שלום חברים, יש לנו הזכות לשמוח בשמחתו של רבי שמעון בר יוחאי גם בשבת שאחרי ל"ג בעומר, ובמסגרת זו כדאי לשלב בסעודות שבת את הזמירות "בר יוחאי" "ואמרתם כה לחי" שמאוד התפרסמו בתפוצות ישראל.
ראיתי דברים שכתב הרב בידרמן בחוברת 'באר הפרשה', משהו שכדאי לשים לב אליו: אתם יודעים מי כתב את הזמר "בר יוחאי"? רבי שמעון לביא שהיה גר בלוב. ומי כתב את הזמר "ואמרתם כה לחי"? רבנו הבן איש חי כשביקר בארץ ישראל. הוא הגיע למירון אחרי שכתב את הפיוט המופלא הזה, כביכול להגיש את זה כמתנה לרבי שמעון… ויש כאן דבר מעניין: הזמר "בר יוחאי" מתייחס לרבי שמעון בלשון נוכח – "בר יוחאי נמשחת אשריך… מושב טוב ישבת" וכו'; לעומת זאת, הזמר "ואמרתם כה לחי" נכתב בלשון נסתר – "איש אלוקים קדוש הוא… ברוך הוא מפי עליון" וכו'. אמר על כך הרב בידרמן: בן אדם יכול להיות בלוב, ולהרגיש שרבי שמעון נוכח מולו…
כמובן, זה לא בא חלילה לומר את ההפך; הכוונה היא רק להדגיש ולעורר אותנו שגם מי שלא זוכה מכל סיבה שהיא להיות בציון הקדוש בל"ג בעומר, אפשר בכל מקום שהוא לקשר את הלב לרשב"י ולאור של פנימיות התורה שמקורה בתורתו.
השכרות הטובה
ברשותכם, רציתי לדבר איתכם הפעם על הסיפור המפורסם של רבי שמעון במדרש שיר השירים – כן, הסיפור על הגירושין של הזוג… מן הסתם אתם כבר מכירים אותו, אבל תמיד אפשר לעיין בפרטים שוב וללמוד מהם תילי תילים של הלכות באורחות חיינו.
מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת בְּצִידוֹן שֶׁשָּׁהֲתָה עֶשֶׂר שָׁנִים עִם בַּעֲלָהּ וְלֹא יָלְדָה. אֲתוֹן גַּבֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בָּעַיִן לְמִשְׁתַּבְקָא דֵּין מִדֵּין [באו לרשב"י כשברצונם להתגרש זה מזו]. אֲמַר לְהוֹן: חַיֵּיכוֹן [אמר להם: חייכם], כְּשֵׁם שֶׁנִּזְדַּוַּגְתֶּם זֶה לָזֶה בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֵין אַתֶּם מִתְפָּרְשִׁים אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. הָלְכוּ בִּדְרָכָיו וְעָשׂוּ לְעַצְמָן יוֹם טוֹב וְעָשׂוּ סְעוּדָה גְדוֹלָה וְשִׁכְּרַתּוּ יוֹתֵר מִדַּאי. כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ עָלָיו אָמַר לָהּ: בִּתִּי, רְאִי כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת, וּטְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ. מֶה עָשְׂתָה הִיא? לְאַחַר שֶׁיָּשַׁן רָמְזָה לַעֲבָדֶיהָ וּלְשִׁפְחוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לָהֶם: שָׂאוּהוּ בַּמִּטָּה וּקְחוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ לְבֵית אַבָּא.
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִנְעַר מִשִּׁנְתֵיהּ כֵּיוָן דְּפָג חַמְרֵיהּ [התעורר משנתו כשפג יינו], אָמַר לָהּ: בִּתִּי, הֵיכָן אֲנִי נָתוּן? אָמְרָה לֵיהּ: בְּבֵית אַבָּא, אָמַר לָהּ: מַה לִּי לְבֵית אָבִיךְ?! אָמְרָה לֵיהּ: וְלֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי בָּעֶרֶב, 'כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתִי טְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ'? – אֵין חֵפֶץ טוֹב לִי בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִמָּךְ!
הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְנִפְקָדוּ. לְלַמֶּדְךָ, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲקָרוֹת, אַף צַדִּיקִים פּוֹקְדִים עֲקָרוֹת. הֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם בָּשָׂר וָדָם עַל שֶׁאָמַר לְבָשָׂר וָדָם שֶׁכְּמוֹתוֹ אֵין לִי חֵפֶץ בָּעוֹלָם טוֹב מִמְךָ – נִפְקְדוּ, יִשְׂרָאֵל הַמְחַכִּים לִישׁוּעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים אֵין לָנוּ חֵפֶץ טוֹב בָּעוֹלָם אֶלָּא אַתָּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הֱוֵי "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ".
בואו נתבונן בכמה נקודות הטמונות כאן: הזוג הזה בא לרשב"י כדי להתגרש, והוא אמר להם לעשות משתה גירושין כמו שעשו משתה נישואין. וביחס לזה אומר המדרש: "הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב". נראה שהכוונה "הלכו בדרכיו" היא לסעודות ההילולא והשמחה שהיו מקובלות מאז ומתמיד בסביבה של רשב"י, עוד בחייו, וכך הם עשו – ולא סתם: הם עשו "יום טוב", אפילו שהוא רק אמר להם "מאכל ומשתה"… הם הרחיבו את האמירה שלו לאירוע של ממש ולסעודה גדולה. זה כשלעצמו כבר מסר גדול שהכניס אותם – וגם אותנו – לאווירה המתאימה.
בהמשך לכך, "נתנה לו האישה יין ושכרתו יותר מדי. כיוון שנתיישבה דעתו עליו אמר לה…". תראו איזה פלא: הרי הרבה פעמים כשבן אדם משתכר זה לא דבר כל כך חיובי, אבל מסתבר שלפעמים הוא כל כך סגור, תפוס ומכווץ במצב שלו, כשהעניין שמעיק עליו מנווט את כל ההתנהלות שלו, ואז יש עצה מקורית: האישה נתנה לו יין כדי לשכר אותו יותר מדי, אבל כתוצאה מכך מה קרה? התיישבה דעתו עליו!… מדהים. כך הוא הציע לה את ההצעה שהציע בעין טובה, שכשתוצאה ממנה היא עשתה את הבחירה שלה…
הרב המחתן
בהמשך לכך, איך הגיב הבעל לתשובה של האישה שאמרה לו בבוקר, אחרי הדיאלוג ביניהם, "אין לי חפץ טוב בעולם יותר ממך"? אגב, המונח 'חפץ' עלול להישמע לא חיובי, כמו 'החפצה', אבל אפשר לקרוא את זה גם במשמעות של 'אין לי רצון בדבר אחר בעולם חוץ ממך' – החפץ והרצון משמשים כאן יחד. בכל אופן, אמנם לא כתוב מה הייתה התשובה שלו, אבל לשם החירות הספרותית ראוי לנו לנסות להציע הצעות…
תכלס, מה הם עשו עכשיו? "הלכו להם אצל רשב"י…" – אני בטוח שכשרשב"י ראה אותם הוא שמח וצחק מאוד ואמר: איזה יופי! הרי כל עניינו של רשב"י הוא לחבר. מה זו "הילולא"? חתונה שמחברת את הצדדים השונים – החתן והכלה. וביחס לרשב"י – לחבר את הנסתר ואת הנגלה, את היהודי עם בוראו. למעשה, כל המהות של רשב"י זו חתונה, יצירת חיבורים.
עכשיו, כשהם הגיעו לרשב"י, "עמד והתפלל עליהם ונפקדו". גם זו נקודה מרכזית: לכאורה, רשב"י היה יכול לומר להם מיד בפעם הראשונה: אל תתגרשו, ואני אתפלל עליכם שתיוושעו. אבל רשב"י הבין שלשמחה יש יכולת לפעול עניינים נפלאים מאוד. ובאמת, הפלא יועץ אומר בספרו בית תפילה (שער שירות ותשבחות): "כתבו המקובלים שיש שערים בשמיים לתפילות ויש לשירות, ופעמים ששערי תפילה ננעלים ושערי שירות פתוחים". מן הסתם, הזוג הזה שעשו לעצמם יום־טוב, זה לא היה רק במאכל ובמשתה אלא גם עם כל הפיוטים – "בר יוחאי", "ואמרתם כה לחי"… ובכוח השירה והשמחה זכו שאחר כך רבי שמעון יתפלל עליהם והם ייפקדו.
חברים יקרים, לחיים! הדברים מוקדשים לכל מי שרוצה להמשיך את הארת ל"ג בעומר לשבת פרשת אמור, ולהביא את אורו של רשב"י – אור ההתקשרות ונשיאת ההפכים – לכל השנה כולה. לחיים לחיים.
