שלום חברים! מן הסתם יצא לכם כמה פעמים בחיים להיקלע למצבים שבחנו את הסבלנות שלכם. אולי נתקעתם בדרך, או שאדם שנראה לכם מוזר פנה אליכם באמצע הרחוב, ואתם ודאי יודעים שלצער הלב לא תמיד יש סבלנות להאיר פנים ולהישאר רגועים. רבי נחמן מלמד אותנו, שצריך לראות מצבים כאלה בצורה שונה לגמרי:
כל מצב שכזה הוא בעצם הזדמנות גדולה עבורנו. הבן אדם שמטריד אותנו כרגע, ומשגע אותנו שהוא זקוק לעזרה, נשלח משמים כדי לפתוח לנו פתח לישועה גדולה. כשיהודי זוכה להתגבר על הנטייה הטבעית לדחות כל נודניק שנקרה בדרכו, ומתפנה אליו מתוך יישוב הדעת – למרות שלא נוח בדיוק עכשיו להתעסק איתו, ולמרות שאולי בכלל לא מגיעה לו עזרה – הוויתור הזה על העמדה של הכעס וחוסר סבלנות, הוא התחלה של גאולה.
המרחם הוא ירחם
במקום לראות במצב הזה הזדמנות נפלאה, ובמקום להבין את תחילת הישועה שמסתתרת מעבר לפינה, אדם עלול ליפול לכעס ולאבד את ההזדמנות שלו. רבי נחמן מבאר שזאת כוונת שלמה המלך בקהלת: "אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ". אמנם הסיומת של הפסוק הזה אולי יותר מוכרת, אבל לענייננו, ההתחלה שלו חשובה לא פחות – "אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס". שלמה המלך אומר לנו, שלא כדאי למהר ולהסיק מסקנות שמובילות לכעס.
אדם שכועס, נחשב לכסיל. 'כסיל' הוא אדם שמחמיץ הזדמנויות. אדם שלא רואה את הפוטנציאל המדהים שעשוי להיות להתרחשות שלפניו להמשיך אור ושפע על חייו, והוא בוחר באופציה של הכעס.
לשונו של רבי נחמן היא כך: "כְּשֶׁאָדָם צָרִיך לְרַחֲמִים, הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹלֵחַ לוֹ רַחֲמָנוּת, שֶׁהוּא יְרַחֵם עַל אַחֵר. וְעַל יְדֵי זֶה מְרַחֲמִין עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְנָתַן לְך רַחֲמִים וְרִִחַמְך".
הפסוק המוכר: "וְנָתַן לְך רַחֲמִים וְרִִחַמְך" מקבל כאן משמעות חדשה – נתינת הרחמים של הקב"ה, עניינה הוא לתת לאדם הזדמנות לרחם על מישהו אחר ולעזור לו, כדי שהאדם המרחם יזכה לרחמי שמים. רבי נחמן מוסיף ואומר: "וּמִדַּת הָרַחְמָנוּת תָּלוּי בְּדַעַת, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה יֵשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת".
היכולת לצאת מתוך עצמנו ולרחם על הזולת, קשורה לדעת שלנו, שעל ידה מבינים שבעצם יש לפנינו הזדמנות ולא בעיה. אדם חסר דעת רואה באדם שמטריד אותו רק בעיה גדולה, מתמלא בכעס, וממילא מפסיד את ההזדמנות לקבל רחמים מלמעלה.
צריך להבין שהנודניק הזה – לא משנה אם זה 'טרמפ לחץ' ברמזור, או 'שנורר' שמבקש צדקה – הוא בעצם הזדמנות ללמוד להיות סבלן ומכיל כלפי יהודי אחר. אם נצליח לעצור, אולי להקשיב לו כמה דקות או אפילו להועיל לו במשהו פרקטי, נזכה למשוך עלינו רחמים רבים, שכולנו ודאי נזקקים להם. נראה לי, שיש כאן מבט מהפכני איך להתייחס לכל המטרדים למיניהם שבאים עלינו לטובה – היום, ובכל יום. גם אם מישהו חושב שהוא לא כל כך זקוק לרחמים כרגע, ולכן יש לו פטור מנודניקים, כדאי גם לו בכל זאת לנהוג בסבלנות ורחמנות. כנראה שם זימנו לו מצב כזה, אז גם לו יש צורך ברחמים. בכל אופן, עיקר העניין הוא להתייחס למצבים המעיקים בתור הזדמנות לישועה. הזדמנות לרחם על אחרים ולפתוח פתח לשפע רוחני של רחמים עלינו.
גם אם אדם נורא ממהר ונורא עסוק, ולכן קשה לו לראות נכון את המצב, שישתדל לזכור שכל מטרד מזמין טובה וברכה. היישום של הרעיון הזה הוא מיידי, ואתם מוזמנים כבר ברגע זה להתחיל לממש אותו – אם פושט יד ברמזור התחיל לנאום לכם, או שהילדים בבוקר לא שיתפו פעולה עם ההכנות ליציאה ללימודים בבית ספר, תנסו לרחם. לא לתת לכעס להרים ראש, ולזכור – הזדמנות לרחמים לפניך!
סיטואציה מטרידה
בהקשר הזה, חשבתי על הסיפור הידוע על אותו יהודי פשוט שחי בתקופת האר"י הקדוש, ושמע בדרשה של הרב המקומי על עניין לחם הפנים שהיה בזמן בית המקדש. מחמת היותו אדם באמת פשוט, הוא לא כל כך הבין את ההקשר, וחשב בתמימות שגם הוא יכול להכין לחם לכבוד הקב"ה. מאותו יום, הוא הכין בכל יום שישי שנים עשר לחמים, והניח אותם בארון הקודש של בית הכנסת, לכבוד הקב"ה. זמן לא רב אחרי שהוא היה מניח שם את הלחם, שמש בית הכנסת היה מגיע להכין את המקום לשבת, ולוקח את הכיכרות היפים והטעימים אליו הביתה, ושמח בהם גם הוא. היהודי הפשוט מצידו, היה מאושר שהקב"ה מקבל את קורבנו…
במשך תקופה ארוכה הוא היה חוזר בכל ליל שבת ומספר בהתלהבות לאשתו שה' רצה את קורבנם. אחרי כמה שנים, רב בית הכנסת נכח במקום כאשר אותו יהודי הניח את הלחמים בארון הקודש. כששאל את היהודי למעשיו, הוא ענה בתמימות שהוא מביא את לחם הפנים! אות רב החליט להוכיח אותו על טעותו במילים חריפות, עד שהיהודי נכלם והפסיק עם כל העניין.
מספרים שהאר"י הקדוש שלח שליח לאותו רב, ואמר לו שהוא גרם נזק גדול, ושהוא לא יוציא את שנתו. תמימותו של היהודי העלתה נחת רוח למרומים, כמו בזמן שהיה לחם הפנים ממש בבית המקדש. ללא ספק, אותו רב החמיץ הזדמנות לראות את הפוטנציאל שטמון בסיטואציה המטרידה – כפי שהיא נראתה בעיניו – וגרם להפסד אדיר. שנזכה לגדול וללכת עם הדעת, שמלמדת אותנו לראות בכל בעיה – הזדמנות לרחמים. לחיים!
