שלום חברים, בראש חודש ניסן יחול יום הולדתו של רבי נחמן מברסלב, וזו הזדמנות לדבר על הסיפור החשוב והארוך שהוא סיפר בסוף ימיו – בחצי השנה האחרונה לחייו – 'מעשה משבעה קבצנים'. הוא התחיל לספר אותו בשבוע שלפני ראש חודש ניסן, והמשיך לספר אותו קטעים־קטעים.
לפני שנתחיל, נקדים עוד משהו חשוב. כידוע, יש דיון האם העולם נברא בניסן או בתשרי, אבל מה שאנחנו יודעים בבירור הוא שבאחד בתשרי נברא האדם ובאחד בניסן נחנך המשכן. שמתם לב? בא' תשרי נברא האדם שהוא יצירה אלוקית, ואילו בא' ניסן נחנך המשכן שהוא מעשה ידי אדם; אבל כמובן, לא מעשה ידי אדם במובן של "כוחי ועוצם ידי", אלא מעשה האדם שתכליתו להשרות בו שכינה.
אחרי שמשה רבינו משבח את העם על ההתגייסות הנפלאה למען המטרה של בניית המשכן, הוא גם מברך אותם: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם". אפשר לומר שזה גם האידיאל שלנו – אחרי שקיבלנו את מתנת החיים בעצם הולדתנו – לבנות משכן לה', ושמשה שבכל דור יברך אותנו שתשרה בו שכינה.
להסכים לקבל את הברכה
נחזור לסיפורו של רבי נחמן, מעשה משבעה קבצנים, שהוא אמר שזה הסיפור החשוב ביותר שלו, והוסיף ואמר שאם היה בא לעולם רק בשביל לספר את הסיפור הזה – דיו. הוא סיפר אותו במשך כמה ימים, בכל פעם קטע אחד, וזו גם הזמנה לכל מי שעוד לא מכיר את הסיפור – להיחשף אליו, וגם למי שמכיר את הסיפור – לשוב ולקרוא אותו מחדש.
הסיפור מחולק לשבעה קטעים. קטע הפתיחה עומד לעצמו, ואחריו יש עוד תיאור של שישה ימי משתה של זוג צעיר, כשבכל יום מימי המשתה מקבל תשומת לב מיוחדת. זו, אם כן, הזמנה לקרוא אותו במשך שבעה ימים. אמנם לא הכל יהיה מובן ובהיר, אבל בכל פעם שמוצאים איזה משפט שתופס אותנו ומדבר אלינו, כדאי לסמן אותו במרקר – אם זה בימות החול, או במרקר וירטואלי בשבתות וימים־טובים. אתם יודעים, בגלל שאנחנו רוצים להבין הכל עד הסוף ולהחזיק את כל המהלך, כשזה לא ממש קורה בגלל שאנחנו נתקלים בריבוי פרטים, לרוב אנחנו מתייאשים מהסיפור לגמרי ואומרים שזה לא בשבילנו. לכן דווקא כאן יש לנו הזמנה לקרוא אותו לאט וליהנות מהדברים.
ביום הראשון, גיבור הסיפור אומר: אני זקן מאוד ועדיין לא התחלתי לחיות כלל, והוא גם אומר לזוג הצעיר שהוא מברך אותם בברכה הזאת. אפשר לומר בכוונת הדברים ש"זקן מאוד" פירושו ניסיון החיים. המילה "זקנה" יכולה להיות מאוד מכובדת, נעימה ומשמעותית – כמו שחז"ל מפרשים: זה קנה חכמה. אם כן, כל אחד מאיתנו יכול לומר על עצמו, מצד אחד: אני זקן מאוד, כל כך הרבה דברים למדתי, צברתי ניסיון חיים והבנה, ואולי גם ידע נשמתי מהחיים הללו ומחיים אחרים; ובמקביל, מהיבט נוסף: עדיין לא התחלתי לחיות כלל. כלומר, יש בנו גם הממד הסקרן, המתפעל והמתרגש מכל מה שקורה.
עלינו להחזיק, אפוא, את שתי האיכויות הללו ביחד, למרות שלעיתים זה נראה בלתי אפשרי, אבל אם נקרא את הסיפור ונשמע את הקבצן המאחל את הברכה הזו לזוג הצעיר, כל אחד מאיתנו יסכים להפנים את הדברים בליבו ויוכל לראות בכך ברכה.
כשהמוח מתנוצץ
כעת אשתף אתכם בקטע מדברי רבי נתן המספר איך השתלשל הסיפור של היום השני. "תדע אחי", כך הוא כותב, "שקודם שסיפר רבנו ז"ל מעשה זה של היום השני… מעשה שהיה כך היה, שהייתי עומד לפני הדרת קודשו, ובתחילה קודם סעודת הצהריים דיברתי עמו מעניין המעשה הנוראה הזאת שסיפר ביום שבת הקודם, עד סיום הסיפור של הקבצן הראשון שהוא העיוור, אשר אנכי לא הייתי בעת הסיפור הזה. ואחר כך, ביום רביעי הסמוך דיברתי עימו מעניין הנורא והנפלא הזה, ושמעתי מפיו הקדוש שהוא חפץ ומשתוקק להיטיב עמנו טובה נצחית לספר לנו שאר המעשה, וכלתה נפשי לשמעם…". אתם יודעים, הרבה מהתורות של רבי נחמן נאמרו לאחר שהוא ראה את ההשתוקקות של התלמידים לשמוע את הדברים, כי התשוקה והצימאון נותנים כוח לצדיק ללמד את הדברים.
"בתוך כך בא המשרת ואמר: הגיעה עת לאכול, והלכתי משם…". אגב, למרות שהפרטים הללו לכאורה לא ממש חשובים, זה כל כך יפה שרבי נתן מכניס אותנו לאווירה האותנטית. זה הרבה יותר משמעותי מאשר תיאור טכני בלבד. "אחר כך, בין הערביים חזרתי ועמדתי לפניו ודיברתי עמו עוד כמה עניינים מסיפורי העולם, וסיפרתי לו כמה מעשיות מברדיטשוב" – שהייתה אז עיר המסחר הגדולה – "ובתוך דברי עניתי ואמרתי לפניו בעניין הייסורים והחסרונות שיש לכל הנגידים והגבירים הגדולים, שכולם מלאים דאגות וחסר להם תמיד וכן כל החכמים והמְחַכְּמִים, כל חכמתם חסרה תמיד ואינם יודעים שום דבר בשלמות, כידוע להם בעצמם, אבל עניינים כאלו אמרתי לפניו מקרא זה 'גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר עשה אלוקים מראש ועד סוף'".
ממשיך רבי נתן ומספר: "ענה רבינו ז"ל ואמר: הלא זהו העניין שלנו. ושאל תכף: היכן אנו עומדים במעשה? השבתי לו ברעדה: אצל הסיפור של היום השני. ענה ואמר: ביום השני… וסיפר כל המעשה של יום השני שהוא מעניין החרש הנ"ל".
נחתום כאן ונראה את המילים הנרגשות והמתפעלות של רבי נתן: "אשרי אוזניים שכך שומעות, מה נאמר מה נדבר, מי יוכל להעריך על הכתב חלק מאלף ממעט ההתנוצצות שבמוח, עד היכן כל דיבור ודיבור של המעשה הנוראה הזאת מגיעה ואין להאריך בזה כאן". מפעימה הדרך בה רבי נתן משתף אותנו בחוויה שהוא עבר. ומה פשר הביטוי "התנוצצות המוח"? אפשר לומר שזה משהו על גבול המיסטי. זאת אומרת, בן אדם חווה משהו עז שהוא מעבר למילים.
חשוב להדגיש שאין הכוונה שהקריאה תיצור אצלנו ציפיות מוגזמות. קראתי את הסיפור כמה פעמים ונהניתי ממנו, אבל לא הייתה לי התנוצצות המוח… אבל מה שחשוב הוא שלפחות הלב שלנו יהיה פתוח לקבל את החוויה של רבי נתן, וכך לבוא בהתחדשות לכבוד ראש חודש ניסן ולכבוד יום ההולדת של רבי נחמן, ולקרוא את הסיפור מחדש לאט לאט ולמצוא את הפנינים שמחכות לנו, לגילוי שלנו ולהתפעלות שלנו, ואולי גם בוא תבוא ההתנוצצות. למרות שלי אישית זה לא קרה, יש סיכוי טוב מאוד שמי שיקרא את הדברים וייענה להם הוא יכול כבר מראש להגיד איתנו 'לחיים' על התנוצצות המוח שתהיה לו בעקבות כל חלק וחלק מהסיפור. לחיים לחיים. חודש טוב!
