שנים רבות עומדת ישיבת רמת גן בקו התפר בין עולם התורה ועולם המעשה. לצד הפצת היהדות לציבור הכללי, בשנים האחרונות החלה הישיבה במגמה של חיזוק בעבודת ה', פנימה אל הציבור הדתי. גולת הכותרת של הפעילות הוא כנס 'בכל לבבך' בגני התערוכה בו משתתפים אלפים מדי שנה. אפיק נוסף של חיזוק בעבודת ה' הוא העצמת הניגון החסידי המקורי, והנגשתו אל הציבור.
לפני כשלוש שנים החל מסע של הקלטת אלבום ראשון 'מבקשי פניך – מתוועדים בישיבת רמת גן', מתוך רצון לשתף את הציבור בעולם הניגון הקיים בישיבה, ובתקווה שיימצאו אנשים שיהיו שותפים לתחושות החיפוש לעשות רצונו יתברך. כמות ועוצמת התגובות הובילו ליצירת אלבום שני בסדרה, 'מבקשי פניך 2' שרואה אור בימים אלה ממש.
לרגל השמחה השרויה במעונם, כינסנו יחד את העוסקים במלאכה כדי לנסות להגיע אל שורש הניגון החסידי והשפעתו עלינו. כך ישבנו יחד עם ראש הישיבה הרב יהושע שפירא, אורי פינסקי מנהל הישיבה, אפרים שפירא (בנו של הרב יהושע) ויצחק אלחנן דרורי – תלמידי הישיבה שהפיקו את האלבום בפועל – להתוועדות ושיחה מרתקת במיוחד.
אמנם, עולם הניגונים נחשב לטרנד חדש יחסית בציבור הדתי־לאומי, שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות, אבל הרב יהושע מבקש להזכיר שכל עבודות בית המקדש לוו בניגון. "אנחנו נמצאים ב'שבע דנחמתא', ימי הנחמה על ירושלים. בבית המקדש היו כוהנים בעבודתם ולוויים בדוכנם. כל קרבן, כל פעולה – כולם היו תחת המעטפת של עולם הנגינה של הלוויים. לא זו בלבד, אלא כתוב שלעתיד לבוא עבודת הלוויים תהיה גבוהה יותר משל הכוהנים. ממילא, מעלת השירה תעלה מעלה מעלה".
"זה לא טרנד חדש, זו הדרך של עבודת ה' מימים ימימה" – הוא מחדד. "עולם הניגון פותח צוהר מהעולם הגבולי, המוגדר והמוגבל שלנו, אל משהו שהוא למעלה מכל גבול; תחושה שעוברת באופן עמוק מאוד דרך עולם הניגון. לכן כל עבודת הקודש, שהיא עלייה של הבשר והחומר לשמיים לריח ניחוח, באופן טבעי לוותה בנגינת הלוויים".

משפחה הרמונית
מאחורי לא מעט ניגונים, מסתתרים סיפורים מצמררים שמעידים יותר מכל על כך שהמלחינים השקיעו בהם את תמצית דמם. "האדמו"ר הראשון ממודז'יץ ה'דברי ישראל' הלחין את 'אזכרה' – ניגון ארוך ומורכב בן עשרים ושתיים דקות, כשהיה צריך לעבור ניתוח ולא היה אפשר לתת לו חומרי הרדמה. אז הוא הלחין את הניגון וכשהוא סיים, הם כבר היו אחרי" – מספר אפרים. כך גם לגבי ניגון שמושר בברסלב. "אחד מגדולי חסידי ברסלב ר' מאיר לייב בלעכער היה עני מרוד. כשבתו עמדה להינשא, היא ביקשה ממנו שמלה לבנה לחתונה. הוא אמר לה שלצערו בגד הוא לא יקנה לה, כי אין לו כסף, אבל במקום בגד הוא ייתן לה ניגון. אם הוא היה קונה לה בגד, לא היה נשאר מזה הרבה, אבל הניגון נשאר עד היום. זהו הניגון המוכר 'עוז והדר לבושה'".
אחד הדברים שמייחדים את עולם הנגינה החסידי, הוא הכמות העצומה של ניגונים ללא מילים. מה שמוביל אותנו לשאלה, האם המילים מעצימות ומרוממות את הניגון, או שמא גורעות ממנו ומגבילות אותו. "כל התשובות נכונות" – מחייך הרב יהושע, "יש משהו בניגון בלי מילים שהוא משאיר פתח יותר גדול לגעגועים וכיסופים, המילים יותר מכוונות למקום מסויים. בהרבה חסידויות, כמו חב"ד, קרלין וברסלב – הניגונים בלי המילים הם עניין מרכזי. מאידך, כמו שאבא משפיע על אמא ואמא משפיעה על אבא והם משפיעים על הילדים, זאת משפחה הרמונית, והמנגינה והמילה מעניקות ברכה זו לזו".
מה התהליך שניגונים צריכים לעבור כדי להיכנס לישיבה?
יצחק אלחנן: "הרבה פעמים ניגונים מגיעים מהחברים. גם הרב יהושע מביא כל שנה לפחות ניגון אחד חדש. זה משהו דינמי שחיים אותו, זאת שפה. כל אחד ששמע משהו וחושב שהוא טוב, משתדל לשתף את כל החבורה. אין ועדה רשמית".
אורי, מנהל הישיבה ובוגר הישיבה בעצמו מספר על כך שבאחת השנים הראשונות של הישיבה, הלך עם כמה חברים לטיש חסידי, בו שרו ניגון על מילות הפסוק "על ידי עבדיך הנביאים". "נדלקנו על השיר, שיננו אותו כל הדרך חזרה וזהו – עד היום שרים אותו בישיבה כל שנה בימים הנוראים על הקטע 'כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו'".
איך מחליטים איזה ניגונים מתוכם נכנסים לדיסק?
"שאלה קשה" – מודה הרב יהושע, "להגיד מה כן היה די קל, אבל להגיד מה לא – היה הרבה יותר קשה. יש כאן חתירה לממד עומק של עובדי ה'. רוב ככל הניגונים הגיעו מעולמות של עובדי ה' פנימיים ומשמעותיים, חסידויות שכבר מאות בשנים עולם הניגון מפותח אצלם על ידי אנשי מעלה, ניגונים שכבר דורות של עובדי ה' כספו לדבקות אלוקית על ידיהם. מתוך זה, נכנסים גם ניגונים חדשים שהם המשך של אותה מסורת עתיקה ועמוקה מאהבת קדומים של עולם החסידות הישן".
אפרים: "הדיסקים התחילו מההרגשה שבישיבה יש עבודת ה' בוערת, והרבה ממנה מגיע מתוך עולם הניגון. המון אנשים נפתחו פה בזכות הניגונים, זאת חוויה שקיבלנו מאבא הרבה שנים. הרצון שלנו היה להעביר את זה החוצה. ישבנו וחשבנו איפה הלב שלנו נמצא, מה מקרב אותנו לקדוש ברוך הוא, מה גורם לנו לגעגועים, כפי שאנחנו מכירים בישיבה, כשיושבים, שרים ומתוועדים יחד. כל אחד העלה את מה שעורר את לבו".

טעם נרכש
יצחק אלחנן: "לא ניסינו למכור מוצר שאנשים רוצים לשמוע, אלא להביא את מה שמעורר אותנו, בתקווה שאנשים שיש להם שפה משותפת איתנו, יקבלו ויבינו את זה וזה יגע בהם. אחד הדברים המדהימים הוא שהשירים חצו מגזרים. קיבלנו תגובות מחסידי ויז'ניץ, ומנגד, הגיעה למשרד של הישיבה אישה שלפי לבושה לא נראתה כל כך דתייה, וביקשה לרכוש שמונה דיסקים. היא סיפרה שקיבלה דיסק אחד במתנה והיא כל כך התרגשה עד שהיא היתה חייבת לקנות לכל המכרים שלה". אפרים מעיד שהביא את הדיסק גם לחסיד נדבורנא וגם לחסיד לעלוב שמכירים את הניגונים, "שניהם התפעלו ואמרו שבחיים לא שמעו דבר כזה".
אורי פינסקי מספר על יהודי מגוש עציון שקיבל את הדיסק הראשון במהלך פגישה ברמת הגולן, ואחר כך אמר שלאורך הנסיעה מהגולן לגוש עציון "שמעתי את הדיסק ובכיתי כל הדרך". "מקרה דומה היה גם בדיסק השני הנוכחי – יש יהודי שקרוב אלינו ומחפש את דרכו, לפעמים עם כיפה ולפעמים בלי, והוא כתב לי בהודעה שהוא נמצא בסוף שיעור פסיכומטרי, והוא נשאר בכיתה מאזין לדיסק, ופשוט לא מצליח להפסיק לבכות".
יצחק אלחנן: "שני אמנים חשובים במוזיקה הישראלית, אביתר בנאי וחנן בן ארי, העידו על עצמם – כל אחד בנפרד – ששמעו את הדיסק פה ושם, אבל זה עבר לידם והם לא הרגישו שמשהו נכנס. בשלב מסוים הם פתאום קלטו שיש כאן משהו אחר ובמשך תקופה ארוכה שמעו רק את זה. אפילו בדרך להופעות, הם האזינו לניגונים האלה כהשראה". הרב יהושע מוסיף שמדובר באמנים עם גוונים שונים, "ובכל זאת בעלי מכנה משותף".
אורי: "יש פה פלא. כנות, תמימות ופנימיות אמורות לכאורה לסתור הפצה רחבה. לפעמים עמדתי נדהם מול אנשים שמשקיעים הרבה כסף וזמן ועם זאת מקפידים להיות נאמנים לדבר האמיתי. בגלל זה כנראה יש סייעתא דשמיא מיוחדת. שיר כמו 'לב טהור' שהוא איטי יחסית, היינו עושים אותו לגמרי אחרת אם המטרה הייתה לעשות 'שואו' ולהגיע לקהל רחב. אבל לא, אפרים שר אותו בצורה מיוחדת ואותנטית. מאידך, הכלים, העיבוד והנגינה הם מאוד מקצועיים, החל מחיליק פרנק, אבי סינגולדה וג'ף הורביץ. זה סיכון, אבל 750,000 צפיות לשיר 'לב טהור', זה מטורף. זה פלא מיוחד. הלכו על הכי אותנטי ונוגע – בסוף זה מגיע ל-7,000 דיסקים שנמכרו".

על מהירות ואותנטיות
לא מעט מהניגונים בדיסק מושרים באיטיות יחסית, לפעמים עוד יותר מהמקור…
"אנחנו כל כך נהנים מהניגונים, למה בכלל לעבור הלאה?" – מחייך הרב יהושע. "השאלה צריכה להיות למה סיימנו את השירים כל כך מהר… בתוך הישיבה, שרים ניגונים עוד יותר באיטיות, בגלל טוב הטעם שלהם. כשאדם מקבל שוקולד איכותי, הוא מגלגל אותו על הלשון, למרות שיש עוד קוביות בחפיסה. אי אפשר להיפרד ממה שכל כך טעים".
בחב"ד שרים לפעמים ניגונים עמוקים במהירות, זה משהו שפוגם בניגון?
הרב יהושע: "בדרך כלל בניגונים שמחים, המהירות שמגיעה אחרי הכנה טובה מגבירה את העוצמה של השמחה. אבל בניגוני געגועים, כשמגבירים את המהירות, הרבה פעמים זה מאבד את ממד העומק. יש בזה נטיות שונות ולכל אחד יש את ההעדפות שלו. בישיבה הרבה מאוד מהחברים עוברים תהליך. בהתחלה היו מרגישים שהשירה בישיבה איטית מדי, בוודאי לעומת מה שהכירו, אבל אחרי שטעמו את הטעם ופתאום יוצאים החוצה, כל מה שהם שומעים נשמע להם תפל וחסר טעם".
"לפעמים צריך להרגיע את התלמידים ולהסביר להם שיש עולם מחוץ לישיבה, כולם אהובים, כולם ברורים. לפעמים הם רוצים לשרוף את העולם מרוב הזדהות עם השפה שהם למדו. אנחנו מכירים גם בערכן של שפות אחרות" – הוא ממהר להרגיע.
יש עניין לעודד צעירים ליצור מוסיקה?
הרב יהושע: "ליצירה יש משמעות גדולה ויש מקום לעודד אותה. בעולם היצירה העכשווי קורים דברים יפים ויש גם דוגמאות יפות בתוך הדיסקים שלנו, של אפרים בדיסק השני ושל עזרא גטנו בדיסק הראשון. אבל לא בחרנו בניגונים של אפרים או של עזרא בגלל היצירתיות או המקוריות שלהם" – הוא מדגיש, "זה בכלל לא היה קריטריון. הקריטריון היה: טעם של דבקות, שאנחנו כחבורה זכינו לטעום בהם.
"השאלה אם זאת יצירה חדשה או לא, תופסת היום מקום כל כך מרכזי. האותנטיות והמקוריות תפסו את כל הבמה והם המדד לערך הדבר בעיני הציבור, ואני חושב שזה בכלל לא חשוב. דווקא עולם הנגינה, שהערך שלו הוא בטעם של דבקות אלוקית, נזנח בגלל הדרישה לכמה שיותר יצירות מקוריות.
"זה לא שאנחנו חושבים שאין מקום להתחדשות, אבל יש משהו בניגון כמו ביין. ככל שהוא נמצא במרתפים עמוקים יותר זמן, כך הבשלות והעומק שלו גדלים".
יצחק אלחנן: "ראש ישיבה תיכונית אחת אמר לנו שזה לא דיסק של ניגונים, אלא דיסק של תשובה. הלב תופס כאן חלק מרכזי. הניסיון הוא לא להביא מוסיקה מעניינת או חדשנית, אלא להביא את הניגון כמה שיותר נקי וטהור, כדי שהניגון עצמו יפעל על השומע, בין אם זה ניגון שנולד לפני מאתיים שנה ובין אם זה ניגון שנולד אצלנו".

זה קל
איך מגדירים ניגון פנימי? הרי כל זמר, אפילו חילוני, שר מתוך העולם הפנימי שלו.
אפרים: "זו באמת סוגיה מאוד סבוכה, אדם שומע שיר וזה מעורר אותו לקדוש ברוך הוא. הוא אומר: 'למה שיר שמעורר אותי לקדוש ברוך הוא שונה מניגון שהולחן לפני מאתיים שנה, מה ההבדל בין זה לזה? למה אחד נקרא חיצוני והשני פנימי?' שלא לדבר על מוסיקה חילונית, שלפעמים אדם יכול לומר שזה מעורר אותו ושזה היינו הך ואין הבדל ח"ו. באמת, הניגון הוא דבר נסתר וזה הכוח שלו. לא שוחטים אותו בשום מקום כדי שנוכל לקבוע אם זה כשר או טרף. מצד שני, האמת מדברת בעד עצמה. אין ספק שיש בניגונים טעם שפותח מקומות חדשים בנפש. ניגון שהוא פנימי, שהולחן בידי אדמו"רים או אפילו על ידי חסידים, פותח מקומות עליונים. צריך פשוט לבוא ולטעום".
הרב יהושע: "מי שדובר עברית כשפת אם, רגיש לכל מבטא זר או ביטוי שנלקח מהמילון אך אינו בשימוש. עולה חדש או דובר השפה כשפה משנית, מכיר הרבה פחות. מי שהכיר עובדי ה' פנימיים – חש איזה ניגון מבקש את אלוקיו ואיזה יותר מבטא 'שואו'".
הרב יהושע מבקש לחדד שהדבר נכון לא רק לגבי הניגון החסידי, אלא גם כלפי עולם הפיוט של עדות המזרח. "כל מי שקשור בעבודת ה', גם בעולם הפיוט, ידע להבחין די בקלות בין דברים חיצוניים לבין דברים פנימיים שמבטאים נפש של מבקשי ה'. זה קל".
הניגונים הללו מצליחים לגעת בכולם?
הרב יהושע: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות וזה בסדר גמור. אך מניסיון אוכל להגיד שגם אצלנו בהתחלה לא כולם התחברו, אבל כעבור פרק זמן, לאט לאט מתחילים לחוש את הטעם ברובד עמוק. רבים רואים על חבריהם לאיזו עמדה של עבודת ה', של כיסופים וגעגועים לה', הם נכנסים מתוך הניגונים האלה, ובסוף משהו מתמוסס. הם אומרים: 'הרבה זמן לא הבנתי מה אתם עושים, אבל פתאום נפל לי האסימון' – אלו מקרים שקורים בישיבה דבר יום ביומו".
כהמחשה למהפכות שמחוללים הניגונים, מספר אפרים על 'סדר ניגונים' שהיה בישיבה במשך תקופה ארוכה, בו ישבו ולמדו ניגונים חדשים ופחות מוכרים, אבל לא הרבה הגיעו אליו. "אחד החברים שהשתתף בסדר ניגונים כמה פעמים שר ונהנה מזה. אבל באיזשהו מקום הייתה הרגשה שזה לא הופך אותו. פעם אחת לימדו ניגון מאוד מיוחד – 'וואלח מקרמנצ'וג'. שרו אותו כמה פעמים, ואחרי שהבחור שמע את הניגון הוא פתאום אמר לי 'שמע, ממש אפשר לבכות מזה'. ראיתי שמשהו התהפך אצלו. עד היום הניגונים הם חלק בלתי נפרד מעבודת ה' שלו".

המלאכים בגן עדן שרים
יש 'עת רצון' לניגונים?
הרב יהושע: "יש התוועדויות בכמה מועדים בשנה שבמידה מסוימת, בגלל שהם לא תדירים, יש בהם רוממות מיוחדת, או לפני חופה וכמובן בסעודה שלישית שהיא הזמן העיקרי לניגונים. אבל העיקר הוא הלב ולא התאריך. לפעמים התוועדויות ב'סתם' יום חמישי יכולות להתארך עד לפנות בוקר. השערים הולכים ונפתחים יותר ויותר"
אפרים: "לראות את הניגונים מושרים בפי חסידים בכל מיני הזדמנויות שונות, זה מעורר את הלב. כמו למשל בחסידות 'תולדות אהרן' במאה שערים בחג הסוכות, שרים ניגונים באריכות. כשאתה נמצא בתוך מקום כזה, זה לא כמו לשמוע ניגון בדיסק או מחבר, אלא זה ממש מהלך שלם. מאות אנשים שרים את הניגון. יש בזה משהו חודר ללב, הרבה יותר מדברים אחרים. מרגישים את ההתעוררות באוויר. כדאי לזכות במתנה הזאת. באופן אישי, זה מאוד פתח אותי לעולם הניגון".
זה פועל דווקא בחבורה, או גם בהתבודדות אישית?
אפרים: "בעבודת ה' יש שבעים פנים. כמו שיש תפילה במניין ויש תפילה אישית, יש נגינה בציבור ויש נגינה אישית. לכל אחת יש את הייחודיות שלה".
הרב יהושע: "יהודי אחד שבתו הקטנה בת השלוש חלתה במחלה קשה, ובאופן קבוע היה נוסע אתה לבית החולים, שלח לי לאחרונה הודעה בה כתב שבנסיעותיו הוא היה שומע את הדיסק הראשון ואלו היו התפילות שלו לרפואתה. ברוך ה' היא החלימה והוא כתב לי שעכשיו הוא קיבל את הדיסק השני ומבחינתו זה דיסק של רפואה. כמובן זה משהו סובייקטיבי שעבר עליו בהקשר הזה, אבל זה כמובן נוגע לכל לב ששומע את הסיפור".

לא להשתעבד ללב פתוח
אם הייתם יכולים לשבת ליד דמות מהעבר ולשמוע את הניגון שלה, את מי הייתם בוחרים?
"הייתי משתוקק לשבת עם משפחת סבי" עונה אורי מיד, "הם היו בעלי מנגנים וכולם, יחד עם הניגונים שלהם, נרצחו באזור טרבלינקה. סבי השאיר לנו כמה ניגונים מופלאים שכולנו שרים בשבתות, לא מצאנו עדיין אף אחד שמכיר אותם. אמי אומרת שהניגונים האלו ממש ניצולי שואה".
אצל יצחק אלחנן, רק שמיעת השאלה מעוררת געגועים גדולים. "פתאום מתעורר בי רצון לשבת להתוועד עם האבות הקדושים וכל הצדיקים מכל הדורות. געוואלד" – הוא משתף. "מגיל שבע התחלתי לנגן על כינור, ומאז אני מרגיש קשר אישי לדוד המלך. זו חוויית ילדות שמתחברת למלך המשיח, שמילותיו ונגינותיו כתובות באצבע אלוקים. עד היום, אחרי אלפי שנים, כשיהודי בצרה הדבר הטבעי שהוא עושה זה להתפלל את המילים של דוד המלך".
אפרים היה רוצה לשבת דווקא עם רבי נחמן מברסלב. "קודם כל בגלל שאני חסיד שלו בלב ונפש" – הוא מסביר את בחירתו ומנסה לתת טעימה מעניין נגינתו של רבי נחמן באמצעות הסיפור הבא: "כשהגיע רבי נתן מנעמרוב לרבי נחמן מברסלב בתחילת התקרבותו, הוא התארח אצלו בסעודת ליל שבת קודש, ולאחר ששמע את רבי נחמן שר את הפיוט 'אזמר בשבחין' כלתה נפשו מגודל הקדושה, המתיקות, החן והעריבות של שירתו של רבי נחמן. מיד לאחר הסעודה יצא רבי נתן מביתו של רבי נחמן ליער הסמוך, ושם שפך את ליבו לה' כל הלילה בבקשה שיבעיר את האש הקדושה הזו בליבו. לדידו, הנוסח של תפילות ראש השנה של חסידי ברסלב באומן מעורר את הלב מאוד לה' יתברך. "אי אפשר לתאר בכתב את החן, הזוך והגעגועים הנוראים והמתוקים לה' שיש בנוסח הזה. באופן אישי, פעמים רבות אני מנגן בשעת התעוררות את הנוסח הזה בכל ימות השנה".
מה עושים כששרים ניגון אבל הלב תקוע, אטום וסתום?
"קודם כל אני חושב שלא כדאי להיות משועבדים ללב פתוח" – מקדים אפרים. "כולנו משתוקקים לעבוד את ה' בלב מלא רגש, ערגה וכיסופים, אך בני אדם אנחנו ולא תמיד זה עובד כך וזה בסדר גמור. צריך ללמוד לעבוד את ה' עם לב אטום בשמחה. יחד עם ההתחזקות להיות בשמחה ולנגן גם בלב אטום אני אומר לה' יתברך – גדול העצה ורב העליליה: 'ריבונו של עולם, אני ממש רוצה לנגן עם כל הלב. בהתעוררות, בדבקות, ביראה ובאהבה. אנא ה', פתח את ליבי האטום. עשה למענך והושיענו'".
"כשאני מנגן ניגון, לא תמיד זה פועל את אותה פעולה" – מעיד יצחק אלחנן על עצמו, "כמו שניגון של שמחה וניגון של געגוע פועלים פעולות שנות בנפש. גם כשאני מנגן ניגון געגוע לא תמיד זה יהיה מאותו מקום בנפש. לפעמים זה יהיה תפילה ולפעמים זה יהיה ממקום של לטעום געגוע ודבקות. אז כשהלב אטום, הניגון מגיע יותר ממקום של תפילה ובקשה שהקדוש ברוך הוא יזכה אותי ללב טהור, חי ומרגיש". גם אורי מסכים אתו: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות. ואם לא… אז רק עושים".
אתם יכולים להצביע על דמות מופת בעולם הניגון החסידי?
"האדמו"ר הזקן" – עונה הרב יהושע מבלי להסס. "המלאכים בגן עדן שרים ניגונים של האדמו"ר הזקן ולא מבינים איך קורה פלא כזה, איך דולים ממעיינות צלולים כאלה. אין 'בעל מנגן' יותר מאדמו"ר הזקן. כמובן גם בחסידויות אחרות יש מלחינים מופלאים, אבל בסופו של דבר אין לו אח ורע בעולם".
אפרים מצביע גם על רבי מיכל מזלאטשוב: "יש לו ניגון 'התעוררות רחמים רבים' שהבעל שם טוב כל כך אהב אותו, עד שאמר שכל מי שינגן אותו עם הרהור תשובה, הוא יבוא אליו ויהיה איתו. זה ניגון שאנחנו שרים בישיבה. בדיסק החדש הכנסנו ניגון אחר שלו – 'ניגון ההסתלקות'". "אולי באמת לפעם הבאה צריך להכניס את הניגון 'רחמים רבים'" – מציין הרב יהושע, ולנו יש כבר סקופ לקראת הדיסק השלישי. "יהי רצון שנזכה שעולם הניגון של הלוויים יחזור ונרגיש יותר קרבת אלוקים, "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" – הוא מסכם בתקווה. ■

בין ניגון למוסיקה
חיליק פרנק
אָמַר: הָעוֹלָם לא טָעֲמוּ אוֹתִי כְּלוּם עֲדַיִן.אִלּוּ הָיוּ שׁוֹמְעִין רַק תּוֹרָה אַחַת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר עִם הַנִּגּוּן וְהָרִקּוּד שֶׁלָּהּ, הָיוּ כֻּלָּם בְּטֵלִים בְּבִיטּוּל גָּמוּר וכו'. (חיי מוהר"ן ש"מ)
עבורי ניגון הוא לא רק פולקלור או מסורת וכדומה. עבורי ניגון הוא חלק ממשי בתוך החיים ואני מאמין שעבור כל אחד מאיתנו זה כך. איך אפשר לתאר קבלת שבת בלי ניגון? איך אפשר לתאר שולחן שבת בלי ניגון? וכן חתונה, שמחה משפחתית ומפגש חברים.
היטיב רבי נחמן לתאר זאת – 'התורה עם הניגון והריקוד'.
לכל ניגון יש זמן ומקום, לכל תורה יש ניגון ושירה ולכל ריקוד יש תורה וניגון.
אחד הדברים שמייחדים את עולם הניגון הוא לנגן את הניגון הנכון בזמן הנכון.
הרבה נגנים יש בשוק, ויותר מהם ניגונים. המנגן בעצם מחבר את הניגון הנכון לפי מצב העניינים והשטח. זה נקרא 'בעל מנגן', בחינת 'ויהי כנגן המנגן'.
בזה שונה הניגון החסידי היהודי משאר המוסיקה והנגינה בעולמנו. המוסיקה הכלל־עולמית באה ליהנות את האנשים ויותר מזה להעלות על נס את היוצרים והכותבים, את המלחינים והמבצעים. מה שאין כן הניגון החסידי האמיתי נכתב בדרך כלל מתוך רצון להתקרב לה' יתברך ולעובדו ביתר דבקות, בבחינת שירת הלוויים שבבית המקדש. כמו שכתב ה'מאור ושמש', שכשהכהן היה מרגיש שהחוטא עדיין לא עשה תשובה בכל ליבו, היה הכהן מרמז ללוי לנגן ניגון ועל ידי זה היה מביאו לתשובה בכל לב.
אני חושב שאם הלוי היה חושב על עצמו איך הוא מנגן, ודאי לא היה הניגון פועל את פעולתו.
זוהי מטרת הניגון החסידי, להעלות את עצמנו טפח מעל חיי החומר ולהרגיש ולהתקרב לחיי הרוח ולדבקות בה' יתברך. בתפילה שכולנו נזכה להתחבר לה' יתברך, עדי נזכה לשמוע את הניגון שיושר לעתיד לבוא בבניין המקדש. אמן.