שלום חברים. לצער הלב, למחרת החג השמח התבשרנו שוב על נפילתם של חיילים יקרים, הי"ד. לפעמים הלב כבר הולך ונעשה גס מול רשימות הנופלים, ולכן כדאי להשתדל לשהות ליד כל שם של נופל במשך מספר רגעים, כדי להתבונן ולהתוודע לכל הטוב שהוא הביא לעולם ועל כל התוכניות שהוא רצה לממש במסגרת ההתגייסות שלו למען עם ישראל.
מלבד עצם ההשתתפות בצער כחלק מהערבות ההדדית שבעם ישראל, אנחנו יכולים להשתמש בזה גם כמנוע למחשבה פעילה – לאיזה כיוון אנחנו לוקחים את החיים שלנו, ואיך אנחנו יכולים להכניס בהם יותר משמעות ויותר טוב מכוחם של הנופלים. זאת אומרת, שהזיכרון בעצמו, גם אם הוא עדיין כל כך טרי וכואב, יכול להניע אותנו לפעולה, ובמקביל לגרום לנו להניח הצידה את כל הדברים הטפלים שגוזלים לנו את מנועי החיים.
בעניין זה של תוספת החיים, ידוע שאחד הכוחות המשמעותיים ביותר בו הוא רגש השמחה. במקום שיש שמחה – יש חיים, וההפך ברור מעצמו… אתם ודאי זוכרים את התוכחה הקשה של משה רבינו לעם ישראל לפני הסתלקותו, והדבר העיקרי שהוא מזכיר שבעטיו יגיעו דברים כה קשים הוא "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל". זאת אומרת, שלרוב המשימה האמיתית שלנו היא להמשיך לעשות את מה שאנחנו כבר עושים בכל מקרה בעבודת ה', אבל הפעם – שזה יהיה מתוך שמחה וטוב לבב, כמו שבתחילת אותה פרשה מופיעות המילים "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך".
ובכן, לא רק שהדיבור שלנו על שמחה לא סותר את הבשורות הכואבות הללו, אלא דווקא מכוחו אנחנו יכולים לקחת את ההתרחשות הכואבת הזו ולשאול את עצמנו: איך אנחנו הולכים לעשות יותר טוב ברוחם של הנופלים?
עיניים בתוך הסידור
חשבתי על כך שיש מושג שנקרא 'חילול שמחה' ויש 'ביטול שמחה'. מה אתם אומרים על המושגים הללו? מאיפה באו לי הביטויים האלה?
תכף נחזור אליהם, אבל קודם לכן, ברשותכם אשתף אתכם בסגולה גדולה לחיים של מודעות לחיים ושל נוכחות וקרבת ה' – להתפלל, לברך ולומר דברים שבקדושה מתוך הסידור.
ודאי שמעתם על רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, שהיה מגדולי ישראל בדור שלפני השואה. הוא כיהן כרב העיר וילנה, ומספרים דברים גדולים על הגאונות שלו, האחריות שלו לכלל ישראל וההחלטות הרות־הגורל שהיו שולחים אליו כדי להיוועץ בו, כמו גם החסדים הנפלאים שהוא עשה.
למשל, ביחס לגאונות שלו מסופר שהוא היה יכול לכתוב תשובות הלכתיות בשתי ידיים – שתי תשובות שונות… הדבר המופלא הזה מתועד בסיפורים מפי עדי ראייה שראו זאת בעצמם. ובענייני גמילות חסדים, מסופר שפעם אחת אבדה לו המחברת בה היה מתעד את הפקדות הכספים של אלמנות ונזקקים מעירו שסמכו עליו והשאירו אצלו כספים למשמרת. מה עשה? הוא ישב לילה שלם ושחזר את הפרטים הללו מזיכרונו… כעבור זמן מצאו את המחברת המקורית עם כל הרשימות שלו, והשוו וראו שהוא דייק בשחזור שלו ולא שכח מאומה.
בכל אופן, לענייננו, מסופר עליו שאת כל התפילות שלו, כולל ברכת המזון, הוא היה אומר מתוך הסידור. וגם כשהיו באים אנשים לבקש ממנו ברכה, היה אומר להם לברך מהסידור את ברכת המזון, והזכות הזו תעמוד להם להיוושע בכל טוב.
גם הרבי מלובביץ' הידר כל כך בעניין הזה, מול החסידים שעיניהם היו נשואות אליו וראו כיצד לכל תפילה ואפילו לברכה אחרונה קצרה הרבי היה פותח את הסידור שהתלווה אליו תמיד. גם בכמה מהאיגרות שלו לאנשים שונים הוא ממליץ להתפלל ולומר הכל מתוך הסידור, כשבהקשר לכך הוא דורש את הפסוק במגילת אסתר, אחרי מות המן, "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה": עם הספר – כשמתפללים מתוך הסידור, ישוב מחשבתו הרעה – מתמעטות המחשבות הזרות.
מבטל>מחלל>שומר
מסופר שפעם אחת יצא רבי ישראל מסלנט לטייל בליל שבת, והנה הוא הגיע סמוך לנמל וראה כיצד הוא שוקק חיים, כשלצער הלב בין העובדים ישנם גם יהודים העוסקים באמצע הלילה הקדוש בפריקה וטעינה… הוא התקרב אליהם ואמר להם: רצוני שתבטיחו לי שכשתחזרו הביתה תעשו קידוש! אתם מבינים על מה מדובר? אלה יהודים שעובדים בליל שבת בנמל, והוא אומר להם: תבטיחו לי שכשתחזרו הביתה תעשו קידוש. ובאמת, היהודים הללו נענו לבקשת הרב הנכבד והבטיחו לו שכך יעשו.
התלמידים שליוו אותו השתוממו מכל האירוע, והסביר להם רבי ישראל: ישנם שני סוגים יהודים שאינם שומרים שבת – יש 'מחלל שבת' ויש 'מבטל שבת'. מחלל שבת הוא עדיין מודע לשבת, אך הוא עושה בה מלאכה. לעומת זאת, מבטל שבת הנו יהודי שכלל לא מודע שיום השבת שונה משאר הימים. בהתאם לכך, מי שמחלל שבת יש תקווה רבה שיחזור בתשובה, מה שקשה לכאורה יותר לצפות מהמבטל שבת.
יהודים אלו שעובדים בנמל – המשיך רבי ישראל ואמר – הם נכון לעכשיו מבטלי שבת, ואילו אני רוצה לגרום להם, נכון לעכשיו, שיהפכו למחללי שבת, ובעזרת השם יבוא יום והם יהיו לשומרי שבת כדת וכדין…
ללא ספק, זהו סיפור על הסתכלות ממש מהפכנית.
ובכן, כלפי מה הדברים אמורים? מעבר לכך שזה בא לעודד אותנו לא להמעיט בערך של יהודי שעורך קידוש גם אם נראה שבאופן כללי ההתנהגות שלו הפוכה לגמרי משמירת השבת, אנחנו יכולים לקחת מזה גם לעניין של השמחה בה פתחנו, שיש שתי דרגות בפן השלילי שלה: יש לחלל את השמחה, ויש לבטל את השמחה. גם אם לאדם ישנן כל הסיבות בעולם לא להיות שמח, הוא צריך לעמול שלפחות לא תשתכח ממנו השמחה – שלא יהיה בגדר מבטל שמחה. כדאי שיפעיל מוזיקה שמחה בבית, אפילו לכמה דקות. גם אם זו מוזיקה של ריקודים שממש לא תואמת את מצב רוחו. כשהוא יעשה כך לכמה רגעים ויאמר מילות הודיה לריבונו של עולם, זה משנה את כל התמונה ומקרב אותו אט אט בחזרה אל החיים ואל השמחה.
חברים יקרים, שיהיו הדברים הללו לעילוי נשמת החיילים היקרים הללו שנפלו, בתוך כל חללי המערכה האחרונה, ומהצער הזה ניקח כולנו חיזוק – כמו להתפלל ולברך מתוך הסידור, ולעשות טוב לכבוד הנשמות שלהם. לחיים, לחיים לחיים. שנזכה להרבות חיים ולשמוח בכל הטוב שעוד לפנינו.
