שלום חברים. אתם יודעים, בדרך כלל בתחילתה של התוועדות מרימים 'לחיים' כדי לפתוח את הלב לקבל דברים היוצאים מן הלב, אבל לפעמים כדאי גם פשוט לנשום.

למה חשובה הנשימה? ואיך היא מגיעה כבר בתחילתה של ההתוועדות?

תראו מה זה. הקב"ה שולח את משה עם דברי ניחומים נפלאים מאוד לעם ישראל, "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי, לכן אמור לבני ישראל…" – ארבע לשונות של גאולה: "והוצאתי אתכם… והצלתי אתכם… וגאלתי אתכם… ולקחתי אתכם… והבאתי אתכם". אבל אחרי כל הפסוקים הנפלאים הללו נאמר "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". לא שמעו על משה – הכוונה שלא קיבלו תנחומים, וקוצר רוח – זו נשימה קצרה. לפעמים בשעה של מועקה הנשימה שלנו נעצרת, כמו שאומר רש"י "כל מי שהוא מצר, רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו".

עניינה של התוועדות הוא לקבל ולשמוע דברי תנחומים ברוחניות שיאפשרו להתקדם ולהתפתח ולהתעלות, אבל לפעמים ייתכן שנאמרים לנו הדיבורים הכי נפלאים, ואילו אנחנו לא פנויים לשמוע אותם, והכתוב גם אומר לנו את הסיבה – בגלל שרוחנו ונשימתנו קצרה. לכן, באופן מודע, אפשר להתאמן על נשימה מרחיבה שבעצם תפעל שנשמע יותר טוב ונהיה קשובים יותר לדברי הברכה, דברי ההתעוררות ודברי התורה שייאמרו בהתוועדות.

חברים, בואו נעשה כבר לחיים לחיים, כשהפעם זה לחיים על הנשימה ברגע זה. גם מי שקורא את הדברים יכול לקחת כמה נשימות ולומר לעצמו: הנני, אני מוכן לשמוע את הדיבורים שהצדיקים מביאים לנו בשליחותו של הקב"ה בכל דור מחדש.

כוחו של תינוק

אחרי ההקדמה החשובה, אני רוצה לשתף אתכם במילים מעוררות שראיתי בתוך דברי תורה מהרבי מצאנז, רבי יקותיאל יהודה זצ"ל, ה'שפע חיים', המפורסם גם כמי שיזם והקים את בית הרפואה לניאדו בנתניה. הוא מביא את דברי הרמ"ק, רבי משה קורדובירו בספרו תומר דבורה, והרבי מצטט אותו כך: "צריך להיות רחמיו פרושים על כל הנבראים, שלא יבזם ולא יאבדם. שהרי החכמה העליונה היא פרושה על כל הנבראים דומם וצומח וחי ומדבר, ולא יעקור הצומח אלא לצורך".

אחר כך הוא מוסיף: "זה הכלל, כפי גדולת מעלת האדם וכמה שהוא מתקרב אל הקדושה, יותר נעשה בעל לב מלא חמלה ורחמים על כל הנבראים. ומידה זו הוא משפיע גם על כל הבאים במחיצתו. כדברי החכם מכל האדם 'הולך את חכמים יחכם'". והכוונה היא, שמי שנמצא במחיצת החכמים, עצם השהייה שם כבר פועלת עליו שינוי לטובה, מעבר לדיבור או אמירה ישירה.

וממשיך הרבי: "אשר על כן, כשאך נתקרבה בת פרעה אל משה אף היא נשפעה ממנו ממידה טובה וגדולה. זהו שאמר הכתוב 'ותפתח ותראהו את הילד', ומיד ממראה פני קודשו של משה רבנו נמשך אליה מידת הרחמנות – 'ותחמול עליו', מה שמעולם לא היה לה כזו רחמנות, 'ותאמר מילדי העברים זה', שהם רחמנים בני רחמנים, ועל ידו נתעוררתי גם אני לחמול ולרחם".

חברים יקרים, זו ההזדמנות שלנו. למרות שהמפגש של בת פרעה עם התיבה היה בפרשת השבוע שעבר, עדיין יש לנו הזכות להיזכר בדברי ההתעוררות הללו, שלכל אחד מאיתנו ישנה האפשרות להיות רחמן על כל הברואים שמחכים לרחמנותנו וראוי לנו לרחמם.

חמלה כלפי האומות

מידת הרחמנות הלא היא ממידותיו של הקב"ה שרחמיו כל על מעשיו, ונצטווינו "והלכת בדרכיו" – "מה הוא רחום אף אתה היה רחום". בהקשר לכך קראתי בספר 'בשבילי ראדין' שמסופר על החפץ חיים שהיה פעם בפגישה אצל ראש ממשלת פולין, כשעל הפרק עמדה גזירה על החינוך היהודי, והחפץ חיים סיפר לראש הממשלה שהוא זוכר כיצד 60 שנים לפני אותה פגישה, העבירו דרך עיירתו אזרחים פולניים עצורים וכבולים באזיקים, ושוטרי הצאר הרוסי היכום והתעללו בהם. החפץ חיים אמר כי מראה זה ציערו ודיכאו מאוד, והוא נכנס לחדרו ובכה.

כך תיאר החפץ חיים את בפני ראש הממשלה: התפללתי ואמרתי, ריבונו של עולם, הלא האנשים האלה צודקים, הם מבקשים לחיות את חייהם בעצמאות ומגיע להם שיקבלו את מבוקשם. אם כן, מדוע הם סובלים עינויים אלו? והוסיף החפץ חיים ואמר: אחר כך, כשהיה המרד הפולני נגד הצאר הרוסי הצטערתי שהמרד נכשל ופולין לא זכתה לעצמאות. וכיון שהייתי שותף בצערה – סיים החפץ חיים – לפיכך זכיתי בסוף לראות את פולין בתקומתה.

זה בהחלט התייחסות מאוד מעניינת ולא שגרתית של החפץ חיים כלפי אומות העולם, ואכן מסופר שם שלחפץ חיים כאב לא רק סבלם של ישראל, אלא גם סבלם של אומות העולם נגע לליבו. גם הרב יוסף שלמה כהנמן, הרב מפוניבז', סיפר כי כשביקר אצל החפץ חיים, התעניין אצלו החפץ חיים על מצבם של תושבי אפריקה השחורים. כשהרב כהנמן סיפר על עונים ומצוקותיהם, הביע חפץ חיים רגשי חמלה עליהם ואמר: הלא הם אנשים גם הם.

חברים, הבה ניקח נשימה ארוכה פעם נוספת ונרים שוב לחיים על הדיבורים המחזקים. נקבל על עצמנו להשתדל להיות תמיד בסביבה נאותה של חכמים, צדיקים ורחמנים, וכך נהיה דבוקים בה'. לחיים!