בפרק ב' אנחנו נכנסים פנימה לתוך העומקים הגדולים של ספר התניא.
בפרק הראשון בעל התניא פתח בשאלה: מי נקרא צדיק? מי נקרא רשע? מהו "צדיק ורע לו", "רשע וטוב לו", מי נקרא בינוני? זה לא שספר התניא מתכוון להושיב אותנו על כיסא המשפט, שנחליט שהאדם ההוא צדיק וההוא רשע וההוא בינוני… אין לנו עניין בזה, אנחנו לא יושבים בבית דין של מעלה, אנחנו לעולם לא נוכל לדעת. ספר התניא רוצה ללמד אותנו שיש בתוכנו צד של צדיק גמור, ויש בתוכנו צד של רשע. אבל החידוש הוא שיש בתוכנו – ובעצם זה עיקר מה שאנחנו – יכולת להיות בינוני, כשאנחנו עומדים בתווך.
כלומר: בשביל לדעת שיש לנו גוף ונשמה, יצר טוב ויצר הרע שאנחנו צריכים להכריע ביניהם ולהילחם – לא צריך את התניא, את הבעל שם טוב ותורת החסידות. גם בלימוד בדרך המוסר, כל אחד יודע שיש לו צורך להכניע את החלק הרע מפני החלק הטוב. זה ברור לכולנו. אז מה התניא מלמד אותנו? העניין הוא לא אותה מלחמה ולא אותה הכנעה, העניין הוא לדעת שאנחנו בינוניים. 'בינוני', בדרך כלל, נתפס כמשהו שהוא לא פה ולא שם, קצת כזה וקצת כזה. אבל, לא. להיות באמצע, הכוונה להיות מי שמסוגל לחבר, מי שמסוגל לעבוד את ה' מתוך רצון, מתוך בחירה פנים אל פנים. יש בנו שני צדדים, והחידוש הגדול של העולם שלנו הוא החידוש של הרצון והבחירה. הבינוני עומד בתווך לא בגלל שהוא לא פה ולא שם, אלא בגלל שיש לו תפקיד גדול – להביא לעולם את הרצון ואת הבחירה בקב"ה.
החידוש הגדול של ספר התניא הוא שבפרק הראשון אנחנו לומדים שיש לנו נפש בהמית, ובפרק השני שיש לנו נפש אלוקית ממש. כמו שמבואר בפרק ב', אפילו הציפורניים של האדם הן חלק מהנוכחות שלו, מההוויה שלו, ואפילו הפשוטים שבישראל הם "חלק א-לוה ממעל ממש"! אבל אם יש לנו נפש כל כך אלוקית, איך יש לנו נפש כל כך בהמית? התשובה היא שאין כאן סתירה, אלא יש כאן נסירה. יש כאן היפרדות בין שני חלקים, והקב"ה מעמיד אותנו באמצע ואומר לנו: מכוח הנקודה האלוקית החזקה שבך אתה יכול לבחור! אתה יכול לבחור ולהתמודד עם החלק הרע, החלק המסובך והנמוך שבך, ולבחור בי. לרצות בי.
אפשר לומר שכל החידוש שישנו בעולם הזה הוא הצד הבינוני שלנו. ולכן ההשגות שלנו גבוהות יותר משל המלאכים. בעל התניא אומר לנו, שכל אחד מאיתנו יכול להתקשר אל הצדיק שבדור שהוא "ראש בני ישראל", שהוא לגמרי צד טוב – ובעצם הוא הצד הטוב והמוחלט שבנו – אבל הוא לא העניין שלנו להיות כך על מנת להישאר שם. העניין שלנו הוא שיש לנו מדרגה כל כך גבוהה ובזכותה אנחנו יכולים לרצות את ה' ולבחור בה' אפילו כשאנחנו אסורים-קשורים כחלק מהעולם המגושם שלנו.
הנסירה הזו לא תבלבל אותנו. היא באה רק כדי לייצר את המצב המיוחד של הבינוני. המצב המיוחד של הבינוני הוא, שהבינוני בוחר! שהוא עובד, שהוא רוצה, שהוא יודע שיש בו חלק כל כך גבוה, והוא יודע שהוא מתמודד עם חלק כל כך מסובך, מורכב ורחוק, ולכן הוא יכול לבחור. וכאן מתגלה הדבר הגדול ביותר שיכול להתגלות בעולם: הדביקות, האהבה והשמחה בה'. לא אותה דביקות שיש לצדיק הגדול בעל ההשגות הגבוהות, שאין לו שום של שייכות אל הרע, אלא דביקות של בינוני. הוא בוחר, הוא אוהב, הוא רוצה, הוא מתגבר, הוא מתחזק, וכך הוא מגלה אין-סוף של אהבה לקב"ה.
פרק ב' של ספר התניא, אשרינו.
