ספר התניא בפרק יח נותן עצה גדולה מאוד לבינוני שלנו. אתם זוכרים שספר התניא "מיוסד על פסוק 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו'", ואדמו"ר הזקן מבאר: מה בדיוק קרוב? הכוונה למצות התשובה, או לתחושת קרבה אלוקית. היכולת להיות צמוד וקשור לה' היא אירוע "קרוב". למה? כל ספר התניא מבאר את זה. הקירבה היא לא עניין התלוי במשיכה מתמדת רק אל הטוב – כי אז אבדנו ואין לנו שום סיכוי – אלא זה תלוי ביכולת שלנו להתגבר. אמנם יש בנו משיכה אל הרע, אבל אנו יכולים להתגבר עליה ולהימשך אל הטוב, ובסופו של דבר במחשבה דיבור ומעשה לעשות את הדברים הנכונים.
בכל אופן, ישאל את עצמו הבינוני: מהיכן אקבל כוח להתמודד חיים שלמים?! והרי התורה הבטיחה "כי קרוב אליך הדבר מאד"!
כאן אומר אדמו"ר הזקן דבר נפלא, ואני חייב לומר שמאז שלמדתי את הפרק הזה אני ממש משתדל עליו מאוד ועושה אותו. אבל קודם נסביר מעט: הוא מדבר על האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, שהיו "מרכבה לשכינה" ומלאי אהבה ויראה ומסירות לה' יתברך. הם, כמו גם משה ואהרן וכל האושפיזין – כל האנשים הגדולים הללו שמהם אנו באים – העוצמות הרוחניות שלהם נמצאות בנו, והן לא הולכות לאיבוד.
הגדולים הללו הטביעו בתוך עם ישראל תכונות מסוימות. למשל: אברהם עקד את יצחק, ומאז לאורך כל הדורות יהודים מוסרים את הנפש. גם יהודים קלים שבקלים, כאלה שבאורחות חייהם היום-יומיים לא רואים עליהם איזו דביקות מיוחדת, הנה ברגע שמגיעה איזו עת ניסיון, עניין של או-או – הם מוסרים את הנפש. מניין הדבר הזה? מאברהם, מעקדת יצחק.
אני רוצה להרחיב את דבריו של אדמו"ר הזקן בפרק הזה, ולומר שזה לא רק מהאבות הקדושים אלא גם מהאבות ממש – הדורות שקדמו לנו. כל אחד מאיתנו, מלומדי ספר התניא, הוא בן של… ונכד של… ונין של…, ואם נעלה מספיק למעלה במעלה הדורות אל הדורות שאנחנו כבר לא מכירים, אנחנו ודאי ניפגש במישהו שמסר את הנפש. זה יכול להיות לפני שמונה-עשר דורות, אבל יש שם מישהו שבאופן ודאי מסר את הנפש, שמאוד התאמץ, שנדד מארץ אחת לארץ אחרת כדי שיוכל לקיים את היהדות. אנחנו לא מכירים אותו, אבל הכוחות שלו נמצאים בנו. צריך לדעת את זה, כי הכוחות של אבותינו נותנים גם לנו כוח.
הזוהר אומר בפרשת פנחס שכשאדם מתחתן, הקדוש ברוך הוא עוקר את נשמות קרוביו מגן עדן ומביא אותן לחתונה. בחתונה נמצאות הנשמות מהדורות הקודמים, והדבר הזה נותן לחתן ולכלה כוח לבנות את ביתם בבניין עדי עד.
לאור זאת, אנחנו צריכים להיפתח לאפשרות הזאת: "אלוקי אברהם יצחק ויעקב" – אברהם הוא אבינו, יצחק הוא אבינו, יעקב הוא אבינו. תכונת האב נמצאת בבנים, ואם כן: הבינוני, אתה לא לבד. אתה לא נלחם לבד. יש בך תכונות, "יש בך כנפי רוח" – תכונות מהאבות הקדושים, ממשה ומאהרן וכן על זה הדרך.
להתחבר למעלה
אני רוצה לספר איך אני משתדל ללכת בעקבות הפרק הזה וליישם אותו. הדרך שלי להיפתח ולשלוח יד לדורות הקודמים שהיו לפניי, היא לעלות לקברי אבות – לקבר של סבא וסבתא שקבורים כאן בארץ ישראל, בפרדס חנה ובאור עקיבא. אני לא עולה לקבר שלהם רק בגללם, שהרי אני בקושי הכרתי אותם. הם גם דיברו ערבית ואני מדבר עברית, וכמעט לא היה בינינו קשר והם נפטרו כשהייתי ילד. אבל אני אומר לעצמי: דרכם אתחבר לכל הדורות שהיו לפניהם ושמסרו את הנפש ונשבעו כל שנה בליל הסדר – "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", ותמיד הם המשיכו להאמין! כוחות האמונה העל-טבעיים האלו, הנחישות והעוצמה, עוברים מאברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן יוסף ודוד, דרך האבות שלנו – עד אלינו. אנחנו מושיטים יד לדורות הקודמים, ואנחנו מבינים שיהודי אף פעם לא לבד. הבינוני הוא לא לבד, יש בתוכנו הכוחות של הדורות הקודמים.
בדרך זו, הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" מקבל צורה אחרת לגמרי. אם אני לבד, זה מאוד קשה. אבל אם בתוכי נמצאים אברהם ויצחק, ובתוך נשמתי נמצאת התורה של משה רבינו, אני מקבל לא רק כוחות שהם שלי – כוחות שיש לכל אחד מאיתנו – אלא כוחות של דורות קודמים. החל מהדורות הקודמים לנו בגשמיות, ועד למעלה בקודש לאבות הקדושים שאדמו"ר הזקן קורא להם כאן "מרכבה לשכינה".
בתוכנו נמצאים כוחות עצומים של אבותינו ואימותינו הקדושים שנותנים לנו כוח להתמודד. הם כבר הכינו לנו את התשתית הרוחנית, הגנטיקה הרוחנית, שאיתה נוכל להתמודד עם כל קושי ואתגר, גם בעת המודרנית בה אנו חיים.
את מסירות הנפש הזאת, שבאה לידי ביטוי לאורך כל ההיסטוריה, אנחנו רואים עכשיו מול עינינו במלחמה הארוכה שאנחנו בתוכה – כל כך הרבה מסירות נפש, עוז וגבורה, שהיא "אהבה מסותרת" שנמצאת בתוך כל אחד ואחד מישראל. היא מסותרת, לפעמים בשכבה אחת ולפעמים בכמה וכמה שכבות, אבל היא קיימת. וכשמגיעה עת מיוחדת היא פורצת מליבותיהם של כל ישראל, כי היא ירושה-נטועה לנו בלב מהאוהב הגדול, אברהם אבינו. כשמגיעה הסיטואציה הנכונה, היא פורצת החוצה ומגלה לכולנו מה באמת נמצא בתוך-תוכו של כל יהודי.
