אני מתבונן בפרשה ומחפש את הקשר, איפה אני? רבי נחמן אומר שכל המלחמות של התורה מתחוללות גם בתוכנו, אז רגע, אני צריך לחפש גם את עשו בתוכי? אדום כועס ועצבני? החלטתי לשאול את אשתי. שאלתי אותה על בעלה בגוף שלישי. אז כמובן שהתשובה החלה בכך שהוא מתוק, מסור, עובד ה' ותומך אבל… אבל מה? הוא לפעמים כועס ולא כדאי אז להיות לידו, בטח אם אתה אחד הילדים. "רגע רגע" שאלתי, "מה עניין הכעס?", "הוא חלק ממך" היא ענתה, "ואתה צריך להכיר בכך”. טוב, הנה הגיע הרגע שכבר אין לי ספק מה יעלה בהתבודדות היום. כעס, חמה. עשו הפנימי.
לפניכם חלק מתמלילי ההתבודדות בעניין הכעס.
ה', אשתי גילתה לי היום שאני כועס באופן קבוע, שלא כיף אז לעמוד לידי ושאני לא נעים לסביבה. אני מנסה להבין מה מקור הכעס. מה לעשות אתו?
למה אני בעצם כועס? כי דברים שאני רוצה לעשות לא תמיד מצליחים. דברים לא הולכים כמו שאני רוצה. הילדים לא מסדרים אחריהם. לא מתנהגים כמו שאני רוצה. אני לא יכול להיות סובלני כשלא מבצעים את מה שאמרתי .
ככל שאני משליך לחלל האוויר את הסיבות לכעס, הן נשמעות לי מאוד לא רציניות. בגלל דברים כאלה אני כועס?
אבל למה הכעס קיים? אני מנסה לשאול את השמים.
כעס, כך אני מגלה בעצמי, הוא תוצאה של פחד. פחד מלאבד שליטה, פחד שלא אצליח. פחד שהמציאות תלך בדרך אחרת מהדרך שאני רוצה. רגע רגע, האם תפקידי ואחריותי להוליך את המציאות? מממ לא. זו אחריות של ה' יתברך, צבי, לא שלך. אז הכעס שלי הוא כנראה בלבול תפקידים, ובמקרה הפחות טוב תוצאה של גאווה ופחד.
אנחנו בניו של יעקב אבינו שהוא ישראל. הולך בדרך התורה על שביל הזהב של המציאות, אך יש גם מי שמפריע לו. עשו הוא האדום של הכעס, של החמה ושל הכפירה. אין כלום ואני כאן ואני כועס כי… יש הרבה סיבות לכעוס. אך אין מה לכעוס כאשר ה' נמצא ומנווט.
עשו הוא האימפולסיבי. צייד שחותר לקרב. הוא לא מקבל את המציאות כמו שהיא ולא נמצא במערכת של ברית מול השמים. אחד המאפיינים של כעס הוא הרצון להתחפש לאמת. כשכועסים על מישהו אפשר לומר משפט כזה: אתה יודע מה, אני אגיד לך את האמת! אתה… ואז משתחררות מלים לגמרי לא נעימות כביכול בשם האמת שהכעס הוציא לאוויר. זה קורה גם בין בני זוג. בפועל זה שקר ורק הכעס העביר אותנו צד עד שאנחנו חושבים שזו האמת. לא סתם השוו חז"ל את הכעס לעבודה זרה. ​זה העשו שבתוכי.
ההתמודדות של יעקב מול עשו היא בעיקר ביישום אדוק של מטרותיו הפנימיות. הוא מספר לה' יתברך על הפחד שלו מעשו, על כך שהוא צריך עזרה אך עסוק כל הזמן במטרות הפנימיות שלו. הוא לא כועס כשלבן מרמה אותו שוב ושוב, הוא מבין שיש בורא לעולם וכל התנהגות של מישהו היא בעיקר מכתב מהשמיים, שיש יותר לעיין בו מאשר לכעוס.
הכעס, הפחד ושאר מידות עשו, צריכות להיות מטופלות. אני צריך להקשיב ולבדוק עם עצמי למה ישנה התניה אוטומטית שבה מופיע הכעס. המזון שהכעס צריך לקבל הוא לא את הזמן שלנו ואת נפשנו אלא את האמונה שלנו שיש ה' בעולם והוא מנהל את הכל. שלא ניפול למלכודת הכעס ובעיקר שנבין שהפחד וכל שאר הדאגות הם סימפטומים של אותו עשו. והכל בשם האמת.