בפרק כב בתניא יש לנו ביאור נפלא על המילים "אלהים אחרים".
בכמה מקומות בספרו עוסק אדמו"ר הזקן בעניין עבודה זרה, מפני שעניין עבודה זרה מחדד את כל מה שאינו גילוי אלוקות אלא משהו אחר. עבודה זרה מבהירה לנו את השאלה 'לאן אני שייך' – ה' הוא האלוקים או שיש אלוהים אחרים. כאן מתבארת העבודה זרה כתפקיד שה' מייעד לה.
הרבה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו, שואלים את רבותינו, מהו רצון ה'? לכאורה, אומר היצר, כל מה שהקב"ה ברא הוא רצון ה'. אם הקב"ה ברא אותו – סימן שהוא רוצה אותו. אם הקב"ה נמצא בכל מקום, אפשר להתפלל אליו בכל מקום. אם הקב"ה ברא חלקים בתוכנו של רצון לעשות רע, הרי שגם הם אלוקיים. הקב"ה ברא את זה, "יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע". אם כן, "הדבק במידותיו" – כשם שהוא ברא את הרע, גם אתה תהיה דבוק במעשיו, בבריותיו, ברצונו.
יש כאן טעות מפני שיש שתי דרגות ברצון: ישנה הדרגה של רצון בבחינת "פנים", ויש בבחינת "אחוריים". אומר אדמו"ר הזקן, "אלהים אחרים" אלו אלהים שהם בבחינת אחוריים. 'אלהים' משמעותו בעל כוח במציאות, כמו "יש לאל ידי". "אלהים אחרים" זה כוח במציאות שה' נותן לו חיות כדי להיות מנגד לגילוי האור האלוקי, רצון לברוא את מי שבפועל ובגלוי הוא הפך הרצון. הוא רוצה שיהיה משהו שהוא הפך רצונו.
אוכל מאחורי הכתף
נכון, יש פה איזה חידוד, איזה פרדוקס כביכול, אבל כך ברא הקב"ה אותנו. אי אפשר לתת לאדם להיות שותף בדביקות האלוקית אם לא יהיה לו מולו גם דברים ששורשם הוא אלוקי – כי הוא "בורא חשך" – אבל תוכנם הוא הפך רצון ה'. לכן אנחנו לא מתפללים אלא למקום המקדש, מפני ששם ה' שוכן. ואף על פי שה' מקיים את הכל, אבל הוא לא שוכן שם, הוא לא מתגלה שם. "פני ה'", רצון ה', "עיני ה'", ההקשבה האלוקית של "שומע תפילת כל פה" שוכנת במקום הקודש והמקדש.
הרצון האלוקי שהכל יתקיים, אפילו הדברים ההפוכים, "אלהים אחרים", מלמד על הסדר שיש בעולם. העולם מסודר כך שיש בו הרבה חלקים שהם הפך רצונו, "כמאן דשדי בתר כתפוי". כמו אדם שנמצא בבית כלא שבו כלואים המחבלים הארורים שפגעו ביהודים, והפקודה שהוטלה עליו היא שהוא צריך גם להאכיל אותם. אבל איך הוא נותן להם את מזונם? מעוך וכתות, ובצורה שאינה מסבירת פנים בצורה קיצונית, הכי חמוצה שאפשר, הוא לא מביט עליהם תוך כדי. כי הבטה ופנים מעידות על איזה תקשורת, על איזה קשר, והוא לא רוצה שום קשר איתם אבל מוכרחים לקיים אותם. אז הוא נותן להם כשהוא מביט לכיוון אחר לגמרי, ומשליך את המזון אחר כתפיו.
כל העולמות מובדלים בין הטומאה – אותו חלק שמקבל אור אלוקי רק בבחינת אחוריים, לבין הקדושה שהיא החלק שבו הרצון האלוקי מביט אלינו ונותן לנו את רצונו האמיתי, את רצונו בקשר, את הדביקות שבין הקב"ה לישראל עמו. ובחינת הפנים הזו מתגלה בתורה ובמצוות.
