בס"ד

שידוך משמיים

שידוך משמיים

השבוע אנחנו מציינים יום מיוחד בספירת העומר שנקרא "יסוד שביסוד". יסוד זו הספירה שמסמלת את ההתקשרות. למשל, בן אדם שקשור עם אלוקיו או עם הצדיקים, או קשר בין הורים לילדים, בין בני זוג, ובכלל בעם ישראל, ואפילו בין הגוף לנשמה צריך התקשרות…

בכל שנה, זה היום שבו אפשר להתעורר ולהיזכר איזה קשרים חשובים לנו ואנחנו רוצים לחזק ולטפח, ומה שמסמל את זה זו ספירת היסוד. כדאי גם להזכיר שהשבוע של ספירת היסוד הוא השבוע בו התחוללו הניסים במלחמת ששת הימים. למרות שעיקר החגיגות הן סביב יום איחודה של ירושלים, כדאי להזכיר את הניסים שהיו ביום תחילתה של המלחמה, שבו הכריעו את חילות האוויר של צבאות ערב ומצרים בעיקר. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם.

מעשה במעטפה אבודה

מעשה שהיה כך היה. בעיר בווילנה חי ופעל אחד מגדולי ישראל, שנודע בשם הרש"ש – רבי שמואל שטראשון, והתפרסם בזכות ההגהות שלו על הש"ס. הוא גם היה אדם אמיד, והיה לו גמ"ח הלוואות גדול לטובת יהודי וילנה.

יום אחד הגיע אליו חייט מיהודי העיר שנזקק להלוואה. רבי שמואל נתן לו בחפץ לב והם קבעו תאריך להחזרת ההלוואה. כשהחייט הגיע להחזיר את הכסף במועד, הוא לא מצא אותו בביתו. התברר שהרב הלך להעביר שיעור בבית המדרש. החייט הלך אליו לשם, ואכן הרב שמואל לקח את המעטפה וסימן לו שהוא קיבל ושלח אותו לדרכו.

אתם יודעים, יש לפעמים תופעה כזו שכשאתה נורא טרוד באיזה עניין ומישהו פונה אליך ושואל משהו ואתה משיב לו, אפילו לא שמת לב מה הוא אמר או מה הוא דחף לידך… כך היה בסיפור שלנו. החייט הלך לדרכו והרב שמואל שם את המעטפה בתוך הגמרא, ו… פשוט שכח ממנה. כנראה שגם החייט סמך עליו, ולכן לא ביקש ממנו שיתן לו פתק עם אישור החזרה.

 כעבור יום-יומיים עבר הרב שמואל על הרשימות בביתו, והנה הוא רואה שהחייט לא החזיר את הכסף. הוא זימן אותו אליו ואמר לו: לא נורא שלא החזרת את הכסף, אולי אתה צריך עוד זמן… החייט נרתע ואמר לו: רבי, החזרתי כבר הכל. אבל הרב שמואל לא זכר מאומה, ובלית ברירה הלכו השניים לדין תורה, בו הדיינים אמרו לחייט: אם אתה טוען שהחזרת, תישבע שאכן החזרת. הוא אכן נשבע, ובכך נפטר מלהחזיר שוב את הסכום.

אתם יודעים מה קרה? אמנם הוא הצליח בדין תורה, אבל זה מה שנקרא לנצח בקרב ולהפסיד במלחמה. תחשבו מה היה מצבו החברתי של החייט אחרי הסיטואציה הזו, בה אחד מגדולי הדור תבע אותו לדין תורה… לקוחות הפסיקו להגיע אליו, וגם היה לו בן בגיל שידוכים שהפסיק לקבל הצעות ראויות.

חלפו כמה חודשים, והרב שמואל שולף באקראי כרך גמרא מהארון, והנה הוא פוגש את המעטפה של החייט… הוא מיד מבין מה הסיפור ומזדעזע כולו. איזו עוגמת נפש נגרמה בעטיו לחייט! הוא הבין בבירור שלמרות שהוא אדם כל כך הגון, תלמיד חכם וצדיק שמדקדק בקלה כבחמורה, הנה לעיתים – כמו שאומרים – כולנו רק בני אדם.

הרב שמואל רץ מיד אל החייט לבקש את סליחתו, אך החייט ענה לו בפנים עגומות: החיים שלי נהרסו, מה זה יעזור שתבקש מחילה? מה אני עושה עם החיים שלי?…

אמר לו הרב שמואל: אני אכנס את כל בני העיר ואספר להם דברים כהווייתם. השיב החייט: אבל יחשבו שריחמת עליי לאור מצבי החברתי אחרי אותו דין תורה, ולא באמת מצאת את המעטפה האבודה.

מה יש לומר? צודק החייט. הרב שמואל חשב באופן יצירתי, ואז אמר לו: תראה, יש לי רעיון. שמעתי שיש לך בן בגיל של שידוכים, וגם לי יש בת בגיל של שידוכים. בעקבות הסיטואציה הזו, אני רוצה להציע לבת שלי שתיפגש עם הבן שלך, ואם הם ימצאו חן זה בעיני זו, אני אתן את הסכמתי לשידוך.

באותו רגע עיניו של החייט אורו. הוא חווה כמין תחיית המתים. אתם יכולים לדמיין לעצמכם את החוויה הזאת שיש למישהו פנים נפולות ועצובות, כשבן אדם נמצא בתוך איזה כאב וצער ולא נראה לו שיש דרך לפתור את הבעיה, ופתאום מגיע איזה רעיון שכל כך מתיישב על הלב ובבת אחת העיניים מוארות, הלב מתרכך ונפתח, וזה ממש סוג של תחיית המתים בשידור חי.

ואכן, הנער ונערה נפגשו ואמרו כן זה לזו והתחתנו למזל טוב.

להיות בענווה

חברים יקרים, חשבתי לעצמי: איזה מוסר השכל אפשר להוציא מהסיפור הזה?

אז דבר ראשון, יש פה מוסר השכל בסיסי, במובן של להיות בענווה. מה הכוונה? לפעמים נראה לך ברור שאי אפשר לדון את האחר לכף זכות, אבל בעקבות הסיפור הזה בן אדם צריך תמיד לדעת בענווה שאין לו את כל הפרטים, הוא לא יודע הכל.

אפשר גם לחשוב על זה במובן שתמיד יש תיקון, רק צריך לחשוב באופן יצירתי איך יגיע התיקון.

אפשר גם להוסיף עוד דבר ולומר שהקדוש ברוך הוא רוצה ששידוך מסוים יצא לפועל, אז לפעמים הוא מארגן סיפור מורכב שכזה עד שהשידוך מתרחש… הרי לולא מה שקרה, משפחתו המכובדת של רבי שמואל לא הייתה מתעניינת כנראה בשידוך שכזה, בגלל הכללים החברתיים המקובלים, אבל כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה שידוך שכזה, מי ימנע ממנו…

לחיים חברים, שתהיה לנו ענווה בכל סיטואציה, ותמיד נגיד: אולי חסר לנו איזה פרט, אנחנו לא יודעים הכל. נגיד לחיים לחיי הזוג הצעיר, שמן הסתם אפילו הנכדים שלהם כבר לא בחיים, אבל הסיפור המיוחד שלהם חי וקיים. לחיים לכבוד הרש"ש שזכה לתקן את המעוות. איזה ברכה זו שעולה רעיון וסייעתא דשמיא לפתור מציאות שנראה היה שכאילו אי אפשר לתקן אותה. וכמובן, לחיים לכל השמחים בשמחתה של ירושלים בשבוע הזה.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן