"ויגש אליו יהודה".
אחרי ה"תָקלים", הבעיות והבלגן של בני יעקב במצרים, מחליט יהודה לדבר בכנות. יוסף לא מורגל באחיו זה שנים, ועוד לפני כן הם לא היו מדברים עמו לשלום, וודאי שלא בכנות ובשיחות נפש. יהודה מגיע, ומסביר כי הוא מעריך מאוד את העומד מולו, ומבקש ממנו לא לכעוס ולהקשיב עד הסוף. אחר כך הוא מספר את מהלך האירועים ורק אז מסביר את מאחורי הקלעים, מה עובר בו כעת: "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי, פן אראה את הרע אשר ימצא את אבי".
"ולא יכול יוסף להתאפק". לא יכול היה, גם אם רצה. כי כך היא דרכה של כנות, שמולידה היא כנות מנגד.
גם בקשרים שבין חברים, בני זוג או ילדים, המקום הכן, המביא את הדברים באמת, לעולם מוליד "כן" מהצד השני. וגם אם לא הסכמה אז הבנה.
להביא את הבעיות של הקשר אל הקשר
לפני כמה שנים יצא לי להכיר למישהי בחור חמוד. הם יצאו ביחד חודשיים־שלושה, ואז במקרה פגשתי אותו, הוא סיפר לי שממש טוב להם, רק שהוא מרגיש שיש משהו שלא נכנס לעומק בדיבור ביניהם. התפלאתי, כי ידעתי שהיא דווקא אחת הבנות היותר פנימיות שהכרתי. החלטתי לרחרח, התקשרתי ושאלתי אותה מה נשמע… היא אמרה שהבחור ממש מקסים, רק שיש לה מחסום מסוים ביכולת להיפתח רגשית, והיא ממש מרגישה איך היא עוצרת את הקשר, והיא לא מצליחה לצאת משם. שאלתי אם היא סיפרה לו על הקושי הזה, והיא אמרה שלא. היא פשוט ניסתה לפתור את הקושי בינה לבין עצמה. אמרתי שבשלב כזה של קשר נראה שממש כדאי לשתף בכנות בעצם הבעיה, לספר איפה היא באמת בלי לדעת איך לפתור את זה. היא אכן עשתה זאת, וסיפרה לי אחר כך כי עצם השיתוף של מקום פנימי כזה בתוכה, היווה מנוף לפתיחות בניהם וחלק גדול מהמפריע נעלם. זהו כוחה של כנות.
חצי פרצוף של נעלבת
פעמים רבות הסיבה לאי אמירת הדברים בכנות היא פשוט כי לא נעים לומר אותם. אז מה עושים? בולעים וממשיכים, או עושים חצי פרצוף של נעלבת, משחילים ירידה קטנה או איזו בדיחה על הנושא, הכל מלבד לפתוח את הנושא ישר, מדוע? שלא לפגוע, או שלא להיפגע, שרק לא יצא מזה יותר גרוע.
"ויגש אליו יהודה" – זה הסוד. אם רוצים לפתח נושא לא נעים, צריך לדעת לגשת. כנות בנועם היא כלי האומר: מצאי את הזמן המתאים, תני הקדמה קטנה, לאחר מכן זכרי לומר בנקודות קצרות את העובדות, מה היה לנו כאן, ואז הוסיפי את תחושתך בעקבות הדברים. "אלון תשמע, אני רוצה לומר לך משהו שדי קשה לי לומר, ואני אומרת אותו כי חשוב לי מאוד שיהיה לנו טוב בקשר הזה. אני ממש לא רוצה לעשות מזה סיפור גדול, מצד שני אני גם ממש לא יכולה לא לומר על זה כלום, כי זה ממש קשה לי" – הקדמה. היא עוזרת מאוד ומסבירה שזה ממקום טוב שרוצה טוב יותר. "כבר חמש פעמים שאנו קובעים בשעה מסוימת ואני מוצאת את עצמי יושבת ומחכה לך כמעט עשרים דקות" – עובדות. "הזמן הזה בו אני יושבת גורם לי לחוש ממש רע, כאילו אני לא חשובה ושיש דברים הרבה יותר חשובים ממני, זה די מעליב". ללא האשמות, רק סיפור על מה שקורה בי. מכאן תוכלו לנתב את השיחה להחלטות חדשות בקשר. בכנות – זה עובד.
