שלום חברים יקרים. שמה של פרשת ויקהל מכיל בתוכו סגולה מיוחדת – הכוח להתכנס בצוותא. אחד הצדיקים מתלמידי הבעל שם טוב היה אומר ש"ויקהל" בגימטרייה "מקוה" – כמו שהמקווה מטהר, כך גם התאספותם של יהודים יחד מטהרת. ובאמת, בחסידות מאז ומתמיד היה עניין גדול סביב חשיבותה של ההתכנסות המשותפת לשם שמים.
אמרה חסידית מפורסמת אומרת ש"מה שהתוועדות חסידית יכולה לפעול – גם המלאך מיכאל אינו יכול לפעול", ובמסורת חב"ד מופיע שהדיבור הזה הגיע בפתקה מן השמיים. בקצרה, מעשה שהיה כך היה: בימי רבי מנחם מנדל מוויטבסק ישבו פעם בחצרו כמה חסידים, וביניהם גם האדמו"ר הזקן שהיה מתלמידי המגיד הצעירים, והתוועדו יחד. בתוך כך ניגש אליהם יהודי וביקש שיתפללו עליו שייוושע ממצוקה מאוד גדולה שהיה נתון בה. בין היושבים היו שהסתכלו עליו בתמיהה: מה אתה מבקש מאיתנו? וכי מה אנחנו יכולים לעשות למענך? אבל האדמו"ר הזקן הגיב ואמר: הלא תזכרו את האמרה שגילו לנו מן השמים – מה שהתוועדות חסידית יכולה לפעול, גם מלאך מיכאל לא יכול לפעול. ואכן, המסובים בירכו אותו בלב שלם ובחסדי ה' כעבור זמן נושע ממצוקתו.
מבצע פרגון
נחזור אל המילים "ויקהל משה", ותשמעו את מילותיו של רבי נחמן. "משה פתח דרך כבושה לילך בה" – דרך כבושה פירושה שזו לא רק דרך של משה רבנו או צדיקים עליונים, אלא כולנו יכולים ללכת בה. "שמשה קשר את עצמו אפילו לפחות שבישראל ומסר נפשו עליהם, כמו שכתוב 'ואם אין – מחני נא'. וזה פירוש 'ויקהל משה', שמשה היה מאסף ומייחד ומקשר את עצמו עם כל ישראל, אפילו עם הפחות שבפחותים". שימו לב, זה ביטוי מאוד מעניין: יש כאן שלושה פעלים – "מאסף ומייחד ומקשר את עצמו עם כל ישראל, אפילו עם הפחות שבפחותים".
ממשיך רבי נחמן: "וזה פירוש 'כולו סג יחדיו' – אפילו כשאני רואה אחד מישראל שסג מכל וכל מהקדוש ברוך הוא…". אתם שמים לב? לרבי נחמן יש כאן פירוש חסידי שלם על שלוש המילים "כולו סג יחדיו": אפילו כאשר אנחנו רואים מישהו שנסוג כולו לגמרי מריבונו של עולם, אנחנו צריכים להיות איתו יחדיו; "אף על פי כן צריך אני שנהיה יחדיו, צריך לייחד ולקשר עמו כמו שעשה משה".
חברים, ודאי אתם מכירים את 'מבצע תפילין' שהרבי מלובביץ' זי"ע יזם, והמפעל הזה היה כל כך היה חשוב לו. אבל אולי אתם לא יודעים, אבל היו גם כאלה שהביעו ביקורת על המבצע מחוסר הבנה. הם טענו שאם ישנו יהודי שלפני המצווה עשה דברים ממש לא רצויים וגם אחריה ימשיך ח"ו לדברים לא רצויים, מה התועלת לעצור אותו באמצע הרחוב ולהביא אותו לעניין הזה של התפילין?
חשוב לומר שהרבי לא התעלם מהשאלות, ובהזדמנויות שונות התייחס אליהן והשיב כדרכה של תורה. למשל, אחת התשובות הייתה על יסוד דברי חז"ל שקבעו ש"מצווה גוררת מצווה", והרבי אמר: עלינו לדאוג שכל יהודי יקיים מצווה, ואתה – ריבונו של עולם – תקיים את החלק שלך שהמצווה תגרור מצווה. איזו הסתכלות יפה ומאירת עיניים!
דרך אגב, אני רוצה לומר לכם שאני עצמי מלא הערכה רבה בכל פעם שאני רואה חב"דניקים במטוס או בכל מיני מקומות מציעים ליהודים להניח תפילין. אתם יודעים, לפעמים עלולה להתלוות לפעילות כזו תחושה לא טובה, כי אחד הדברים הפחות נעימים בחוויה האנושית הוא סירוב – אתה מציע משהו ולא נענים לך. אבל כשחסיד מקשר עצמו אל רבו באמת, הוא פחות רואה את הדחייה של הזולת ויותר מתמקד בדחיפה ובכוח שהרבי מעניק לו להמשיך במשימה הזו. כמה שזה נותן כוח! כך שגם אם אני בעצמי לפעמים לא מוצא בתוכי את הכוחות לעסוק בעצמי בזיכוי יהודים במצוות, אני מלא בהערכה לפעילים הללו.
אני אומר גם לכם: כשאתם רואים חב"דניקים פועלים במבצעים, תנו להם כוח. גם אם מסיבות שונות אנחנו לא משתתפים במבצע בעצמנו, יש לנו אפשרות לעודד את העוסקים בכך. אותו חסיד עם התפילין או אותה גברת שעוברת בבתי הרפואה עם נרות שבת, יכולים לקבל סיפוק ואנרגיה טובה מאנשים שנענים להם, אבל לפעמים גם חווים קווצ' בלב כשהם שומעים "לא, תודה" ואולי לפעמים גם דברים פחות נעימים. לכן כשאנחנו אומרים להם מילות ידידות, דעו לכם שהן לא הולכות לאיבוד והן ממש נספגות כמים קרים על נפש עייפה.
אהבה דו-צדדית
לענייננו, אספר לכם סיפור: אחד הרבנים שהסתייג ממבצע תפילין הביע פעם את הביקורת שלו באוזני תלמידיו, והדברים התגלגלו מפה לאוזן עד שאחד החסידים אזר אומץ והציג אותם בפני הרבי. הרבי שמע את הטענה – שבאופן כללי הייתה כמו שאמרנו קודם: לך תדע מה היהודים הללו עשו לפני כן ומה יעשו אחר כך, ואם כן מה הערך לקיים מצווה בודדת במצב בלתי טהור – והגיב בכאב: "אם היה מדובר בבן שלו, גם אז הוא היה מרחיק אותו ומתייחס אליו כך? עבור חמי – הרבי תמיד ייחס תמיד את פעולותיו לחמיו הרבי הריי"צ זי"ע – כל יהודי הוא כמו בן יחיד"… כלומר, כל המבצע הזה, כמו גם המבצעים האחרים של הרבי לזיכוי במצוות מעשיות, נבע מתוך רגש עמוק של אהבת ישראל – להקרין אהבה לאותו בן יחיד ולזכות אותו להתחבר עם התורה והמצוות, כמו שאנו מעניקים אהבה לבן משפחה ביולוגי.
אני רוצה לקשר את הדברים אל המילים בהן פתחנו מפרשת ויקהל, שמשה היה "מאסף ומייחד ומקשר את עצמו עם כל ישראל, אפילו עם הפחות שבפחותים". אנחנו אמנם לא יודעים בדיוק מי זכאי לתואר הזה "פחות שבפחותים"… אבל אם אפילו בשיפוט שלנו מי שעומד מולנו הוא פחות שבפחותים, תדעו שאנחנו יכולים ללכת בדרך שמשה כבש עבורנו ללכת בה.
לחיים! יהי רצון שנזכה להעניק אהבה לכל יהודי כמו בן יחיד, כשהדבר הזה עובד לשני הכיוונים: גם למי שרוצה לפעול במבצעי המצוות והוא רואה איזשהו יהודי שנדמה לו פחות שבפחותים – עליו לתת לו אהבה כאילו הוא בנו יחידו של הקדוש ברוך הוא; וכך גם כלפינו עצמנו: להיזכר שיש תמיד אהבה משמים כלפינו כמו לבן יחיד. זאת אומרת, פעם התפקיד שלי הוא להיות המשפיע ולראות את היהודי שעומד מולי כבן יחיד, ובפעם אחרת לראות את עצמי כאותו בן יחיד ולתת לעצמי את אותה אהבה אלוקית שתיספג בנו ותזין אותנו בכל הטוב הזה. לחיים, לחיים.
