בס"ד

שבת, 13 אפריל, 2024
הכי עדכני
תאמין שיכולים

תאמין שיכולים

שלום חברים! רציתי הפעם לדבר אתכם לא על יארצייט אלא על יום הולדת. בשבוע הבא, בי"א ניסן, חל יום ההולדת של הרבי מלובביץ' זיע"א. אתם ודאי יודעים שכל אדם באשר הוא זקוק למישהו שיאמין בו. לעומת זאת, אני לא בטוח שכולכם מודעים לזה שישנה מדרגה יותר גבוהה לאין ערוך – להאמין באדם שמאמין בי. כשאני מאמין במי שנותן בי אמון, אז אני בעצם נפתח לקבל את כל השפע שמוזרם ממנו אלי. כשאדם פועל מתוך אמון, ישנה גם גדילה וצמיחה של הנפש. הרבי האמין בכל אחד, שהוא יכול להגיע עוד הרבה יותר רחוק ממה שהוא חושב. אם ניפתח כלפי האמון הזה בכוחות שלנו, נזכה למרכיב הכי חשוב שאיתו אנחנו יכולים לגדול.

החיבור הראשון שהרבי סידר, שראה אור בדפוס, הוא לוח 'היום יום' של חב"ד. הלוח הזה שזור בפתגמים חסידיים, לצד מנהגים והלכות לכל יום מימות השנה. הרבי סידר את הלוח לשנים תש"ג ותש"ד, עוד לפני שהתמנה לאדמו"ר. למרות שמדובר על עבודה שהיא לכאורה רק ליקוט ועריכה, היו כאלה מזקני החסידים שראו בלוח הזה בצורה בהירה איך הרבי ניסח את תפיסת עולמו החינוכית, שאותה הוא מימש בשנים הבאות ביחס לחינוך של הדור הבא. כשתופסים את האמירות שמופיעות בלוח הזה לא רק כאוסף ווארטים חסידיים, אלא נותנים בהן אמון שהן אמירות יסודיות לכל הבניין הרוחני שלנו, נוכל לזכות לברכה גדולה.

העצה שרציתי להביא בפניכם מופיעה בלוח היום יום לתאריך כ"ב בטבת. זאת אמרה שאמר הרבי הריי"צ בשם אביו – הרבי הרש"ב. חשוב להדגיש פעם נוספת, שלמרות שהמימרא היא בשם הרבי הרש"ב, העורך שהחליט להכניס דווקא אותה ללוח, שיקף דרכה את תפיסת עולמו. הדגש הוא, שבעצם אותה אמירה שנאמרה בשם הרש"ב, נבחרה על ידי הרבי כמסר לדור שלנו, וממילא לכל אחד מאיתנו. וכך נאמר שם: "כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצווה מדאורייתא לכל יהודי, מבלי הבדל אם הוא גדול בתורה או איש פשוט, כך חוב גמור על כל יהודי, להקדיש כחצי שעה מחשבה בכל יום אודות חינוך בניו – לעשות ככל שבכוחו, ויותר מכפי כוחותיו, לדאוג ולפעול על בניו שילכו בדרך שבה מדריכים אותם".

חושבים ומרגישים

קודם כל, ברור שעצם העובדה שאדם ישקיע חצי שעה מחשבה באיזשהו עניין, היא כבר דבר עצום. אחרי הכל, אנחנו חיים בדור שלא כל כך יודע לחשוב ולהעמיק. הרדידות שולטת בכל מקום. בנוסף, אם באמת חושבים על דבר אחד במשך חצי שעה, אין לנו ברירה אלא גם לפגוש את עצמנו. חצי שעה כזאת אפשר ליישם בעזרת כתיבה, או בשיחה עם ה', וגם אפילו בשיחה עם בן או בת הזוג. כמובן אפשר גם על ידי התבוננות בתוכך פנימה, בשתיקה ובמיקוד המחשבה על כל אחד מילדיך בשימת לב מיוחדת. כשאדם באמת משקיע מחשבה בצורה רצינית, אז כידוע, בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכים אותו מן השמיים. כשאדם מכוון ברצינות לדבר מסוים, מלמעלה נפתח משהו חדש, ואז אדם יכול להתחבר למשאבים הפנימיים שלו, שבדרך כלל לא זוכים לפגוש אותם.

האותיות של המילה 'מחשבה' קרובות למילים: "לחוש ב…". כלומר, ישנם דברים שרק כאשר מפנים עבורם זמן ומחשבה אפשר לחוש אותם. בתוך החצי שעה של מחשבה והתבוננות בעניין החינוך, מגלים שיש לנושא הזה הרבה מרכיבים: דוגמה אישית, בהירות הדרך, גבולות, אהבה, נוכחות – כמה ואיך, ועוד ועוד עניינים. מתחילות גם לעשות שאלות עקרוניות – מה יגרום לילדים שלי להזדהות איתי? השאלות מתחדשות, ובעקבותיהן גם האפשרות להתחבר לתשובות פנימיות. לא תשובות שקוראים בספרי הדרכה של מחנכים אחרים או בהרצאות מלומדות כאלה ואחרות. החצי שעה שעליה מדבר הרש"ב היא לא זמן לקריאה או התייעצות, אלא חצי שעה לפגוש את עצמך פנימה. לשבת ולהתבונן על אותן שאלות כל כך חשובות: "לְמה הילד שלי זקוק ואני לא רואה? האם יש סתירות בהתנהגות שלי שמבלבלות אותו?"

הנה לדוגמה, ביום שישי אחד, הבן שלי, שהיה אז בן שבע, שאל אותי: "אבא, מתי כניסת שבת?" ועניתי לו את השעה שכתובה בלוח. כמה דקות אחרי הזמן הזה, עוד די הרבה זמן לפני השקיעה עשיתי פעולה של הדלקה או כיבוי, ומיד הילד שאל: "אבא, אבל אמרת שנכנסה שבת!" אז תירצתי לו מה שתירצתי, אבל לקחתי אז לתשומת ליבי עד כמה ילדים שמים לב לסתירות. בכל אופן, בחצי שעה המדוברת, יש לנו הזדמנות לתקן גם את מעשינו שיהיו עקביים, והילדים שלנו ירוויחו מזה הרבה מאוד.

יכול או לא יכול

כשחושבים על דבר מסוים כל יום למשך זמן של מספר דקות ומשקיעים בו את כל התודעה, הופכים גם להיות יצירתיים. יש נביעה של המוחין, בעקבות ההתחברות למאגרים הפנימיים והאינסופיים שיש בנו. עם החיבור הזה, מתגלה לנו גם היכולת שלנו לעשות דברים שנראים לנו למעלה מכוחותינו.

כשקראתי פעם ראשונה את הווארט הזה של הרש"ב, היה לי קשה להבין, מה הכוונה לעשות יותר מכפי הכוחות שיש לי? אחר כך עלתה לי תובנה, שלפני ההתבוננות יש לי דעה מוצקה על מה אני מסוגל ומה לא, אבל אחרי ההתבוננות מגלים שהדעה הברורה הזאת היא אשליה. אדם יכול הרבה יותר ממה שהוא חושב בתחילת הדרך. כל ההמצאות בעולם נולדו מכך שמישהו הקדיש שימת לב אמיתית לנושא שחשוב לו, וכך מגיעים לכל מיני פיתוחים. כך הוא האמון של הרבי בנו – שיש בנו הרבה יותר ממה שאנחנו מעיזים לדמיין. לחיים!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן