הגמרא מספרת שאחרי חורבן הבית ישבו חכמי ישראל ביבנה והביעו תחזית פסימית: "עתידה תורה שתשתכח מישראל". באמת כך היה במובן מסוים, כי חלקים רבים מהתורה, ומהמהות האמיתית שלנו, אכן נשתכחו. לעומת שאר החכמים, רבי שמעון אמר: "חס ושלום שתשתכח תורה מישראל!" רבי שמעון אופטימי, ומכריז שלא תשתכח התורה. רבי שמעון ראה לעומק, ולעיני רוחו ניצב ספר הזוהר. הזוהר – כמו השם שלו – מביא אור גדול. אור כזה, שכל מי שיתחבר אליו יקבל בהירות ונתיב סלול להתקדמות, גם אל הגאולה האישית וגם אל הגאולה הכללית.
רואים איך כל הקבוצות בעם ישראל שהיו קשורות אל העלייה לארץ ישראל ולהתקדמות לקראת גאולה, כולם שואבים מרשב"י. אם זה למשל הגאון מוילנא, שהיה כל כך בקי בתורת הקבלה וכתב פירוש לספרא דצניעותא שהוא חלק מספר הזוהר, ואם אלה הבעש"ט הקדוש ותלמידיו, הרמח"ל הקדוש, הרב קוק הקדוש, הרב אשלג הקדוש, תורת הבן-איש-חי, תורת חכמי מרוקו, האור החיים הקדוש, כולם כולם שואבים ויונקים מאותו אילן של רשב"י.
גערה מהאר"י הקדוש
רשב"י היה במדרגה ששם לא היו גלות וחורבן. זאת אומרת, שיש ממד כזה בעולם, שלמרות שבחוץ רואים חורבן והסתרה ואולי אפילו יאוש, בעומק, יש מקום פנימי יותר שהצדיק יודע להסתכל עליו ולחיות אותו, ושם אין חורבן, אין קלקול ואין הסתרה. התפיסה האנושית הרגילה לא תמיד קולטת את העניין הזה, אבל צריך לדעת שהמהות הזאת קיימת.
ישנו סיפור על האר"י הקדוש שראה את אחד מחכמי צפת שמתאבל על ירושלים תוך כדי הילולת רשב"י. האר"י הקדוש גער בו. כביכול ביום ההילולא אין חורבן. רבי שמעון נותן לנו מבט שלא מתעלם מהמציאות, אלא מתחבר לנקודה עוד יותר פנימית ששם הכל שלם, ומשם גם מתחיל התיקון.
באמת, כל מי שזוכה להגיע לרבי שמעון מקבל את המבט הזה. גם אם בן אדם בחייו האישיים עבר 'חורבן הבית' – 'בית' יכול להיות בית המקדש, אבל גם התא המשפחתי הפרטי או כל אובדן או מציאות שאינה כשורה – אצל רבי שמעון אפשר לקבל מבט אחר. מבט שמחבר אותנו לממד שבו הכל שלם וטוב. זאת גם הסיבה למשיכה הגדולה לרבי שמעון במירון. כולם רוצים לבוא אל האוהב הגדול, שרואה בנו את נקודת הטוב שבנו.
רבי דוד משה מצ'ורטקוב, שהיה אחד מאדמו"רי בית רוז'ין, היה אומר כך: "אני רואה פנימיותו של כל אחד מישראל, איך היא טובה. אני יכול לראות כיצד לעתיד לבוא, לאחר התיקון, היהודי יאיר כספיר ויהלום. אבל רשב"י? הוא רואה איך כבר עכשיו כל יהודי מאיר כספיר ויהלום".
רשימת המוזמנים של רשב"י
אתם יודעים, יש לא מעט אנשים שמקפידים על כך שמגיעים כל מיני פשוטי עם למירון. הם מוטרדים, איך זה שמגיעים אנשים שאינם יראי ה', והם לא נוהגים כפי שהם לפי דעתם חושבים שצריך לנהוג בכבוד המקום.
פעם אחת שמעתי על יהודי שהעיר לכמה וכמה אנשים שהוא ראה בדרך בעלייה לציון, הערות קשות על כל מיני דברים שאינם כשורה לדעתו. היה שם גם צדיק אחד, שהוא ממש מנאמני מירון, והוא העיר לאותו יהודי: "אתה יודע, זה לא יפה להתערב במוזמנים של הצדיק. אם רבי שמעון עושה אירוע, אז הוא מזמין כל אחד באופן אישי! אף אחד לא הגיע למירון במקרה! כמה נורא שמגיע אורח של רבי שמעון ואתה מתחיל להפריע לו – מקפיד על האורחים שלו ומצנן את השמחה שלהם…".
כשאנחנו מגיעים לרשב"י, המקום הפנימי שלנו מתעורר, המקום הפנימי שמעולם לא חרב ולא נפגם. וממנו מקבלים כח לשמוח, לתקן ולעשות טוב. המשיכה הגדולה לרבי שמעון נובעת מהרצון להתחבר לגאולה העתידית, להתחבר לשלמות שמעולם לא נפגמה, שבה כל אחד מאתנו מאיר כמו ספיר ויהלום.
אם יש מישהו שמזכיר לנו את החסרונות שלנו, אנחנו באופן טבעי נמנעים מלפגוש אותו. את החסרונות שלנו אנחנו מכירים טוב, ואין לנו צורך שיזכירו לנו אותם. לעומת זאת, להזכיר לנו כמה אנחנו טובים ומופלאים, זאת מלאכה גדולה שרק צדיק כרשב"י פועל אותה בשלמות.
הילולא ביתית
מן הסתם כשאתם קוראים את הדברים האלה, אתם מקבלים תוספת מוטיבציה לרקוד בל"ג בעומר במירון, אלא שהשנה כנראה רובנו נשאר בבית… חברים יקרים! צריך לדעת שגם מי שלא זוכה לנסוע לרבי שמעון שלא ייחלש!! אדרבה, תחגגו בבית! את המוטיבציה לשמוח עם רשב"י תממשו בבית. תדליקו נר לכבוד רבי שמעון, תרקדו בעצמכם ועם בני הבית. לכו בדרכי רבי שמעון, ותזכירו לעצמכם כמה שאתם טוב גמור שמעולם לא נפגם. תקראו משהו מספר הזוהר, תחשבו על הנסיעה של כל שנה למירון, וכל זה גם יהיה שייך לשמחה הגדולה של היום הזה.
אני ממליץ לכם לקחת את הילולת רשב"י – כל אחד לביתו. אל תוותרו על ההילולא בבית שלכם, להדליק נר, לעשות סעודה, לרקוד ולשמוח בל"ג בעומר. ל"ג = ג"ל מלשון גילוי, הגילוי הגדול שמאיר בכל העולמות ביום הזה. גם אם אתם שמחים בבית, תדעו שאתם ברשימת המוזמנים של רבי שמעון.
עוד כדאי לזכור את משפט המפתח שאמר רשב"י: "אֲנָן בַחֲבִּיבּותָא תַלְיָא מִּלְתָא" ובתרגום לעברית – בחביבות, בכוח ה'ביחד' שלנו, תלויים כל הדברים – תלויים כל הגילויים הגדולים של היום הזה. ככל שנהיה יותר באהבה, ככה תהיה רשות לרשב"י להביא עוד טוב לעולם. לא צריך הרבה להסביר, אלא בעיקר לתרגם את המשפט ולהפנים – שכל הטוב שלנו תלוי בביחד. ביחד של עם ישראל, ביחד של כל הקוראים, ביחד של התא המשפחתי – בקיצור, כל מה שבפירוד, לקחת ולעשות ממנו ביחד. נסו גם אתם לחזור על המשפט בארמית, באמת זה משפט מכונן: "אֲנָן בַחֲבִּיבּותָא תַלְיָא מִּלְתָא" – אנחנו באהבתנו תלויים.
