גם אני לא ידעתי: בבועה התל-אביבית 600 בתי כנסת פעילים; 5 ישיבות הסדר וגבוהות, 8 גרעינים תורניים, 36 בתי חב"ד בנוסף לבתי ספר, מדרשות, כוללים, ישיבות ומרכזי חסד של חסידויות חב"ד, בעלז, ברסלב וגור. 20 מקוואות טהרה וכמעט 1000 עסקים מחזיקים בתעודת כשרות, ומספר גדול של מרכזי תרבות יהודיים המשרתים את כמעט 400 אלף תושביה היהודים של העיר, ועוד עשרות ומאות אלפים שבאים לעבוד ולבקר בעיר הגדולה.
ישבנו לשיחה עם פעילים חשובים שמטרתם להפיץ יהדות בעיר ולתת מענה לצמא הרוחני הנושב מתוך רחובות הליברליזם והפוסטמודרניזם. התופעה כולה היא רחבת היקף ותפרנס ספרים ומחקרים רבים, במסגרת זו ניגע בשני פרויקטים של הציונות הדתית בלבד, ובשבוע הבא באנשים הפועלים בעיר כיחידים. אתם מוזמנים להמשיך ולחקור את הנושא ואף להצטרף לפעילות המבורכת בתקווה שהטעימות יהיו מפתיעות ובעיקר – טעימות.

טבעיים במרחב
קשה להסביר במילים את המקום הראשון אליו הגענו – מבנה יפהפה בלב תל אביב, נראה כמו לובי של מלון. "המקום" שמו. צמחים תלויים מכל עבר, קירות גדולים הצבועים בצבע עדין, פינות ישיבה, ספות והרבה אור. ספרי קודש פזורים באולם, חלקם פתוחים וחלקם על המדף, מחכים לתורם.
בפינה האחת שיחת נפש בין שתי בנות, האחת מדריכה והאחת צעירה תל אביבית, בפינה השנייה יושב אחד המדריכים עם שני תלמידים קבועים והם שקועים באחד מספרי הרב קוק: "הדמיון מגיע מהדברים שאנו מכירים" אני שומע מהם. "הקדוש ברוך הוא, הוא אינסוף, הדמיון והשכל לא מבינים את פשר הגדלות שלו, לכן, הקושי להתקרב אל הקדוש ברוך הוא הוא תמידי, אבל בגלל זה גם הצימאון תמידי, כולם צמאים. ככל שאתה מתקרב יותר ככה אתה מבין יותר את גדלותו והופך לצמא יותר". את השיעור שלי קיבלתי.
הרבה דברים קורים כאן במקביל, כמאה אנשים מכל הסוגים פעילים פה בו זמנית בחמישה חדרי פעילות, הבולטים שבהם הם סטודנטים צעירים שנראים טבעיים במרחב. אני יושב לשיחה עם נועם קליין (39, תל אביב) שיחד עם אריאל ורעות דורפמן, מנחם קלכהיים ונדב רוטנברג מפעילים את 'המקום'.  

אם הכל אפשר, אז אפשר הכל
"הבנו כי דווקא בתל אביב ישנם הרבה אנשים עם פתיחות ללמוד הכל" פותח נועם. "הבנו שיש לנו הזדמנות להציע לאנשים מקסימים, שלכאורה חושבים בהמון תחומים אחרת מאיתנו, להכיר לעומק את המורשת שלהם". 'המקום' קיים כבר עשר שנים והוא חי ותוסס.
"הבנו כי דווקא במקום הססגוני, השונה והרב־תרבותי הזה ששמו תל אביב, ישמחו אנשים רבים להכיר את היהדות מזווית חדשה. בעיר בה לא מפחדים משום רעיון, הזוי ככל שיהיה – ישנם רבים שישמחו גם ללמוד תורה. מסביבנו יש מועדונים, בארים ואינסוף מקומות בילוי. אנו מציעים אפשרות נוספת ומאמינים כי כאשר תצא מפה בשורה, זה ישפיע על מקומות רבים נוספים".
הרבה אנשים רואים את תל אביב כעיר החטאים שאין מה לחפש בה. ב'המקום' חושבים שנקודות התורפה של תל אביב יכולות להפוך לחוזקות: "הפתיחות האינסופית שיש בתל אביב, פתיחות לכל דבר בעולם בערך, חיכתה רק לסוג נוסף של בילוי. אנשים קיבלו את זה לגמרי בטבעיות והחלו להגיע; שיתוף הפעולה והאמון בינינו החלק להירקם". החבר'ה קיבלו את זה אולי בטבעיות, אבל אנשי המקום היו מופתעים, ועודם: "גם אחרי עשר שנים, אני נדהם מרמת שיתוף הפעולה של החבר'ה. זה לא מובן מאליו".

שוק של התחלה  
"בשבוע הראשון שלנו, השקענו הרבה כסף בשיווק והגיעו מאות אנשים לערבי הפתיחה של המקום. הרגשנו שהצלחנו. בשבוע השני היה פה ריק לחלוטין. זה היה קשה. אנחנו משלמים 45 אלף ש"ח בחודש על שכירות המבנה, בתנאים כאלו אין הרבה זמן לניסוי וטעייה. לאט לאט, מפה לאוזן, בנאדם ועוד בנאדם, שיעור ועוד שיעור והיום ברוך ה' מעל אלף אנשים מגיעים למקום בכל חודש.
"בהתחלה הבאנו רבנים שממלאים אולמות של מאות בציבור הדתי, ואצלנו? בקושי בודדים הגיעו. לקח לנו זמן להבין את השפה התל־אביבית. מה להגיד, איך להגיד, באיזה אופן, אילו תכנים להעביר ואילו מרצים להביא. שיעור לא יכול להיגמר בלי שהחבר'ה יבינו איך זה מושלך על החיים שלהם. בלי השלכה אישית־קיומית אין לתוכן משמעות מבחינתם. הניסיון עושה את שלו והיום החבר'ה צמאים לעוד ועוד". נועם, שציציותיו בולטות, אומר לנו כי "אי אפשר להתבלבל כשרואים אותנו. החבר'ה יודעים להיכן הם נכנסים. הם לא בהכרח יאמצו כל רעיון שאנו מעלים וישנו את החיים שלהם בעקבותיו, אבל הם מתחברים דווקא לישירות ולכנות בה אנו מדברים איתם. הם מעריכים ואוהבים לשמוע את האמת שלנו".

שוק המפשפשים  
"בהתחלה חשבנו כי הפעילויות שלנו צריכות להיות בחינם על מנת שכולם יוכלו להגיע. לאחר תקופה הבנו שדווקא כאשר אנו גובים כסף על שיעור זה מייצר רצינות ובעיקר תחושה שהם השקיעו במשהו. יש לנו שלושה סוגי פעילויות", אומר נועם. "הראשון הוא מערכת השיעורים – כוזרי, מסילת ישרים, פרשת שבוע, הרב קוק, חסידות ונושאים כמו: זוגיות, התמודדויות עם קשיים, כעסים ועוד. השני, תכנית סטודנטים שאנו מפעילים. אנו יודעים שסטודנטים זה עם צעיר, עסוק ובלי כסף ולכן ב"ה הצלחנו לגייס תורמים ולייצר שיתופי פעולה שיממנו מלגות ויש לנו היום מעל 200 סטודנטים בשלוש תכניות. הסוג השלישי והמיוחד הוא סדרת פרויקטים ייעודיים. סשן של 12 שיעורים בנושא מסוים, כמו לימודי ימימה, זהות יהודית ועוד. יש לנו שתים עשרה קבוצות לימוד כאלה של עשרות לומדים בכל קבוצה. זוהי הפעילות השוטפת, ועליה אנו מוסיפים שבתות משותפות, חגים, סמינרים והופעות.
"לאחר כמה שנות פעילות הגענו למסקנה כי יש דרישה לקבל תשובות לכל מיני שאלות גם אחרי שהדלת נסגרת אצלנו. הצלחנו להביא כמה משפחות לעיר ופתחנו את הגרעין התורני 'אופק'. ביתן הפך לביתם של הסטודנטים, יושבים אצלם ובאף שעה הדלת לא נסגרת. שואלים שאלות ולומדים המון מההוויי היהודי הפשוט והטוב".  
צבי יהודה ולאה דיקשטיין הגיעו יחד עם זוגות נוספים לתל אביב, בלי לדעת לאן כל זה ילך. הגרעין התורני הצמוד לכיכר המדינה גדל והתפתח, ואיתו נמוגו החששות שליוו את המהלך. "קושי גדול ליווה את המעבר. חששנו שבמעבר שלנו לתל אביב אנו מקריבים את הילדים שלנו לחינוך אחר, התנהגות שונה וקרבה לדברים והתרחשויות שהילדים לא היו פוגשים ביישוב דתי. אבל לאחר תקופה ניתן לומר, שהילדים רואים מורכבויות ולומדים להתבונן, לשאול ולהבין. הילדים שלנו טובים מאיתנו עשרת מונים בהשוואה אלינו בגילם, בגלל שהם בוחרים להיות עובדי ה' בעוד אנחנו פשוט נולדנו לתוך זה ולא הכרנו שום דבר אחר. אתה יודע מה זה כשילד קטן מלמד חילוני איך ליטול ידיים ומה המשמעות של זה? זה מצמיח בילד חוזקות שאי אפשר לקבל בשום מקום אחר. הבית שלנו הפך לבית פתוח של ממש. ברירת המחדל שלנו היא שיש אורחים בבית ואם זה לא מתאים אז צריך להודיע שלא יבואו. זה מוסיף הרבה אור לכל המשפחה".

מה התכלית
העשייה במרכז 'המקום' מבורכת בהחלט. המגוון גדול והאווירה מחממת, אבל מהי המטרה, מהי מבחינתכם הצלחה?
"מספיק שהאדם יעלה מדרגה אחת בחייו, בכל תחום – עשינו את שלנו. עצם זה שגרמנו לאדם לתהות, לחשוב ולהסתכל על עצמו זה הישג גדול. זו גם התשובה שקיבלנו מהרב ביגון לגבי מטרת 'המקום' והוא ענה שצריך לגרום לאנשים לחשוב איך הם מקדמים את החיים שלהם. בערים כמו באר שבע או אשקלון יש מסורת, יש קצה חוט. כאן אנחנו מתחילים מאפס, עניין שמתכתב יפה עם האמנים שאנו מביאים לכאן; אנו לא מביאים אותם רק כי הם זמרים טובים, אלא כי להם בעצמם יש קונפליקט פנימי עם הזהות היהודית שלהם ולכן ההופעה הופכת למשמעותית הרבה יותר. זה לימוד יותר מאשר הופעה". בנוסף, קובע נועם כי "הזהות היהודית אינה נחלתם הבלעדית של הדתיים. היא אמורה להיות של כל אדם המגדיר עצמו כיהודי".
"התכלית מבחינתנו – לייצר אווירה שמעודדת התפתחות והתקדמות בעבודת ה' ובכלל. אני חושב שב'המקום' ישנה אווירה המייצרת אצל המשתתפים רצון לנוע קדימה, כל אדם מתוך תוכו, אל היעדים הבאים שלו, אל מקום טוב יותר, טהור יותר, רוחני יותר, קרוב יותר לריבונו של עולם".
"סמנכ"ל של חברה מאוד גדולה הגיע במשך כמה שנים לשיעור בפרשת השבוע. לאחר שהוא הבין את החשיבות בהבנה והעמקה של הזהות היהודית הוא החליט כי בכל ישיבה ביום שלמחרת השיעור, במשרדו, 15 דקות מזמן הישיבה יוקדש לפרשת השבוע. הוא הפך לרב? לא. אבל הוא לקח את הלימוד למקום נוסף. צריך יותר מזה?"
סיפור אחר מדגים את מורכבות העבודה: "ישבנו בליל שבועות בשיעור עם שישים משתתפים, ופתאום שתי נשים הוציאו מחברות והתחילו לסכם את השיעור. מה עושים? לבייש אותן זו לא אופציה, אבל הן בעצם עוברות על איסור בגלל שיעור תורה. בסוף הוחלט כי מסבירים להן בצד כי בשבתות וחגים לא נוהגים לכתוב ולסכם את השיעורים. וכל זה כאשר כמעט לכל הלומדים יש אייפון בכיס, כן?!", מזכיר נועם בהומור.
"בחור אחד למד והתקדם ויום אחד הוא הגיע הביתה והודיע שהוא שומר שבת, כשרות, מתפלל ומחר קונה תפילין…  בקיצור – שיא ההתלהבות על הקודש. בין הבחור להוריו נוצר סכסוך רציני, האם הרגישה שהוא בגד בכל הערכים שהיא הנחילה לו עד אותו יום וזרקה אותו מהבית. הוא ציפה שנחבק אותו ושנגיד לו 'כל הכבוד' על ההקרבה… חיבקנו אותו, אבל ממש לא טפחנו לו על השכם. אמרנו לו שביהדות דברים צריכים לבוא ביחד. אי אפשר לשים ציצית בלי לכבד את ההורים – זו תורה נכה". התפיסה החינוכית של אנשי המקום גורסת כי אין למחוק את העבר אלא לצמוח מתוכו.

 סיפוק עצום
כיף גם לפגוש אנשים שבחיים שלך לא היית מדמיין שיהיו בשיעורי תורה. לקראת סוף אחד השיעורים, הרב החל לסכם את השיעור ואחד התלמידים צעק לו שאין מצב שהשיעור נגמר עכשיו. הם רוצים עוד. הרב שמח והמשיך. הרגשתי צופה בנווה מדבר, שאנשים לא רוצים לנטוש את צילו ומימיו המתוקים.
ישעי דנינו מדריך כבר ארבע שנים במקום. "בתכל'ס, תל אביב זה המקום האחרון שדמיינתי את עצמי נמצא בו. אבל האופן בו היהדות עוברת פה מאדם לאדם, בצורה כל כך טהורה, תמימה ופשוטה – זה שווה הכל". עדן ברטוב מדריכה זו השנה הראשונה, היא מספרת בהתלהבות "מדהים לראות איך אנשים מוסרים את הנפש כדי להגיע, ללמוד ולהתחבר. הם לא גדלו בבית כזה והאמון שלהם עצום. אנחנו מייצרים להם מסגרת יהודית שתכיל אותם בתוך כל הכאוס של תל אביב. מסגרת שמרחיבה אותם".
לפני שיצאתי פגשתי גם את הרב אריה הנדלר, ראש ישיבת ההסדר ברמלה שמגיע כבר שמונה שנים, פעם בשבוע, להעביר את אחד השיעורים המבוקשים: "יש סיפוק עצום בעבודה עם הציבור הזה. אנחנו באמת מרגישים שליחות עצומה בלתת את המענה לשאלות קשות. עצם המפגש הזה אחד עם השני הוא עניין מרתק בפני עצמו. אני גדלתי בתל אביב במציאות שבה התפקיד של הרב היה לבוא ולהגיד 'א־ל מלא רחמים' וזהו. היום, רב זה מלווה, מדריך, מנחה. הוא צריך לתת פתרונות לכל מיני סוגיות שעולות בחיים ולכן התפקיד הרבה יותר משמעותי, עמוק ואישי".

הכל בראש
ישראל זעירא, יו"ר 'ראש יהודי', ייסד את הסטארט־אפ שהפך לאב טיפוס בציבור הדתי־לאומי כבר לפני עשרים שנה. המקום עבר שדרוגים ושינוי פנים, כמו גם רחובות תל אביב, תוך שזעירא גומא עם מכוניתו את המרחק מביתו בהר חברון לעיר הסואנת. לפני חצי שנה עבר עם משפחתו לעיר הגדולה וזאת כדי "להיות שותפים במשימתנו הלאומית והיא – לקרב יהודים – הדתה לשמה" כך ישראל קורא לזה. יחד עם ההבלטה חסרת היראה של המונח ששוטף את המדינה בקמפיין האנטי, חשוב לו לציין כי "האנשים שאנו פועלים איתם הם בוגרים, ולא נערים או ילדים". זאת כדי להמחיש שהציבור צמא להדתה מרצונו החופשי והבוגר, "הרחוב הוא זה שבוחר בקשר בינינו ורוצה להגיע אלינו לשמוע וללמוד, ולא הפוך".
השותפות במשימה שעליה מדבר ישראל מתבטאת בפן המשפחתי בפתיחת הבית לאירוח אנשים בסעודות שבת: "אנחנו מארחים 20-30 איש כל שבת לארוחה אחת, ויש עוד ארבע משפחות שעושות כמונו".
"לארגון שלוש זרועות מרכזיות: הראשונה, הפעילות בימי החול – שיעורי תורה, חברותות וקבוצות לימוד משותפות במשנת הרב קוק, חסידות, זוגיות, פסיכולוגיה יהודית ועוד בשפה קלה וברורה. כולן מתרחשות במרכז שלנו בתל אביב ברחוב בוגרשוב. השנייה, שבת – תפילות שבת בנוסח קרליבך, כולל כל התפילות, קידוש, סעודה שלישית ועד להבדלה. מאתיים אנשים בכל שבת, חילונים ובעלי תשובה רבים. השלישית, מדרשה של בעלות תשובה שנמצאת ברחוב בר כוכבא – הן עובדות ביום ולומדות תורה במדרשה בלילה. בקהילה הקבועה שלנו חברים כמאה וחמישים איש שלוקחים חלק בפעילויות שלנו. רובם צעירים, רווקים ורווקות, שמחפשים דרך להתקרב לה'".

על השולחן באהבה
"ראש יהודי" מדגיש ישראל "זה ארגון קירוב לבבות. אנו מפיצים תורה בעם ישראל במטרה להחזיר אנשים בתשובה. זה מי שאנחנו. אנו רוצים גם לשנות לא רק את גישת החילונים אלא את גישת הציונות הדתית לחזון של תשובה וקירוב. אנו שואפים להמשיך את מורשתו של הרב קוק שהסתובב במושבות מתוך אמונה שהדור הזה מיוחד ועילאי והוא עוד יחזור בתשובה שלמה שתבוא מאהבה. זו מטרתנו וזה על השולחן באופן ברור. אנו רוצים שבכל עיר יהיה מרכז קירוב. זה מתחיל בארוחות שבת והשאר כבר יגיע. אנשים יבקשו שיעורים, ישאלו שאלות. זה מתחיל באהבה ונגמר באהבה".
שאלנו את ישראל מה מבדיל את 'ראש יהודי' משאר ארגוני הקירוב והפצת היהדות: "קודם כל, כל ארגון הוא מבורך וכמה שיותר – יותר טוב. אך השאלה העלתה בי סיפור: כששאלו את הרב קוק במה הוא שונה מרבי נחמן, הוא ענה 'רבי נחמן עושה הנפשות, ואני עושה הדור'. הווי אומר – בפרקטיקה אין הבדל. הכלים אותם כלים. אך הראייה שלנו היא שאנו רואים את הנפשות כחלק מכלל ולא כפרט. התחלנו בגאולת הגוף, בשיבת עם ישראל לארצו, ועכשיו אנו בתהליך של גאולת הנפש. לראשונה, יש לנו הזדמנות לדבר תורה כללית ולא פרטית".
"הבעיה אינה אצל החילונים", קובע ישראל בהדגשה. "הבעיה היא אצלנו. אנו הדתיים צריכים להאמין בחילונים ובגדלותם. לא נכון לחשוב שאנחנו מייצגים את כל האמת והם את כל השקר; עלינו לפעול מתוך אמונה שגם אצלם יש הרבה אמת. צריך להאמין אמונה גדולה וכנה בנפשם וכך נוכל לצמוח יחד".

קריאת השכמה
"בנוסף, עלינו לשנות את השפה, לדעת איך לגשת נכון. פתחנו קורס שליחים בן עשרה מפגשים, שיכשיר אנשים לקרב אנשים. גם במובן החזון וגם מבחינה פרקטית – שפה, דרך, כלים ועוד. כמו כן, אנו מוציאים לאור ספר מיוחד לכבוד תחילתו של הקורס שנקרא: 'עכשיו תורנו' שימחיש את הצורך ואת האופן בהם אנו בוחרים להפיץ את היהדות ולקרב אליה אנשים, דרך תורתו של הרב קוק".
ישראל יוצא בקריאה נרגשת לכלל הציבור: "אנו זקוקים למשפחות נוספות. משפחות עם אהבה בלב ומוכנוּת לפתוח את הבית. הרצון של הצעירים כבר קיים, רק צריך לממש אותו, להראות להם איך חיים כיהודים. תל אביב היא בהחלט עיר ייחודית ומורכבת אך דווקא באקלים המיוחד שלה אפשר לצמוח עוד יותר. זו המשימה שלנו בה"א הידיעה. אנו מאמינים בלב שלם כי השיח עם בעלי התשובה מצמיח לא רק אותם עצמם אלא את כל עולם היהדות ואת האנשים שכבר מגדירים עצמם כדתיים". ■

לתגובות [email protected]