הפעם נעסוק בפרק כה בתניא, והאמירה של רבותינו במשנה "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה" עומדת ביסודו.
אדמו"ר הזקן מבאר שבמאמרם זה של רבותינו מדובר רק כאשר האדם מתכוון לנצל את אפשרות התשובה כדי לחטוא. כמו כן, באגרת התשובה בהמשך התניא מבואר תנאי נוסף, שאם החטא לא מגיע מתוך יישוב הדעת אלא היצר-הרע משתלט על האדם, זה לא בכלל "אחטא ואשוב".
אבל הסוגיה הזו מתחדדת בפרק שלנו בצורה יותר עמוקה. אין מדובר רק כהוראה מבחוץ, כדבר שרבותינו מגלים לנו ש"האומר אחטא ואשוב" במצבים שהוא רק מנצל את אפשרות התשובה בשביל לחטוא מתוך יישוב הדעת, "אין מספיקין בידו"; אלא כהבהרה מה אנחנו מצד שורשנו האמיתי רוצים באמת.
האם אדם יכול לשבור את היד של בנו יחידו שנולד לו לזקוניו, אהבת חייו, מתוך ידיעה שאחרי כן יבואו רופאים טובים וירפאו את היד באופן שיהיה כבתחילה לגמרי, ולא עוד אלא שהבן ישכח לגמרי מה שהיה?! גם אם יהיו רופאים כאלה, האם אדם יבוא לשבור את ידו של בנו?! הרי הוא לא מעלה על דעתו דבר כזה. אפילו שבעתיד הכל יימחק ויישכח, אבל הרגע הזה עומד בפני עצמו. רק המחשבה שהוא יגרום כאב, ובוודאי כאב חריף, לבן שלו, מזעזעת-מטלטלת אותו, ומונעת ממנו כל אפשרות לעשות מעשה שכזה.
כשאנחנו עוברים חלילה על רצונו יתברך, יש דרך תשובה ובאמת אפשר לתקן. התשובה מתקנת ומשכיחה את העבר. יש בתשובה דרגות שונות ואין כאן המקום לפורטן, אבל התשובה באמת הופכת את האדם, כמו שאומר ר' נחמן מברסלב: "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל", יש חטא, אפשר להתרחק מאלוקות – אז להתקרב על אחת כמה וכמה, "תאמין שיכולים לתקן".
ואף על פי כן, כמו שאצל בנו יחידו של אדם כל רגע הוא יקר, כך בנוגע לקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא שהוא נצחי ומעל הזמן, כל פגיעה היא כל כך נוראה, שהרעיון שאחר כך אני יכול לחזור בתשובה לא משנה מאומה את החרדה והדחייה מפני כל אפשרות של חטא. כך הנפש שלנו מביטה מצד אמיתתה, כך הנשמה של היהודי רואה את המצב.
לכן, כל מה שמדובר על תשובה הוא רק בדיעבד, אחרי החטא. לפני החטא לא מדברים עליה בכלל, ולא מאפשרים למציאות של התשובה לפגוע אפילו במשהו מההתמסרות לקיום התורה כולה, ולא לעבור על חטא קל שבקלים. כי אף על פי שבאמת התשובה מתקנת אבל זה רק אחר כך, ועכשיו יש פגיעה בלתי נסבלת. כמו שגם בבן אהוב, הרפואה שלאחר זמן לא יכולה לאפשר לי לגרום לו כאב עכשיו.
ואם כך הדבר ביחס לבן שחי תחת הזמן, וכשתבוא הרפואה וההחלמה בעתיד אז ההווה הכואב באמת לא יהיה נוכח, ולמרות זאת איש לא יעלה בדעתו לעשות כך לבנו ולו מצד הרגע הזה, כאמור – הרי בוודאי ובוודאי כאשר יהודי עושה מצווה או חלילה אם יעשה עבירה, זה קשור לדביקות האלוקית שלמעלה מכל זמן. הכאב כאן הוא גדול לאין ערוך, והוא נצחי גם מצד הרגע הזה. לכן, גם אם ברקע הדברים יש במציאות מושג של תשובה, אבל הנשמה לעולם לא יכולה לקבל שמפני כך אפשר חלילה לעבור עבירה.
לכן, לא רק שציווי חז"ל לא מאפשר לנו "אחטא ואשוב", אלא הנשמה שלנו אומרת שזו לא אפשרות בשום פנים ואופן.
