האורח הדגול, וקיבל אותו בחום. ביום פורים עצמו, ר' צבי נשאר לסעוד באכסניה שלו את סעודת פורים, והרב המגיד ביקש מתלמידו, ר' שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא, שיארח לר' צבי לחברה בסעודת פורים. בעל התניא קצת הצטער על כך שהוא לא יהיה עם הרבי שלו בטיש של משתה פורים, אבל חזקה עליו מצוות המגיד, והוא הלך לסעוד סעודת פורים במחיצתו של ר' צבי.
בזמן הסעודה, ביקש בעל התניא מר' צבי שיאמר תורה לפורים. ר' צבי, שהיה שתקן גדול ולא נהג לומר תורות ברבים, לא הסכים לדבר. בעל התניא לא ויתר, וביקש שלפחות ר' צבי יאמר לו תורה בשם אביו הבעל שם טוב. לבקשה הזאת ר' צבי הסכים. במאמר מוסגר אומר לכם, שהבקשה הזאת של בעל התניא היא ממש גילוי של תושייה בזמן הנכון. קורה לא פעם שאנחנו מבקשים מיהודי שיאמר דברי תורה ברבים, ולמרות שיש לו מה לומר הוא בוחר בשתיקה. הרעיון הזה לבקש שיאמר תורה בשם אביו או בשם רבו המובהק, משנה את התמונה ומעביר אותו כבר לנושא אחר. כעת, כשהתורה שהוא יאמר היא כבוד אביו וכבוד רבו, אין עליה מחסומים.
בכל אופן, ר' צבי התחיל לספר את הסיפור של הזוהר על שלמה המלך והנשר הגדול. הוא חזר על התיאור של רכיבת שלמה המלך על הנשר, ועל האפלה הזמנית שהוא יצר. ר' צבי סיים את הסיפור והוסיף: "אבי מורי – הבעל שם טוב הקדוש, כשהיה מזכיר את דברי הזוהר הללו, היה מסיים ואומר: 'וזהו נס פורים!'". בעל התניא התפעל מאוד מהדיבור הזה, והלך בשמחה בחזרה אל הרב המגיד להודות לו על הציווי שלו להיות עם ר' צבי בסעודת פורים.
במקום שאמרו לקצר
החסידים פירשו את כל הסיפור באופן הבא: הענן, האפלה של הנשר, מבטא סוג של הסתרה. שלמה המלך, כידוע, הוא גם כינוי לקב"ה – "מלך שהשלום שלו". פעמים רבות, הקב"ה מביא לידי ביטוי את התכניות של ההנהגה האלוקית על ידי צל של נשר שמופיע בעולם. ההופעה היא של אפלה, חשכה – אותות השמים לוקים, והאור הטבעי והטוב פשוט נעלם. לפעמים ההעלמה היא לרגע קט ולפעמים היא לרגעים ארוכים, שבהם אור השמש מסתתר.
אצל אומות העולם, ההסתרה הזאת יוצרת חרדה גדולה. על פי שפת הסימנים שלהם, ליקוי חמה נחשב כסמל לדבר לא טוב. לעומת זאת, הבעל שם טוב אומר לנו, שאצל עם ישראל יש דעת להבין שהכל חלק מההנהגה האלוקית. כששלמה רוכב על הנשר, ריבונו של עולם – מלך שהשלום שלו – מנהיג את העולם אל היעד שלו, ולפעמים הוא עושה זאת גם על ידי מציאות של חשכה.
לפעמים החשכה נמשכת רגעים ספורים, לפעמים ימים מועטים, ולפעמים גם שנים ארוכות. הרכיבה של שלמה המלך מבטאת את הרצון של הקב"ה להוביל אל העולם למקום מסוים בו הוא נמצא, אל מקום חדש. הזוהר מלמד אותנו, שההנהגה האלוקית יוצאת אל הפועל הרבה פעמים דרך דברים שנראים בעינינו כאפלה, אבל באמת הם מובילים להתגלות של שלמות גדולה. "מלך שהשלום שלו".
באופן אישי, מאוד התפעלתי מכך שכל דבר התורה של ר' צבי בנו של הבעל שם טוב, היה מורכב משני חלקים: ציטוט הסיפור מהזוהר, ומסיום קצר של אביו הבעל שם טוב: "זהו נס פורים". מדהים איך בשלוש מילים קצרות הבעל שם האיר לנו את נס פורים. אחרי ששומעים את הווארט הקצר הזה, מוטל עלינו לעיין ולהתבונן, איזה תובנות מקופלות באמירה הזאת.
אמנם באופן טבעי יש נטייה להרחיב ולהאריך, אבל קיבלתי דוגמא מהבעל שם טוב שאפשר להסתפק בתורה של שלוש מילים. האמת היא שמבנו, ר' צבי, קיבלתי לגיטימציה אפילו לא לומר שום דבר חדש מעצמי, כך שבהחלט אפשר לסכם: "וזהו נס פורים". לחיים לחיים!!
