שלום חברים! שנזכה להכניס שמחה וחיוניות נפלאה לחודש אלול, בזכות יום ההולדת של הבעל שם טוב הקדוש, ח"י באלול, שהיה לנו השבוע.
אתם יודעים, הבעל שם טוב לקח משפט מפתח, שמקורו קדום, ושם עליו דגש מיוחד. המשפט הוא: "רחמנא ליבא בעי" – כלומר, הקב"ה רוצה את הלב שלנו. יכול להיות יהודי שיודע אולי רק את אותיות הא"ב, או אפילו רק לנגן בחליל לכבוד ה' – אבל הוא מתקשר לה' בדרכים הללו, עם כל הלב. יהודי כזה, למרות שאין לו את המעלות של יהודי למדן, שבקי בכל חדרי תורה, עדיין יכול להשיג התקרבות אמתית לריבונו של עולם.
סקופ בליקוטי מוהר"ן
רבי נחמן אומר על חודש אלול, ובעצם ביחס לחיים בכלל, שהדרך לצאת מהחושך היא על ידי דיבורים של אמת. בהקשר של התשובה, האמת מתבטאת בעיקר בתכונה של כנות – לא להסתיר או להכחיש את הרגשות האמיתיים שלנו. כשבן אדם חושף את פנימיות הלב שלו, הוא עובר שינוי משמעותי.
אחד הפסוקים שרמוזים בראשי התיבות של חודש אלול, הוא הפסוק "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך". כשבן אדם עובר שינוי אמיתי של מילת הלב, ומאפשר לעצמו להרגיש, להתגעגע ולכסוף, השינוי החיובי בנפש שלו משפיע גם על זרעו, על הילדים שלו. אפילו אם לא היה שום דיבור בין היהודי לילדיו, ואפילו שהם לא ממש בקרבת מקום, בכל זאת גם הם עוברים שינוי. מדובר על השפעה שהיא מעבר לדוגמה האישית. הנשמות של בני המשפחה קשורות אחת לשנייה, וכשיש חסימה אצל אחת מהן, היא משפיעה על כל הנשמות שקשורות אליה. מצד שני, תהליך התשובה של האבא או האמא משפיע גם על לב הילדים. זה ממש סקופ של רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן, שגם אם לא דייקתי בדברים שלו, בכל זאת כך בוודאי רוח הדברים.
הרעיון הזה של רבי נחמן נאמר בשיחה שהוא דיבר בראש חודש אלול, ביום בו מתחילים לתקוע בשופר. רבי נתן מספר שרבי נחמן חווה באותו ראש חודש התעוררות רוחנית גדולה של יראת שמים עילאית, שהייתה חריגה באופייה אפילו ביחס לאלול. כעבור כמה שעות, אחרי שהוא שיתף את רבי נתן במה שעבר עליו, נכנסה אליו אודל – הבת של רבי נחמן – ותיארה גם היא חוויה של התעלות שהיא עברה, והיא השתמשה ממש באותם משפטים של ר' נחמן. היה הפרש של כמה שעות ספורות בין השיחה של רבי נחמן ורבי נתן לבין החוויה שהיא תיארה, ואז רבי נחמן אמר לרבי נתן שזאת ההשפעה של האבא על הילדים. כשעורלת הלב של האבא מסתלקת, אז גם אצל הילדים משהו זז.
הרעיון הזה הוא עידוד לכל אחד מאתנו, לא להיבהל מחסימה שאנחנו רואים אצל הילדים. הרי אם נזוז בעצמנו, גם להם יקרה משהו בעזרת ה'. אז אחרי שמקשיבים לבעל שם טוב שמלמד אותנו ש"רחמנא ליבא בעי", ראוי לכל אחד מאתנו לברר לעצמו איך להסיר את ערלת הלב שלו. מעבר לכך, ההבנה שכאשר אנחנו נעבוד לעשות תשובה בעצמנו תיפתח גם הדרך עבור ילדינו, נותנת הרבה כוחות. למרות שאני מתקדם במקומות שקשים לי, ואלה לא המקומות שקשים להם, בכל זאת – אם במה שמאתגר אותי אני פורץ דרך חדשה, הם גם מקבלים את אותו עניין במתנה.
אכן, זה מפיל עלינו יותר אחריות על ההתקדמות של התא המשפחתי כולו, אבל זאת בוודאי בשורה טובה. העבודה הזאת כמובן לא פוטרת אף אחד מלחנך את ילדיו בדרכים המקובלות, וצריך להמשיך ולתת לילדים ולמשפחה כמה שיותר, אבל יחד עם זה עלינו להשקיע ולהשפיע בהיבט הנוסף של התשובה, שהופך למרכזי יותר דווקא בימי אלול שבהם גנוז העניין של "את לבבך ואת לבב זרעך".
אדרבה! תן בליבנו
חברים יקרים! כהכנה לשנה החדשה, רציתי לשתף אתכם בעניין מסוים שתפס את תשומת ליבי. היה פעם בעיתון 'בשבע' מוסף כזה, בו ראיינו מאה אנשים בתפקידים משפיעים – מנהלי מוסדות חינוך, ראשי ישיבות, פוליטיקאים ואנשי ציבור – שכל אחד מהם בחר משפט חכמה שנגע בו ומלווה אותו בימי חייו. אחרי שכל אחד מהם אמר מה המשפט שמלווה אותו, נתנו לו מאה מילים בערך כדי להסביר את הנקודה.
אני צריך אולי להתנצל בפני עורכי המוסף הזה שהשקיעו בכתיבה שלו, ואני רק דפדפתי במהירות לקרוא את כל משפטים, אבל לא את ההסברים באותיות הקטנות. אתם ודאי מכירים את התופעה הזאת של אדם שמחזיק ביד עיתון עב כרס, ומצליח בדקות ספורות להבין כל מה שכתוב בו… בכל אופן, מה שנותר לי מכל הפרויקט הזה היו שלושה משפטים כפולים, שיותר מאדם אחד בחר בהם כמשפט המפתח שלו. אז שוב סליחה ומחילה, הפעם גם מכל תשעים וארבעה האנשים המכובדים שהשקיעו גם הם לבחור משפט, אבל זה מה שנשאר.
המשפט הראשון היה המשפט המוכר מהתפילה של רבי אלימלך מליז'נסק: "אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונו". המילה 'אדרבה' באה לבטא מהפך בנפש – במקום מבט שלילי שבדרך כלל קונה לו שביתה בלב, אדם מבקש מה' להתהפך ולראות את מעלות הזולת. היה מעניין לראות שישנם אנשי ציבור משפיעים, שניים לפחות, שצועדים לאורך הקריירה שלהם עם משפט כזה.
המשפט השני שאני זוכר, גם הוא סוג של תפילה עממית די מוכרת: "תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין שניהם". זאת ודאי שאלה שמלווה כל אחד בחייו, אם הוא מוציא את האנרגיה שלו במקומות הנכונים שהוא יכול לחולל בהם שינוי, או שהוא מבזבז אותה לשווא.
המשפט השלישי פחות מוכר, והוא ציטוט מהלוחם הדר גולדין הי"ד. הוא כתב באחת המחברות שלו כך: "או שאתה עסוק בעצמך או שאתה עושה דברים גדולים".
לאחר זמן, חשבתי לעצמי ששלושת המשפטים הללו יחד מתחברים לעניין אחד. שלושתם יכולים להיות כלי נהדר להתחדשות בשנה הבאה עלינו לטובה: פחות להתעסק בעצמנו, ומתוך כך לראות את מעלת חברנו, וכך לקבל מבט נכון איפה אנחנו יכולים לחולל שינויים, ולהיות בענווה כלפי מה שלא בידינו. התחלת השינוי יכולה לבוא בשנים עשר הימים שבין ח"י אלול לראש השנה. חסידים אומרים, שכל אחד מהימים הללו מסוגל לתיקון של אחד מחודשי השנה שחלפה. כך אנחנו זוכים שניתנה בידינו האפשרות לתיקון העבר, ואנו יכולים להיכנס בהתחדשות נפלאה לשנה הבאה. לחיים!
