לכל חג יש ההופעה הרוחנית שלו, האור המיוחד שהוא מביא לנפשות שלנו בבואו. כתוב בספרים, שבפסח ישנה הארה של 'התעוררות מלמעלה', כלומר, גאולה שהקב"ה הוא שמוביל אותה, כמו שאנו אומרים בהגדה: "לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ".
יציאת עם ישראל מלווה בניסים רבים – האותות של משה, עשר המכות, הכבדת לב פרעה, קריעת ים סוף, עמוד אש וענן בדרך ועוד, אבל שמו של משה לא מוזכר בהגדה, אולי מסיבה זו: כדי שלא לטשטש ולא להוסיף גוון נוסף על ההופעה הא־לוהית הפלאית ביציאת מצרים. כדי שייזכר לדורות, כי ה' בעצמו הוא זה שחולל את גאולת עם ישראל בניסים נוראים כאלו.
אך רגע, מה משמעותו של אירוע כזה בשבילנו? הרי לא כל יום נוכחות אלוקית מתגלה ומובילה את המציאות; רוב הזמן איננו רואים את ידו של ה' הפועלת ומניעה את המציאות, ומוטל עלינו לפעול בעצמנו, להשתדל ולעשות טוב, יחד עם תקוה ותפילה שה' שומע, רואה אותנו ויצליח את מעשינו.
מה עניינו של חג הפסח? מהו מקומו ומהי השפעתו על שגרת חיינו שאינה כוללת ניסים שכאלו? השאלה מתעצמת, כשנשים לב לעובדה כי יציאת מצרים היא האירוע שאנחנו מזכירים הכי הרבה: בתפילות, בקידוש, בברכת המזון, בחגים ועוד.
ובכן, פסח בא להטביע בנו את האמונה הגדולה בה' ובכוחו, אמונה שהיא מעל למציאות שאנו רואים בעינינו. פסח בא כדי שנכיר ביכולתו וכוחו האינסופיים של ה'.
אכן, אנחנו לא חיים במציאות של ניסים גלויים; אך אירוע של נס גלוי יכול להוות בסיס מעמיד לאמונה שלנו בכל מצב שנהיה. יציאת מצרים היא 'אירוע מכונן'. אירוע שמהווה כַּן (כמו כן־ציור), בסיס ויסוד לעם ישראל בכל הזמנים. מדוע? משום שהוא מעמיד בתוכנו את התודעה כי ה' יתברך הוא עליון על הכל.
ודאי שהקב"ה יכול לעשות ניסים ונפלאות בכל רגע, אך לא בדרך כזו הוא מנהיג את העולם. לרוב, הופעת ה' היא דרך המציאות, הוא מתלבש במאורעות החיים (א־להים – בגימטרייה הטבע) ולא בגילוי פנים.
לעיתים מופיעים ניסים גלויים, אך האם זה יקרה בקרוב, איך זה יקרה, ומתי – כל זה אינו בהשגתנו. מה שכן, חובה עלינו לפתח ולחזק את האמונה שה' גדול ומשגיח על הכל, בין אם הוא מתגלה ובין אם הוא נסתר.
האמונה הזאת תיישר ותיתן כיוון לחיינו בכל עת. רגעי הגילוי הנפלאים יזכירו לנו מי נמצא מאחורי כל המאורעות, ומיהו השולט ומכוון את הכל גם כאשר זה לא נראה בעינינו. פסח וניסי יציאת מצרים באים להשריש בנו את התודעה הגדולה הזו: ה' חי וקיים, מנהל ומחיה את העולם בכל רגע ורגע ומשגיח על ישראל. זה מדהים, שאפילו בדיבר הראשון מעשרת הדברות, הקב"ה מציג את עצמו לא כבורא העולם אלא כמי שגאל את עם ישראל ממצרים! "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם".
בעבודתנו היומיומית, כאשר נתעסק במה שנדרש ממנו, נזכור את פסח, את האמונה הגדולה שהוא חרט בנו, נקבל כוח להמשיך. נקבל קריאת עידוד, כמין בת־קול מן השמים שאומרת לנו: אני כאן, הכל בשליטה. ואם אתה עושה רצוני, ופועל מתוך אמונה – אתה בדרך הנכונה, גם אם נראה שזה לא הולך, גם אם אנחנו לא רואים לאן זה מוביל.
גם בימים של חוסר ודאות, כאשר אנחנו מיטלטלים בין גלי הלא־נודע, נאמץ את האמונה הזו והיא תוליך אותנו בבטחה ובשלווה. "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם".
לפני כמה ימים שוחחתי עם חברה בוגרת על רווקותה. לקראת סוף השיחה אני הבעתי אמפטיה ודאגה למצבה. אך היא הפתיעה אותי ואמרה בשלווה בוטחת: בעזרת ה', זה יבוא.
זה בדיוק זה!
פסח נוטע בנו את ההכרה בגדלות ה'. זה נעשה בדרך של שינוי הטבע, כשה' מתגלה במלוא עוצמתו וכוחותיו כדי שהכרה זו תחדור ללבבות שלנו.
ידיעה זו, היא זו שמחזיקה את העם שלנו כבר אלפי שנים. מתוך ההכרה הזו עזב אברהם אבינו את מולדתו על פי דבר ה'. בהכרה זו אמרו ישראל "נעשה ונשמע" וכרתו ברית עולם עם ה', ולהבדיל, איתה צעדו יהודים לתאי הגזים.
מעניין, שפסח נקרא "זמן חרותנו", אף על פי שבהסתכלות חיצונית הוא בדיוק הפוך: בפסח אנחנו מנקים בדקדוק את הבית ומצווים שלא יישאר בו חמץ כלל. גם ליל הסדר מבטא כבר בשמו את הסדרים המדויקים שאנחנו מצווים לשמור בו – מה לאכול, מתי וכמה, ובמשך ימי החג אנו מוגבלים באכילת מצה ולא לחם כתמיד.
אולי החירות של פסח היא חירות עמוקה יותר: חירות מהציור שיש לנו בראש, המוגבל בתפיסתנו ובעולם המצומצם שאנחנו חיים בתוכו. חירות זה להיפתח למשהו גדול יותר, לתפוס שיש משהו מעל ומעבר למה שגלוי, למה שעיניי רואות, ראשי חושב ולבי מרגיש.
בימי מלחמה אלו, כולנו מתפללים שה' ישמיד את אויבנו, ייתן שלום בינינו, וימלא את מנהיגינו בגבורה יהודית וחכמה. אך בפועל התהליכים קורים בקצב אחר ובדרכים אחרות ממה שאנחנו חושבים.
לעיתים הקב"ה מגלה השגחתו אלינו באופן גלוי והכל מסתדר באורח פלא, כמו שהיה בליל מוצאי שבת האחרון, כשמאות טילים נורו עלינו מאירן, ובדרך נס יצאנו מזה עם נזקים ממוניים מזעריים בלבד. לא תמיד אנחנו פוגשים את זה; אבל כאשר מגיעים רגעי גילוי שכאלה, נביט באורם וננצור אותם היטב בליבנו. על ידם ה' פוקח את עינינו ואת ליבנו, לראות ולהאמין שהכל בידו והוא מוביל את המציאות לטוב, לגאולה שלמה.
