יוצא לי, מתוקף תפקידי כמאמנת מרווקות לנישואין, למצוא את עצמי עומדת לעיתים בין הבחורה שמחכה לההוא שימצא את אבדתו ובין האמא המודאגת שלה. אמא אוהבת, שרואה בבתה את כל האור והטוב ורואה את הימים עוברים ו… כואבת ממש. המקום הזה הוא כל כך לא פשוט בנפש גם אצל האם וגם אצל הבת. הבת שרואה את הדאגה, את הכאב, לא יכולה לעיתים לשאת אותו בנוסף על מקומה שלה, שגם הוא, בוא נאמר בלשון נעימה… לא קל בכלל. היא צריכה תמיכה, אהבה, היא צריכה את אמא שלה לידה, אמא – בית. אמא -חום. אמא – חיבוק (ופעמים רבות זה האבא… שיהיה ברוווור). והאם, ממקומה הדואג, המנסה לעזור, לשנות, הרבה פעמים מוצאת את עצמה לא יודעת איך לנהוג… מצד אחד היא רוצה לעזור במאמצי החיפוש ולהיכנס לקבוצות וואטצאפ ולחפש בחורים טובים (הכל בדיוק אותו דבר גם אצל הורי הבחורים… למי שחשב אחרת) ומצד שני עומדת הרבה פעמים מול הבת שלא רוצה הצעה מאמא שלה; ולא כי היא בררנית על מאיפה הוא יבוא אלא כי כל הצעה כזו מאמא מלווה בהרבה לחץ ל'כן', דחיפה ל'למה לא' ומיליון שאלות לגבי איך היה ומה היה אם באמת זה הגיע לכלל פגישה. אגב, אני ממש מבינה את האמהות… עם הרצון הכי כנה לעזור, אבל מה לעשות שתוך כדי ההתעניינות, ואיתה לעיתים קצת ביקורת על צורת החשיבה של הבת, הולכת לאיבוד האחת והיחידה שאני הכי צריכה עכשיו… את אמא.
"אני יכולה למצוא שדכניות, יכולה ללכת למאמנת, יכולה להתייעץ עם חברות, אבל אמא – אין לי שום יכולת לייבא ממקום אחר" ככה אמרה לי בדמעות מישהי לפני כמה ימים. כואב. הלוואי שכולנו נקצור ברינה כבר… הגיע הזמן, אבל בינתיים בואו נעבור את התקופה הבאמת לא קלה הזו בצורה הכי טובה שאפשר.
אז יש מה לעשות…
אם יש הצעה, אפשר להעביר אותה דרך מישהו קרוב. הכרתי מישהי שהיתה בטוחה שהארוס שלה הגיע מחברה טובה. רק אחרי האירוסין, החברה גילתה לכלה שמי ששלח לה את המספר לבירורים היה לא אחר מאבי הכלה.
לעסוק בשידוכים. כל המתפלל (ומשתדל) על חברו נענה תחילה.
קבוצת אמהות. לעשות קבוצות של אמהות מאותה שכונה או קהילה, לאט לאט זה גדל ועוד חברות נכנסות, אמהות לילדים מעולים. וממש לא צריך לחכות לגילאים מבוגרים.
יש כמה זוגות שנוצרו ממשפחות שגרו באותו ישוב (מאוד נפרד) ולא ידעו אחד על קיומו של השני. מזל שהאמהות היו באותה קבוצה. סיפור אמיתי לגמרי.
הכוונה מקצועית. הרבה פעמים הידיעה שהבת הולכת להכוונה כלשהי כבר עוזרת להורים להירגע, כי יש מי שדוחף את הדברים ונכנס לעזור מבפנים.
לזכור כמה את חשובה בתור אמא. נסי לחשוב שאם היא היתה צריכה להתחתן רק בעוד כמה שנים, היו לך עוד נושאים רבים לדבר איתה עליהם. תתענייני בלימודים או בעבודה, אולי בא לה לטייל, בגדים, שופינג… לא חסר מה. תפנקי, תחבקי, סתם כי את גאה בה, תשאירי לה מכתב משמח על כל מי שהיא בשבילך.
ובפנים… בפנים, שם נעשית העבודה האמיתית, תתחילי לדמיין אותך רוקדת. רוקדת עם דמעות של שמחה בעיניים בחתונה שלה, רואה מסביב את האחים, השכנים, החברות, כולם בשמחה שלך. אושר. דמיון אמיתי כזה, מלא הנאה, שגם כשתצאי ממנו עוד תהיי בריחוף קטן ותלכי להכין את השמלה…
