שלום חברים! שמעתי פעם סיפור חסידי מתוק: זוג הגיע למגיד מקוז'ניץ, על מנת שיסדר להם גט לגירושין. אגב, דעו לכם חברים, שיש לא מעט אנשים שקמים בבוקר כשהם עדיין עם המריבות של יום האתמול, ולא מתחשבים בכך שהשמש חידשה את זריחתה והיקום כולו בהתחדשות.
במקום להתחדש עם המציאות, הם צוברים משקעים, עד שהכל מתפוצץ. בכל אופן, הזוג הזה הגיע אל המגיד, שכנראה היה גם רב העיר, ואחראי על הנישואין והגירושין. כשהמגיד שמע את בקשתם להתגרש, הוא שאל על מה ולמה הם החליטו כך. הבעל פתח בפני המגיד במילים טובות על אשתו.
"אשתי היא ממש אישה נהדרת ומסורה! אלא שהבעיה הגדולה היא, העובדה שהיא מגישה לי את הקוגל בשבת בבוקר, רק אחרי המנה העיקרית. אני מאוד רוצה לכבד את השבת ולהתענג ממאכלי השבת המיוחדים. בגלל שאני אדם אמיד, בשר ודגים יש לי כל השבוע, ודווקא הקוגל הוא המאכל המיוחד לכבוד שבת. אבל היא מתעקשת להגיש את הקוגל בסוף הארוחה, כשאני
כבר שבע, וככה אני לא זוכה לכבד את השבת כראוי! אני רוצה שהיא תגיש את הקוגל מיד כשאני חוזר מבית הכנסת. שהקוגל יהיה המאכל הראשון בסעודה!".
המגיד שמע אותו עד הסוף, ואז שאל את הגברת מה יש לה לומר. גם היא פתחה במילים טובות: "בעלי הוא ממש נפלא, בעל מסור ואוהב. אלא שעל הקוגל אני לא מוותרת. בבית של ההורים שלי תמיד הגישו את הקוגל רק בסוף הארוחה, אחרי המנה
העיקרית. אני מדקדקת לנהוג כפי מה שראיתי בבית הוריי! עם כל הכבוד לבעלי, ולמרות שרצוני להיטיב אתו, לא אשנה מהמנהג שראיתי בבית הוריי היקרים והיראים!".
אתם מבינים לאיזה סוג טיעונים המגיד מקוז'ניץ היה צריךלהתייחס…
צודקים! נראה לי שגם אם יש מישהו ביניכם שמתמחה בבעיות של שלום בית, בסוג כזה של בעיה הוא ודאי עדיין לא נתקל.
בכל אופן, המגיד חשב כמה שניות ואחר כך אמר להם כך: "ראו, באמת גם האישה צודקת בכך שהיא רוצה לנהוג כפי שראתה בבית הוריה הקדושים, אבל גם הבעל צודק בכך שהוא רוצה לכבד את השבת במאכלים מיוחדים. אני מציע לכם שאת תמשיכי במנהגך להגיש את הקוגל לאחר המנה העיקרית, אבל תכיני עוד קוגל מיוחד, אותו תגישי לבעלך ברגע שהוא חוזר מבית הכנסת!".
שני בני הזוג חייכו באושר, וקיבלו על עצמם לנהוג לפי העצה הפלאית של המגיד מקוז'ניץ. הם יצאו מביתו של המגיד שמחים וצוהלים, והשלום חזר לשרור בביתם. אחרי הסיפור הזה, המגיד ביקש גם הוא מאשתו, שהוא ישמח אם היא תכין לו גם כן מנת קוגל כזאת, שאותה היא תגיש מיד אחרי התפילה… כמובן הרבנית נענתה בשמחה, ומאז בקוז'ניץ נוהגים לאכול קוגל מיד אחרי התפילה, וקוראים לו "שלום-בית קיגעל", כלומר, הקוגל של שלום-בית.
קוגל דקדושה
הסיפור הזה הוא די משעשע, וחיוך הוא סגולה ליום מבורך, כך שכבר הרווחנו. אבל בכל זאת, נראה לי שכדאי גם להתבונן בסיפור וללמוד ממנו תובנה חשובה. אפשר לראות איך המגיד הקדוש ממש מכבד את הטענה של כל אחד מהצדדים במריבה. בני הזוג הללו היו יכולים להגיע לרב שילעג לטענות שלהם, או אפילו ינזוף בהם: "אתם לא מתביישים? מכאלה שטויות אתם עושים עניין? שלום בית יותר חשוב מהכל! מה זאת הקטנוניות האווילית הזאת?" אבל המגיד מקוז'ניץ בשום אופן לא מגיב כך. הוא מאוד מכבד אותם, ומיישב את דעתם לפי המקום שבו הם נמצאים.
יש בעניין הזה סוד גדול, דווקא לכבד את התמימות של האדם. לפעמים התמימות שהאדם נמצא בה, היא כמין צינור רוחני
ממנו יונק אותו יהודי את החיות דקדושה שלו. אם מבטלים את התמימות או חלילה מזלזלים בה, אפילו אם מתוך כוונה טובה מסבירים לו שדרכו היא שטות מוחלטת, עלולים לגרום לו ממש לאבד את נקודת החיות דקדושה שלו. כשאדם אוחז
בהנהגה תמימה כלשהי, גם אם לנו היא נראית הנהגה עממית ולא חשובה, אסור לנו לזלזל ולהקטין אותה. אצל
היהודי שמולנו, זאת עבודת ה' של ממש.
מאוד בולט בסיפור שהמגיד מאוד מכבד אותם, ומבהיר להם שההקפדות שלהם על מנהגי הקוגל הן הקפדות ראויות.
גם אם לנו כקוראי הסיפור הבעיה שלהם נשמעת כסיבה קטנונית לגירושין, האמת היא שהרבה פעמים, כשיחסים בין
בני זוג עולים על שרטון, זאת הסיבה בעצמה: כשאנחנו לא מכבדים את מה שיקר לזולת, וזה לא משנה אם מדובר על
עניין רוחני או סתם דבר גשמי, אי אפשר לפתור בעיות.
יש לנו אתגר נפשי עמוק – ללמוד לכבד את מה שיקר וחשוב בעיני הזולת, ומכאן הדרך פתוחה לחשוב באופן
יצירתי איך למצוא נקודת גישור שתהווה פתרון מלא לקונפליקט שלפנינו.
סגולה נפלאה
סיפרתי פעם את הסיפור הזה בשיעור שהעברתי, ודיברתי גם על מעלת הקוגל לטובת שלום בית. אתם
יודעים, הקוגל של שבת מתקן את כל הקוגל מכל השבוע.
דווקא הקוגל, שהוא מאכל שמורכב מארבעה יסודות מזון שאין להם שום ערך תזונתי (!) – קמח לבן, סוכר לבן, ביצים
ושמן – דווקא הצירוף הזה בא להבליט ש"על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". דווקא במאכל שאי אפשר לומר עליו שום מילה
טובה מבחינת תזונתית, וכל מעלתו שהוא נעשה לכבוד שבת המלכה, יש סגולה רפואית נפלאה.
בכל אופן, בסוף אותו שיעור ניגשה אלי איזו גברת, ואמרה שהיא לא מעדות אשכנז ולא מגישה קוגל. היא שאלה, איך
מי שלא אוכל קוגל יכול לזכות בכל זאת לכל המעלות הללו? עניתי לה שעיקר הרעיון הוא להתענג במאכל שמאפיין את
השבת, ולאו דווקא קוגל. גם אם בשולחן השבת מגישים ארוחה מאוד מושקעת, צריך לדאוג שהמאכלים לא יהיו
כאלה שמגישים בכל יום בארוחות חגיגיות. צריך תבשיל שהוא מיוחד לשבת. צריך שהמאכל הזה יהיה כל כך מאפיין
את שבת המלכה, שכדאי יהיה להגיש אותו חוץ מאשר בסעודה עוד פעם נוספת, כבר מיד אחרי התפילה.
זכינו לקבל מהמגיד מקוז'ניץ סגולה לשלום בית, ואני מקווה שאפשר לומר עליה: "בדוק ומנוסה". כל מי
שרוצה לראות ישועות בתוך ביתו, ואפילו מי שאינו נשוי והוא לבד בביתו, כדאי לדעת שקוגל בשבת בבוקר
אחרי התפילה פועל ישועות נפלאות ומביא שמחת הלב והרמוניה פנימית.
לחיים!
