קראתי פעם בשיחה של ר' שלמה, על רבי אחד שהיה בלי שיניים. שאלו אותו איך זה קרה, והוא סיפר ששנים רבות התפלל והתחנן לפני בורא עולם להרגיש, ולוּ לרגע אחד, את שהרגיש אברהם אבינו כשגילה שיש בורא לעולם. וכשזכה לכך… נשרו לו השיניים… געוואלד.
אחד היה אברהם. העולם אוהב ומעריץ מהפכנים, קולומבוס שגילה את אמריקה. ניוטון שגילה שתפוח תמיד יפול למטה ולא למעלה. אבל מעל כולם, ולהבדיל אלפי הבדלות, נמצא אבא שלנו. אברהם אבינו שגילה, רבותיי, את בורא העולם ואחדותו. יש פה בעל הבית, הוא הכריז.
אברהם פתח 'בית יהודי' איפשהו ליד יריחו. יש אומרים שעמד שם גמל בשביל התיירים שרוצים סֶלפי…
אחד היה אברהם. מהפכן גם במידת החסד שלו, חי באוהל פתוח לכל עבר, אוהל שקיומו מושתת על הכנסת אורחים.
ולמה הוא נקרא 'עברי'? מפני שכל העולם כולו מעבר אחד, והוא בעבר השני. הוא פשוט חשב אחרת. שאלו פעם המשכילים את הרבי מקוצק: אתה באמת חושב שאברהם הלך עם שטריימל? והרבי ענה להם: אין לי מושג מה הוא לבש. אבל אני יודע שהוא הסתכל על העולם וראה מה כולם עושים – ואז עשה בדיוק ההפך!
זה הסביר לי משהו בפרשה שלנו. אברהם מתאמץ מאוד לקנות חלקת קבר לשרה. מה אומרים לו הכנענים? אח שלנו, במבחר קברינו קבור מתך!
אברהם אבינו עונה להם: כנראה לא הבנתם. גם אחרי המיתה, אני מעבר אחד ואתם מהעבר השני. אני רוצה בית קברות יהודי. יש לנו בשורה לאנושות. זה יכול להתארך במשך דורות. אני חייב שורשים בריאים ועמוקים.
אחד היה אברהם. ראשון המקרבים. מלא אהבה לבריות אבל ידע גם את סוד הגבולות. אברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים.
גם במציאות שלנו, בדור הגאולה, יש כל כך הרבה צימאון לה', כל כך הרבה קרבה בין מחפשי ה' – ועדיין צריך לזכור את סוד הגבולות. הרבי מלובביץ' היה מדגיש: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". לא כתוב לקרב את התורה אליהם, אל תעקם את האמת שלך. אל תתפשר כדי למצוא חן בעיני הרחוקים. הם ירגישו את החנופה. קרב אותם אל התורה!
ולסיום, זיכרון אישי מהמלחין אנדרה היידו, מורי ורבי. הוא בעצמו היה מן קוצקֶער כזה… מלחין יצירות נגד הממסד השמרני. תמיד עומד כנגד דפוסי חשיבה רגילים. והנה בזקנותו הוענק לו הפרס היוקרתי ביותר – פרס ישראל.
באמצע המסיבה שעשו לו, הוא לקח אותי הצידה ואמר לי בגילוי לב ובחיוך: "אני מרגיש כמו חייל מבוגר שמעניקים לו פרס. אבל אומרים לו: זה לא שעשית משהו טוב, פשוט לא נהרגת. פרס על ששַֹרַדת את כל הקרבות…".
בסוף חייו הוא קיבל חיבוק גדול מהקהל ומהממסד, רק בגלל שהוא הלך עם האמת שלו.
אחד היה אברהם. והיום ברוך ה' זרעו לא אחד ולא שניים, אלא רבים ככוכבי השמים.
יהי רצון שנאמין בדרכו ונצעק בכל העולם – ה' אחד ושמו אחד!!