"תגיד, איזה טיפוס אתה, אופטימי או פסימי?" שאל אותי חבר טוב.
מאז שקיבלתי עליי 'ללכת' עם תורה אחת של רבנו שמדברת על כך שאדם צריך שלושה דברים בסיסיים – חבר, צדיק והתבודדות, התחלתי לבחון את מושגי החברות שלי עם הקרובים אליי. זה משתפר מיום ליום. במקום שיחות חולין בבית הכנסת שהכותרת שלהן היא 'אוי, אין לנו זמן לעשות כיף בתור חברים ואיפה הימים שהיה לנו זמן פנוי', הזמן הפך איכותי.
חבר מקשיב לי, נותן את הלב שלו בלי רצון לקבל. בשתי דקות אחרי התפילה הוא יכול למקד אותי לשבוע שלם. מילה, משפט שכולו אכפתיות נקייה הופך את כל החברות לסיפור חדש ומרתק.
אותו חבר הציע לי לבדוק האם מסתתר בתוך הקימה המוקדמת לתפילת הנץ רצון להיות סופר־דוס, מצליחן סדרתי.
די אחי, אנחנו עובדים את ה', אין מקום לכאלה רצונות.
(שתיקה)
וואלה? יכול להיות? אבדוק בהתבודדות…
כן. זה כנראה נכון. יש לי נגיעות גם בעבודת ה', כדי לחזק את כולם ואותי וגם להיות טוב. אז על מי אתה חושב, על ה' יתברך או על הדימוי שנקרא צבי יחזקאלי החוזר בתשובה?
זה היה הרגע שהרגשתי את ההתנגדות עולה במעלית מהירה מהבטן אל הפה: "מי אתה שתדקדק איתי כך, אתה טוב יותר?" רציתי להגיד אבל בשנייה אחת קלטתי שהוא באמת רוצה בטובתי במאת האחוזים; הוא רוצה לתת לי ולא להוכיח שהוא יותר טוב. הרגשתי רפיון בכתפיים, הלחץ ירד. נרגעתי.
אחי, צדקת! איך ידעת לשאול את השאלה הנכונה?
לא ידעתי. רק התפללתי לה' שאוכל להיות שם בשבילך. כי גם אתה שם בשבילי.
שתי דקות בכניסה לבית הכנסת. שתי דקות מזהב. הנה החברות שרבנו דיבר עליה. חבר ממש כמו שאמור להיות. וכך מדי יום, חצי משפט ממקד כל אחד מאיתנו.
אתמול הוא שאל אותי: "תגיד אחי, אתה אדם אופטימי?". מיד עניתי שברוררר. הנה התשובה שמסגירה את המצב… "באמת? אתה בטוח?"
התחלתי לבדוק את המונח. האופטימיות ניצבת בין אמונה לביטחון. משהו בתוכנו מתעקש לחסום את הטוב המתגבר, המוכפל מדי שנה, שה' מכין לנו, רק בגלל שהשפע הטוב הזה לא מסתדר לנו עם תפישת עולמנו. רבי נחמן אומר שבראש השנה אדם צריך לבקש שה' יטיב עימו עוד יותר השנה, יש ממש תפילה כזו ביום שקובע את כל השנה, אבל משהו בתוכנו מסתיר את זה. לא מראה לנו, אפילו בדמיון, כמה שפע נקבל .
בואו נעשה שאלון קצר (שהחבר עשה איתי) לבדיקת האופטימיות: איפה אתה עוד חמש שנים? איפה הילדים שלך? איך עבודת ה' שלך נראית עוד חמש שנים? ואיך הזוגיות?
האם אתם מתמלאים אופטימיות לנוכח התשובות?
האם אתם משדרים לסביבה את הביטחון הזה, שה' מרעיף עלינו כל כך הרבה טוב והוא רק יתגבר?
אם התשובה איננה חיובית באופן חד וצלול, אז יש כאן כלי שממש צריך לתקן אותו, כי בלי האופטימיות המאמינה והבוטחת לא נוכל לקבל את הטוב. זה תנאי בסיסי, הביטוי המיידי של אדם אמוני, אדם שבוטח בה'. אם אתה לא רואה את הטוב, אין סיכוי שתתקדם אליו. איך אפשר לומר תודה אם הטוב לא נגלה לעיניך באופן ברור?
ואוו, איזה בירור עמוק נפתח משיחה קצרה כל כך.
התחלתי להבין שעצם התקווה באה מאותו מקום: אם חבר יכול לפתוח כאלה עולמות, קל וחומר אנחנו לילדינו ולבני הזוג שלנו. רק להיות שם ולרצות טוב אצל השני. הלב רוצה והשאלה הנכונה תגיע, העזרה תנחת פתאום. שני חברים וה' יתברך ביניהם.
מומלץ. נסו את זה בבית.
נכתב בפלאפון אחרי תפילת ערבית
