שלום חברים! אני רוצה לשתף אתכם בסיפור על המגיד ממזריטש. פעם אחת הגיע אליו תלמיד והשיח את ליבו בפניו. הוא סיפר למגיד שהוא לא מצליח לטהר את מחשבותיו מהרהורים לא טובים. כידוע, העניין של שמירת המחשבה הוא מיסודי החסידות והקדושה. אותו תלמיד גילה את צפונות לבו בפני המגיד, והתמרמר על ההרהורים הרעים שנכנסים אליו בעל כורחו ומבלבלים אותו.
המגיד הקדוש, ציווה עליו לנסוע אל ביתו של אחד מגדולי תלמידיו – רבי זאב מז'יטומיר (מחבר ספר החסידות 'אור המאיר'). אותו ר' זאב החזיק בית מזיגה בכפר שבו הוא גר. בית מזיגה הכוונה למה שבימינו קוראים פאב. היה לו פאב כפרי. כשהתלמיד הגיע לביתו של ר' זאב, השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, והוא מצא שהבית של ר' זאב סגור ונעול מבפנים. הוא דפק על הדלת, אבל אף אחד לא פתח לו. הוא המתין זמן מה ושוב דפק על הדלת, אבל גם עכשיו לא פתחו לו. חשוב להוסיף שהסיפור היה בתקופה בה שרר באזור קור גדול, אולי כמו עכשיו אצלנו… בכל מקרה, בשלב מסוים הוא התחיל ממש להתחנן שיפתחו לו, אבל בכל זאת – אין קול ואין עונה, ומאומה לא הועיל לו.
כשראה שכך המצב, הוא התחיל לצעוק בכעס וברוגז: "איך אתם לא מרחמים על יהודי?" אבל, שום דבר. שקט גמור מבפנים, ולא פותחים. כשכבר האיר הבוקר, פתחו לו סוף סוף את הדלת והוא נכנס פנימה. קיבלו אותו שם במאור פנים, והוא נשאר להתאכסן שם במשך כמה ימים. להפתעתו, ר' זאב לא שאל אותו כלום – למה הוא בא, ומה עניינו. אותו תלמיד תמה בלבו: 'לאיזה עניין שלח אותי המגיד דווקא לכאן?' ואחרי כמה ימים הוא החליט לחזור לביתו, בלי לקבל תשובה.
שיעור לחיים
כשהוא כבר עמד לצאת לדרך, הוא אזר אומץ ושאל את ר' זאב: "הנה המגיד שלח אותי לכבודו, אבל אני לא יודע בשביל מה". ר' זאב השיב: "רבינו שלח אותך אלי כדי שתלמד ממני שאדם הוא בעל הבית. ולמי שאיננו רוצה, הוא אינו מניח לו להיכנס". הסיפור הזה מאוד נגע בלבי. נראה לי שאפשר ללמוד ממנו כמה עניינים נפלאים. דבר ראשון, על היחס בין הרבי והחסיד. הקשר של אותו חסיד שמדבר בכנות עם הרבי שלו, הוא מיוחד מאוד. מעניין איך הוא שוטח בפניו את כל לבו ולא מתבייש בחסרונותיו. היכולת להיות בכנות ובפתיחות עם הרבי היא חשובה מאוד.
למה המגיד לא אמר לאותו יהודי את אותו המסר בצורה ישירה: "תבין שאתה בעל הבית על המחשבות שלך"?! כדי שהוא יעבור סדרת חינוך 'דרך הרגליים'. יש דברים שאי אפשר להפנים אחרת, מילים לא תמיד עושות את העבודה. מהסיפור הזה גם לומדים על רוח הקודש הנפלאה של ר' זאב, מכך שהוא הבין היטב בשביל מה היהודי הגיע. אם הוא לא היה מבין, מן הסתם הוא היה פותח לו.
עוד רעיון שיש כאן הוא המסר שלפעמים כל עניינה של הקשיחות הוא רק חסד, אהבה ורחמים. הרי ר' זאב היה יכול בשלב מסוים להיענות לתחנוניו של החסיד, ולפתוח לו את הדלת. אלא שאז אותו חסיד היה מפסיד את הלמידה. בזכות הקשיחות, השיעור שהוא קיבל – לדעת שהוא בעל הבית על המחשבות שלו – ייחקק בו לכל החיים.
תחנונים ואיומים
רואים כאן איזה שלבים צריך לעבור בהתמודדות עם המחשבות הזרות. בהתחלה הן דופקות: 'בבקשה, אפשר להיכנס למוחך?' אם אתה מתגבר ואומר להן 'לא!' הן ממתינות עוד כמה דקות בשקט, ופתאום שוב נקישה – 'אפשר להיכנס למוחך?' כשגם זה לא פועל, הן מתחילות להתחנן: 'בבקשה, תחשוב אותי לפחות רק קצת… הרי כל כך הרבה שנים היינו ביחד! בכל מקום ליוויתי אותך במוח שלך, ומה פתאום אתה כזה קשוח אלינו? השלב השלישי הוא השלב שבו מופיע הכעס: 'אתה לא תוכל להסתדר בלעדיי!' המחשבות הללו אומרות את הטענה הזאת גם עם אצבע מורה, כמו שעושים למישהו נו נו נו… 'אתה לא תוכל להסתדר בלעדיי! אוי ואבוי לך אם לא תחשוב אותי!' אבל כשיהודי עדיין לא נותן למחשבות הללו להיכנס, הוא זוכה באמת להיות בעל הבית.
ר' זאב מזיטומיר נתן לנו כאן לימוד כל כך נפלא – אמנם לאותו חסיד היה קר בחוץ והיו לו שעות קשות, אבל בסופו של דבר, הלימוד שהוא קיבל לכל החיים, שבן אדם הוא בעל הבית על המחשבה, היה שווה הכל. כמובן, אנחנו צריכים לדעת שהמהלך הזה לא קל, יש במהלכו ניסיונות גדולים והרבה התמודדויות. אבל בכל זאת למדנו מכאן תובנת אמת, שבן אדם בהחלט מסוגל להיות בעל הבית. באמת, הוא לגמרי בעל הבית! ואם הדלת סגורה טוב מבפנים, אז ממילא כל אותן המחשבות רואות שלא פותחים להן את הדלת, ובסוף הן מתפוגגות והולכות לדרכן.
טיפול מקצועי
אמנם אני מניח שאם איזה מטפל מקצועי ישמע את הסיפור הזה, קרוב לוודאי שהוא יעלה תמיהות על ההיבטים הטיפוליים שבסיפור… אבל האמת היא שבוודאי במקרים רבים, הבהירות החד-משמעית שבה יהודי יודע 'זה באפשרותי!' ממש ככה בפשטות – הבהירות הזאת יכולה לעבוד. אני מסכים שלא בכל מקרה צריך לפעול כך, אבל גם אם יש יוצאים מן הכלל, בואו ננסה לתרגל את התובנה הזאת איפה שהיא מתאימה ונצרכת.
באופן אישי התפעלתי מהסיפור הזה, שלקוח מהימים ההם: בשביל עניין אחד שבן אדם רוצה ללמוד, הוא משקיע מאמץ אדיר – רק כדי ללמוד איך נשמרים ממחשבות לא טובות. הוא יוצא לדרך בין הכפרים הנידחים, מיטלטל בדרכים על עגלות וברגל, רק בשביל להתמסר ללימוד של נקודה אחת בעבודת ה' על פי דרך החסידות.
