נסעתי במעלה רחוב אגריפס וראיתי את שרגא (שם בדוי), השכן העצבני שלי, מחוץ לחנות לרהיטי גן. היו שם כל מיני נדנדות וערסלים יפים בתצוגה, וקפץ לי לראש משפט: "מה רוצה אדם, שרוצה ערסל?" אדם עומד מול נדנדת גינה ומתאווה לקנותה, למה? לא הבד או החוטים מעניינים אותו, הוא חולם על שקט נפשי. שאנטי… שיעזבו אותו כולם. רק לקשור את הערסל בין שני עצים ליד הבניאס ולהירדם.
החיים עמוסים במחויבויות ובלחץ, הערסל יוציא אותי מהעומס. המשפט שהיה כתוב תחתיו היה גאוני: "מתי בפעם האחרונה עשית כלום?"
אבל הערסל לא יצליח. בסוף הרי שרגא (עדיין שם בדוי) יתיישב על הערסל ואז הנייד יצלצל. הוא יתלבט… ובסוף יענה. השיחה תסעיר אותו, מכאן והלאה הוא יתהלך בחצר ויצעק לתוך המכשיר. ורק הערסל יתנדנד בשאנטי.
לפני שבע עשרה שנה חבר נתן לי בכותל חוברת הכנה לפסח, מאת הרב רומפלר שליט"א. הייתי אז בדיוק בדייט עם אפרת אשתי ולמדנו בה. קראנו רעיון עמוק: גם במצרים אכלנו מצות, כמו שכתוב בהגדה "די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" וזה בדיוק העניין.
כשהיינו עבדים חיינו במסכנוּת. מצות זה לחם עניים, וחלמנו על לחם טוב ותנאים גשמיים משופרים.
ברגע שיצאנו ממצרים טעמנו את הגאולה האמיתית הרוחנית. גילוי שכינה. הגילוי הזה גרם לנו לזנוח את התכנית על לחם מפנק וג'אקוזי ולהבין שאנו באמת רוצים את ה א ו ר ה ר ו ח נ י אותו הרגשנו. וחזרנו לאכול מצה.
לפעמים האדם בגלות חולם על גאולה אבל הוא עדיין בתודעה גלותית. ביקשו פעם מבעל התניא ליישב קושיה: מחד כתוב בגמרא שהמשיח יבוא בהיסח הדעת, מאידך כתוב שחייבים לצפות לו כל רגע ורגע.
ענה להם: "חייבים לצפות לו. אבל כשהוא יבוא, זה יהיה כל כך יותר גדול ושונה ממה שדמיינתם כך שעדיין זה יהיה בבחינת היסח הדעת".
אתה אוחז במצה בליל הסדר הקדוש ואומר "מצה זו". זה הרגע לשאול: איפה אני, ממה אני רוצה להיגאל. אולי החלומות הישנים שלי תוקעים אותי בגלות. יותר כסף, יותר כבוד. יותר משהו. המצה לוחשת לנו: "אחי, שנה כיוון". איך אומר הבעטליר מסיפורי מעשיות של רבי נחמן: "החיים טובים שלי הוא לחם ומים". אולי במקום "מה אני רוצה", לשאול "מה אוכל לתת", איך אני מביא את המשיח. זה מה שאומרים בליל הסדר: "כל חייך – להביא לימות המשיח".
בכל שנה אפרת ואני חוזרים אל החוברת הקטנה שקיבלנו בכותל. בין הניקיונות וההכנות, משתדלים ללמוד בה קצת. היא כבר מרופטת אך שמורה היטב. תמיד אנחנו מגלים בה משהו חדש.
הייתי ממליץ לכל אחד שתהיה לו איזו חוברת, איזו תוירה'לה שהוא חוזר אליה שוב ושוב. לצד הספר החדש שקנית, תחזור אל הישן. נראה לך שאתה זוכר מה שכתוב שם, אבל זה שונה בכל פעם. אפשר אפילו לקחת אותו בחול המועד לבניאס עם הערסל של שרגא.