שלום חברים! לחיים! אמנם פורים כבר נגמר, וגם אחרוני הירושלמים כבר מתעוררים משכרותם, אבל אנחנו עדיין נמצאים בחודש של השמחה! לכן רציתי לתת לכם ארבעה רעיונות איך להרבות בעצבות… אולי נראה לכם שנפלה כאן טעות דפוס, אבל הבנתם נכון – לפניכם עצות כיצד להיות עצוב. מן הסתם יש מי שיאמר שבשביל להרבות את העצבות לא צריך עצות, ואם כבר עצות, אז כל אחד יכול לתת הרבה יותר מארבעה רעיונות וסיבות על מה להתלונן ולהיות בעצבות. אף על פי כן, אני מקווה שאווירת פורים עוד עוטפת אתכם, ותהיו מוכנים לשמוע את הרעיונות הללו, שבסופו של דבר יתהפכו לעצות כיצד להמשיך ולהיות מרבים את השמחה.
ארבע העצות לטובת העצבות מבוססות על הפסוק בתהילים ט"ז: "יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ". ארבעת הפירושים לפסוק הזה מלמדים ארבע דרכים לריבוי העצבות. הפירוש הראשון אומר, שבן אדם שממהר את ה"אחר כך", מרבה עצבות. לפעמים רואים יהודי שאומר: "היום אני אמנם מרגיש טוב, אבל מי יודע מה יהיה אחר כך, ומה יהיה מחר…" זהו אדם שכביכול חושב שאין לו לגיטימציה לשמוח בטוב שיש לו עכשיו. לא נעים לומר שזאת תופעה די נפוצה, שבגלל המחשבה על ה"אחר כך" מתבטלת השמחה על הטוב שקיים כאן ועכשיו. אם חושבי המחשבות הללו היו נוכחים יותר בהווה, הם יכלו ממש להיות שמחים, אבל הם ממהרים להביא את ה"אחר כך", וכך משביתים את השמחה.
הפירוש השני לפסוק שלנו מתמקד בנקודה של המהירות. ישנם בחיינו לא מעט מקומות וזמנים, שאם רק ממתינים מעט בסבלנות, זוכים לטובות נפלאות. אדם שממהר לדחוק את השעה, עלול להפסיד הרבה מאוד. יש כמה וכמה הזדמנויות בחיים שאדם רואה רק לאחר מעשה, שהמהירות וחוסר יישוב הדעת להמתין גרמו לו ללא מעט עצבות וחוסר נעימות. הפירוש השלישי אומר שאדם ששוקע בעצבותו ומרבה אותה, גורם ל"אחר מהרו" – כלומר, הוא מביא עצבות אחרת שנוספת לחייו. בסופו של דבר, עצבות גוררת עצבות אחרת, שלא עלינו, ממהרת לבוא אל חייו.
הפירוש הרביעי שונה במקצת מהטיפים האחרים לריבוי העצבות, כי הוא יותר מסביר מה גורמת העצבות מבחינה רוחנית. "אחר" הוא כינוי ליצר הרע, שנקרא גם "אל אחר" או "סטרא אחרא", ו"מהרו" פירושו 'מתנה', מלשון "מוהר ומתן". אדם שמרבה את עצבותו, נותן כביכול מוהר ומתנות לסטרא אחרא, ומזין אותה בכוחות שנלקחים מהקדושה. צריך להכיר עד היכן מגיע כוח הקלקול של העצבות. אם אדם חס ושלום ישאל איך לתקשר טוב עם הצד האחר, מפנים אותו אל העצבות…
ונהפוך הוא
חברים יקרים, אני מקווה שתמשיכו לקרוא גם מכאן והלאה, כדי לחוות את ההיפוך של העצות הללו לשמחה. במקום ארבעה "ירבו עצבותם" נעשה ונהפוך-הוא לארבעה רעיונות של "ירבו שמחתם".
ההפך מריבוי העצבות בדאגה על המחר, הוא ריבוי הנוכחות במה שקורה עכשיו. אמנם אפשרי לחשוב על מחר בהיבט של יומן פגישות ותכנון לעתיד, אלא שצריך לשים את מרכז החשיבה ותשומת הלב על הטוב שיש לפנינו היום. זאת למעשה עבודה על מידת הביטחון, בדומה לבני ישראל במדבר שקיבלו בכל יום מן חדש. מה שיש באותו יום, מקבל את מלוא תשומת הלב, בלי דאגה על המחר. הצד ההפוך של הפירוש השני, הוא היכולת לאמץ את תכונת המתינות והסבלנות. דווקא במצבים שבהם יש נטייה לדחוק את השעה, עלינו לומר לעצמנו בכל זאת – סבלנות. עוד קצת המתנה. מהפירוש השלישי של העצבות אפשר ללמוד ששמחה מביאה שמחה. כמו שעצבות מביאה עצבות, ודאי ששמחה מביאה שמחה. הפירוש הרביעי, שהוא בעצם הרעיון הרוחני שמאחורי העצבות, שמרבה את הסטרא אחרא, יכול ללמד את מעלת השמחה שמרוממת אותנו לדבקות בה'. כשתרבה שמחתו של האדם, גם תרבה דבקותו בקב"ה. שמחה היא מוהר ומתן לטובת ההתקרבות אל ה'.
מה שצריך לשמוע
המקור של כל העצות הללו הוא סיפור חסידי מתוק. חסידים מספרים, שתלמידיו של ה'בית אהרן' מקרלין ישבו פעם בטיש, והקשיבו לדברי תורה שלו על חשיבות השמחה ועל גנות העצבות. רבי אהרן דיבר אז סביב הפסוק שלנו, ובסוף פנה לחסידים ושאל אותם אם הם שמעו אותו ויכולים לחזור על מה שהוא אמר. ארבעה מהחסידים אמרו מה שהם שמעו וכל אחד אמר רעיון אחר, שאלו הם ארבעת הפירושים שדיברנו עליהם. רבי אהרן שמח ואמר שכל הארבעה שמעו נכון…
ממש יפה לראות את הנקודה הזאת. כשהצדיק מדבר, כל אחד שומע את מה שהוא צריך לשמוע. יש מי שבשבילו היכולת להמתין תשנה לו את החיים, ויש יהודי אחר שמגלה פתאום שיש לו הרבה סיבות טובות לשמוח אבל הוא לא נותן להן מקום בחייו, מחשש של מי יודע מה עלול לקרות בשבוע הבא. יש גם מי שמגלה כמה טוב לשמוח וכך למשוך עוד ועוד שמחה, ונזהר מלעשות חלילה את ההפך.
כשדיברתי על הרעיונות האלה בשיעור שהעברתי, אחת המשתתפות הוסיפה עוד רעיון: "ירבו עצבותם אחר מהרו" – כשאדם מרבה את העצבות, הוא כבר לא הוא עצמו אלא מישהו אחר. האדם העצוב מאמץ התנהגות ששייכת למישהו אחר ולא לעצמיות שלו. גם מהפירוש הזה אפשר ללמוד שריבוי השמחה יגיע על ידי חזרה של האדם לאופי האמיתי שלו.
חברים! מוצאי פורים הוא זמן נפלא להוסיף ולהרבות את שמחתנו, כך שהיא תלווה אותנו כל השנה. הרעיונות של רבי אהרן מקרלין וצדיקים אחרים יעזרו לנו לקחת את פורים איתנו לכל השנה, ונזכה לשמוח באמת ולהוסיף בכל עת שמחה על שמחתנו. לחיים!!
