במבט
חטוף
ממדרכת הרחוב הבני ברקי, לא ניתן להבחין בהבדלים שבין בנייני השיכונים המיושנים הנטועים לאורך רחוב חזון איש. במבט שני ומעמיק יותר, ניתן להבחין בזרם שעוצמתו משתנה חליפות, אך הוא נותר קבוע ונמשך כמעט לכל אורך שעות היממה. זרם של מבקרים בבניין מספר חמש, בו מתגורר מי שנושא כיום בתואר מנהיג הציבור החרדי־ליטאי, הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן.
למרות חולשתו הרבה הנובעת ממרום גילו המופלג, מאה ושלוש, אשר אותו חצה לא מכבר, ממשיך הרב שטיינמן קטן הקומה והמסוגף, להיות הרב החרדי המשפיע ביותר שפועל וחי כיום, מהדירה הקטנה, בת שניים וחצי החדרים שלא שופצה מעולם, לבקשתו המפורשת.
ללא שומרי ראש, מחיצות או משרדים, משמשת הדירה הקטנטנה בשיכון האפרורי, כחדר המצב הקדמי של הציבור הליטאי. החדר המרכזי בדירה משמש כחדר שינה, חדר לימוד, כבית כנסת בו מתפללים שלוש תפילות מדי יום, וגם כחדר הפגישות בו מתקבלים כל סוגי המבקרים מדי יום. המרפסת הקטנה בביתו מלאה מהרצפה ועד התקרה באלפי "קוויטלך" – פתקים שאנשים הגישו לרב ובהם בקשה לעצה או ברכה.
בשבועות האחרונים מתאושש הרב מאשפוז בן תשעה ימים במחלקת טיפול נמרץ בבית הרפואה, וזרם המבקרים נחלש מעט, אולם עד לאשפוזו האחרון, דלת הזכוכית הישנה לא פסקה מלסוב על צירה. רבנים וראשי ישיבות, נדבנים, עסקנים ואישי ציבור, תלמידי ישיבות קטנות וגדולות או ילדי תלמודי תורה, הבאים להבחן על הלימוד, וגם רבים רבים הפונים לבקש ברכה. פעם יהיה זה חבר כנסת שיבוא להיוועץ בסוגיות ציבוריות שעל סדר היום, שגריר מכובד המנסה לחוות מקרוב את שיטת ההנהגה שלא ממש מוכרת לו, או עשרות נערים 'מתחזקים' שניגשים בזה אחר זה ומנשקים את ידו של הרב, שממתין בסבלנות עד שאחרון הנערים יחלוף על פניו, והוא יוכל לחזור אל הגמרא האהובה.
מהסרטונים ברשת ניתן לקבל תמונה מסוימת של הכוורת הרוחשת לאורך היום בדירה הקטנה. לאחר תפילת שחרית מוקדמת עוברים על פניו באי המניין המבקשים את ברכתו. לאחר טעימה קלה, יוצא הרב לטיול רגלי קצר ברחוב, ובינתיים עשרות ילדי תלמודי תורה ממלאים את החדר. כשהרב חוזר הוא בוחן אותם במשך יותר מחצי שעה בחומש ובמשניות מהמסכת אותה למדו. שאלה רודפת שאלה. לפני שהוא עובר לתלמיד הבא מחמיא הרב לכל תלמיד שענה תשובה. זה יחרוט בוודאי את המעמד בזיכרונו למשך שנים ארוכות. לאחר מכן יתחלפו יושבי החדר, הפעם יהיו אלו תלמידי ישיבה קטנה שייבחנו על סוגיה בגמרא, וישמעו דברי חיזוק על מעלת הלימוד.
"מה זה"? שואל הרב את הילד הקטן היושב על ברכי אביו. "ציירתי לך ציור, זה מתנה בשבילך", משיב הילד ומראה בגאווה את הציור הילדותי. הרב צובט בחביבות בלחיו של האמן הקטן בחיוך קלוש ומברך אותו.
ייתכן ולאלו שהגיעו מתוך עולם החסידויות לסוגיהן, אין בתיאורים אלו משום דבר חריג, אולם בציבור הליטאי, סיטואציות מעין אלו שמורות אך ורק למי שמוכתר כגדול הדור, והחלו לקבל משנה תוקף בעיקר בשנים האחרונות, כאשר בעולם הליטאי שתמיד קבע את מנהיגיו על פי גדלותם בתורה, החלו לאמץ הנהגות הלקוחות היישר מחצרות האדמו"רים.
"סבא שלי היה סולל כבישים"
הרב אהרן יהודה לייב נולד בי"ד חשוון תרע"ד בעיר בריסק שברוסיה (כיום בבלארוס), להוריו ר' נח צבי ופייגל. רב העיר הרב יצחק זאב סולובייצ'יק (הגרי"ז), היה שכן המשפחה שהעמידה לרשות הרב חדר בביתם לצורך רישום הנישואין לבני קהילת העיר. בימים שקודם מלחמת העולם הראשונה, שימש האב ר' נח צבי כמלמד תינוקות ושמש בבית הכנסת "חברה לוויה" שבעיר בריסק, אולם עם פרוץ המלחמה והמצוקה הכלכלית שבאה בעקבותיה, עברה המשפחה להתגורר בבית הסבתא בעיר קמניץ.
אחד מאחיו גווע ברעב בעודו תינוק, מרוב עוני ומחסור. "בגיל ארבע", צוטט הגראי"ל בספר 'צדיק כתמר' הרווי סיפורי חיים מאלפים, שהוציא לאור נכדו, "שהיתי בבית הארחה. הביאו נוזל לבן ושאלתי: מה זה? לא ידעתי מה זה חלב. כשהביאו תפוח אדמה, רציתי לקחתו בשתי ידיים מרוב רעב. אחח, כמה היה חסר לי במידת הביטחון".
אחד מסביו של הרב שטיינמן, היה יהודי פשוט שעבד כסולל כבישים, כך סיפר הרב כשנשאל האם כדאי להימנע מקריאת שם לתינוק שנולד על שם מבוגר שנפטר, שלא היה מוכר כדמות תורנית, מתוך חשש שהשם ישפיע על דרכו של הילד. הרב שטיינמן ביטל את השאלה מכל וכל. "אני נקראתי על שמו של סבא פשוט, שהיה סולל כבישים פשוט, ולא מצאתי כל עדות לכך שהיה תלמיד חכם, ובכל זאת אני ישבתי ולמדתי".
הדיין מבריסק, רבי שמחה זליג ריגר, שהיה קרוב רחוק של משפחתו, היה מהדמויות החשובות שהובילו את הנער לצעוד בעולמה של תורה, ועסק עמו רבות בלימוד משותף. הרב שטיינמן הרבה לספר על דמותו והחזיק לו טובה על כך, ואף מקפיד ללמוד לזכרו בכל יארצייט.
בילדותו נשלח הילד אהרן יהודה לייב לתלמוד התורה המקומי, והתגלה עד מהרה כעילוי וכשקדן, עובדה שהובילה אותו לעבור וללמוד בישיבת "תורת חסד" הבריסקאית עוד לפני גיל מצוות. בשנים שחלפו המשיך הנער ללמוד בישיבות ליטאיות חשובות בקוברין ובקלצק אצל רבי אהרן קוטלר, עד שחזר לעירו בריסק.
גורל הגר"א באישון לילה
הרב שטיינמן הצעיר היה מקורב לבניו של רב העיר, הרב יוסף דב והרב דוד סולובייצ'יק, עמם למד בחברותא וכמותם היה בא ללמוד ולהבחן אצל אביהם הגדול, הרב יצחק זאב. בקיץ של שנת התרצ"ז, נאלץ הבחור המתמיד לעזוב את עירו ולעבור לשווייץ, החלטה שלמפרע הצילה את חייו בימי הזעם של השלטון הנאצי, כאשר רוב משפחתו ובני עירו נרצחו על קידוש השם.
ההחלטה התקבלה לאחר שקיבל במפתיע צו גיוס לצבא ליטא. לפי החוק הליטאי היה הרב שטיינמן פטור מגיוס, עקב שירותו של אחיו הגדול בצבא, אולם למרות החוק הוא קיבל צו, וכל ניסיונותיו להשיג פטור מהשירות כשלו. הרב שטיינמן ביקש קודם לכן מהשלטונות הליטאיים אשרת יציאה וויזה לכניסה לשווייץ, כדי לשמש מורה וראש מתיבתא בישיבת "עץ חיים" שבעיר מונטריי שבשווייץ, והתלבט האם עליו לעזוב את עיר הולדתו, או להמשיך במאמציו לבטל את צו הגיוס. עם קבלת הוויזה, מיהר לעזוב את בריסק ונסע דרך פולין וגרמניה לישיבה השוויצרית כשבידיו מכתבי המלצה חמים מרבה של בריסק ומהרב ברוך בער ליבוביץ', ראש ישיבת "כנסת בית יצחק".
לאחר עשרות שנים בהן נמנע מלספר על חוויותיו והתהפוכות שעבר לאורך השנים, מאז שהחל להזדקק למלווה קבוע לכל אורך שעות היממה, החל הרב שטיינמן לספר למלוויו סיפורים משנים עברו. "אנשים ישובים לילה שלם, ומצפים שאדבר אתם. זו הכרת תודה למי שטורח עבורי, ובאמצע הלילה בחורים צעירים לא רוצים לשמוע תירוץ על תוספות בגיטין, אז אני מספר סיפורים", הוא אמר בחיוך. במשך שעות ארוכות במהלך ליל ראש השנה התשע"ה, הוא סיפר לסובבים אותו על קורותיו בשווייץ במהלך שנות המלחמה, ובין השאר חשף לראשונה את הדרך בה החליט לקום ולעזוב את בריסק. "היו לי הרבה ספקות האם לנסוע לשווייץ. הלכתי לשאול את הבריסקער־רב, שכבר שלח אז בן אחד לארץ ישראל, כדת מה לעשות וגם ממנו יצאתי בלי הכרעה. אלא שאז פגשתי יהודי אחד, יהודי חשוב, שהתחייבתי לפניו לא לגלות את שמו לעולם, והוא לימד אותי כיצד לערוך את גורל הגר"א. ערכתי את הגורל, והנה הופיע לפניי הפסוק בספר בראשית 'הבוקר אור, והאנשים שולחו המה וחמוריהם'. הבנתי שעלי לעזוב מיד את בריסק, ומני אז לא ערכתי גורל הגר"א, משום שהאיש שגילה לי את סוד הגורל, הזהיר אותי לבל אשתמש בו, כי אם במקרה של פיקוח נפש".
הרב שטיינמן וידידו הרב משה סולובייצ'יק החלו לכהן כר"מים בישיבת "עץ חיים" במונטריי, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, למרות ששווייץ הנייטרלית לא לקחה בה חלק, נלקחו התושבים הזרים כולל הרב שטיינמן למחנה עבודה בשם שאונברג ליד העיר באזל, מתוך כוונה שיעבדו בסלילת כבישים.
"הייתה תקופה שבה לנתי במנסרה, שטח קטן מתחת גג רעפים ברוחב כארבעים סנטימטרים. לא היו חדרי שירותים והיה קר מאוד", סיפר הרב באותה הזדמנות. "עד שהקדוש ברוך הוא עזר לי. היה שם יהודי חסיד בשם רבי לייבוש רובינפלד, שלו היו שני חתנים, נכדי ה'חתם סופר', שהיו תלמידי חכמים ויכולתי לדבר עמם בלימוד. עד עצם היום הזה אני זוכר כמה חידושים שליבנתי עמם. בזכות הקשר הזה נשארתי לחיות למרות התנאים הנוראיים".
לאחר שהרב חלה בדלקת ריאות הוא אושפז ושוחרר מהעבודה, אז חזר ללמד תלמידים בישיבה. בחודש טבת תש"ד, נשא לאישה בחתונה צנועה בה השתתפו חמשה עשר אנשים בלבד, את תמר קורנפלד, בת למשפחת חסידי גור שהייתה מבוגרת ממנו בחמש שנים. עם תום המלחמה נסעה משפחת שטיינמן לספרד, ומשם עלתה לארץ ישראל והתיישבה בפתח תקווה.
היחיד שמשפיע לכל העיר
כעבור חצי שנה מאז עלייתו ארצה, הורה החזון איש למנות אותו לראש ישיבת "חפץ חיים" בכפר סבא. להערכה הרבה שרחש החזון איש לרב שטיינמן שהיה אז רק בשנות השלושים לחייו, ישנה עדות גם באחת מאגרות החזון איש בה הוא עונה למשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין שתכנן אז לעלות ארצה, וביקש את המלצת החזון איש היכן כדאי לו לגור. החזון איש השיב כי "בירושלים נמצאים רוב הבני תורה, וגם בבני ברק ובפתח תקווה, אולם יש מקומות שהיחידים משפיעים על כל העיר, כגון הגאון הצדיק ר' אהרן לייב בכפר סבא שמשפיע קדושה לכל העיר".
הרב יוסף שלמה כהנמן, מייסד ישיבת פוניבז', התפעל מהבחורים שהגיעו מכפר סבא ורצה להקים ישיבה קטנה בבני ברק, ולמנות לראשה את הרב שטיינמן. במשך שנים ארוכות החזון איש לא הסכים ואמר בכל פעם שהרעיון עלה 'ואז מה יהיה עם כפר סבא?'. באלול תשט"ו מינה הרב כהנמן את הרב שטיינמן כראש ישיבת פוניבז' לצעירים בבני ברק, וכעשר שנים לאחר מכן מונה כראש כולל פוניבז', כשהוא ממשיך לשאת בשני התפקידים גם יחד. בשנים לאחר מכן הקים את ישיבת "גאון יעקב" ועמד בראשה במשך עשרות שנים, תפקיד שהגדיר אותו מאז בפשטות כ'ראש הישיבה'.
לרב שטיינמן ולאשתו שנפטרה לפני מספר שנים, נולדו שני בנים ושתי בנות, עשרות נכדים ונינים, ובני נינים. בנם, הרב שרגא שטיינמן, נישא לחנה קנייבסקי – בתו של הרב חיים קנייבסקי שליט"א ונכדתו של הרב אלישיב זצ"ל. כידוע, הרב שטיינמן נוהג בסגפנות יתרה זה שנים, ובאחת הפעמים שילדיו התלוננו בפניו כי סגפנותו מסוכנת עבורו, השיב הרב בהומור מתחמק: "ברוסיה היה יהודי עשיר גדול בשם ויסוצקי, שהיה לו מפעל גדול לתה. הוא היה עשיר גדול ויכול היה להרשות לעצמו בכל יום אכילת בשר דשן. אנשים מהשורה אינם אוכלים בשר כל יום, ולכבוד שבת אוכלים בשר, אבל ויסוצקי, שאכל בשר כל יום, במה יענג את השבת? אז בשבת היה אוכל קומפוט. שווה בנפשך, ויסוצקי המיליונר התיר לעצמו לאכול קומפוט רק בשבת", סיים הרב בהומור, "ואילו אני אוכל קומפוט בכל יום, זה סיגופים זה?!”.
אחד מילדיו סיפר בעבר כיצד היה נראה שולחן השבת בבית הוריהם. "הוא שר את כל הזמירות המופיעות בסידורים. ניגונים רבים אצורים בזיכרונו מבריסק, ובעיקר משווייץ, שם היה מין קיבוץ גלויות של בחורים שונים מליטא ומגליציה, בהם חסידים רבים, ובסעודות השבת היה קולט את ניגוניהם. על כל זמר היו לו כמה ניגונים, אולם לאחר סעודת השבת ראינוהו מיד חוזר ללימודו".
בדרכי החינוך ונתיבי ההנהגה
הקשר החם של הרב שטיינמן עם הקהילות החסידיות שהחל בימי נעוריו, המשיך לכל אורך שנותיו כרב ומחנך. במקביל להרבצת תורה, החל הרב שטיינמן לשאת בתפקידים ציבוריים, בעיקר סביב ענייני חינוך בהם עסק מנעוריו. במהלך השנים הוא יזם והקים כוללים, ישיבות ותלמודי תורה ביישובים החרדיים, אך גם מחוץ לריכוזי האוכלוסייה החרדים הוותיקים – ביישובי הפריפריה ועבור ילדי עולים מרוסיה. במסגרת זו פעל הרב שטיינמן בשיתוף פעולה הדוק עם הזרם החסידי יחד עם הרב יעקב אלתר, האדמו"ר הנוכחי של חסידות גור.
עם הקמת מפלגת 'דגל התורה' לפני כשלושה עשורים, הצטרף הרב שטיינמן למועצת גדולי התורה והפך לגורם משפיע בנושאי החינוך בכלל ובהעמקת הלימוד בישיבות בפרט. בשנת תשנ"ח ייסד את ישיבת "אורחות תורה" בה מסר מדי שבוע שיעור כללי ושיחות מוסר בתדירות גבוהה, ובתקופה זו הפסיק למסור שיעורים סדירים בישיבת פוניבז' ובישיבות נוספות בהן לימד, אך המשיך למסור שיעורים בביתו בגמרא, בהלכה ומחשבה.
ישיבות נוספות שיזם את הקמתן שימשו כשלוחות של "ארחות תורה", בכרמיאל, באשדוד ובמושב עוצם שבדרום, וגם אליהן היה מגיע עד השנים האחרונות בתדירות גבוהה. חרף גילו המופלג, היה הרב שטיינמן יוצא עד לא מכבר למסעות חיזוק בקהילות חרדיות ברחבי העולם.
לאחר שעסק במשך שנות דור בשאלות חינוכיות, קטנות כגדולות, מוכר הרב שטיינמן כאחד מוותיקי מחנכי הדור בציבור החרדי, ומן המפורסמות היא כי הנחיותיו החינוכיות אינן בקו אחיד, אלא באופן המותאם לכל שואל ולכל סוגיה. כך מספרים עליו כי כאשר קיים מסעות חיזוק ברחבי העולם, נקבעו לו מפגשים ושיחות עם מחנכים וראשי ישיבות, כל מקום כפי השאלות הייחודיות לו – אולם כשלוש עשרה מתוך השאלות חזרו על עצמן בכל מקום בעולם. התשובות לשאלות הזהות היו שונות – בהתאם לאופיו של כל מקום.
"מעולם לא סילקתי בחור מישיבה, למעט מקרה אחד בודד בכל שנותיי כראש ישיבה", סיפר פעם הרב שטיינמן במהלך שיחה שהעביר לר"מים. "היה בחור שעשה מעשה נורא. הוא ביקש להתנכל לאחד הר"מים והזמין לביתו אמבולנס באישון ליל. לא נותרה לי ברירה. 'זרקתי' אותו, אבל עשיתי זאת לא לפני שדאגתי לו לישיבה אחרת".
הרב שטיינמן לא עוסק רק בפסיקה הלכתית, אלא מדריך רבות באופן ישיר הן בנושאים ציבוריים, הן בנושאי חינוך, והן בשאלות אישיות כגון שלום בית ושידוכים. התנהלות זו הובילה להשפעה רבה של הרב על חצרות חסידיות, וממילא גם תרמה רבות לחיזוק הקשר בין הציבור הליטאי לחסידי. אולם התרומה העיקרית לכך נעוצה בדרך חייו של הרב המבקש לחזק את המשותף, ולצמצם בהבלטת חילוקי הדעות במחלוקות פנים־חרדיות.
"אין עצה ואין תרופה נגד נגע המחלוקת", אמר בכאב לפני מספר שנים. "העולם חושב שבראדין, עיר מושבו של ה'חפץ חיים' – היו השלום והאמת אורחים קבועים, אבל אנשים אינם יודעים אילו מחלוקות ומריבות היו שם. היה מעשה באחד שביקש למסור את חברו לשלטונות, וה'חפץ חיים' רדף אחריו כל הדרך כדי שיימנע מלעשות זאת. אתם חושבים שזה עזר ל'חפץ חיים'? אספר לכם בסוד: לא מיניה ולא מקצתיה".
גם בשאלות של הנהגה ציבורית, משלב הרב שטיינמן בין תקיפות לפרגמטיות. מחד, ידועה דעתו השלילית על מאבקים כוחניים והעדפה ברורה להגיע להסכמות באמצעות הידברות. מאידך, כאשר יתברר כי לא ניתן להגיע להסכמות, מוביל הרב שטיינמן מאבק תקיף ועקבי. כך למשל, בסוגיית הגיוס, הוקם הנח"ל החרדי בברכתו הלא רשמית – עובדה שעוררה עליו את קצפם של החוגים הקנאיים. כך גם בניגוד לקודמיו, צמצם הרב שטיינמן את מאבק הציבור החרדי בקבוצות הרפורמיות, מתוך קביעה כי המאבק הפומבי בקבוצות אלו רק יחזק את כוחן.
מאידך, קרא הרב להשתתף בהפגנות השבת המפורסמות ברחוב בר אילן, להפגין נגד חפירת הקברים ביפו, השתתף בהפגנה הגדולה מול בית המשפט העליון, וקרא לנשים חרדיות לקיים מפגן מחאה מול הפרובוקציה של "נשות הכותל". גם לאחרונה הורה הרב שטיינמן לחברי הכנסת החרדים להיאבק בחוק הגיוס, אשר ביקש לצמצם את מספר תלמידי הישיבות הפטורים מגיוס, אולם לאחר שהחוק עבר בכנסת, הוא הורה כי תלמידי הישיבות ילכו לדחות גיוס ולא ינהלו מאבק פומבי.
השילוב בין היענות לצורכי הדור, לצד שמירה על המסגרת החרדית, מאפיינת גם את גישתו, למשל, בסוגיית יציאת נשים לעבודה. מחד, הוא אישר פתיחת מקומות עבודה לנשים בתחום ההיי־טק בערים החרדיות, החלטה שמיתגה אותו כ'חדשן'; מאידך, רק לאחרונה הוא התבטא בחריפות רבה כנגד אקדמיות חרדיות.
כחלק ממגמתו של הרב שטיינמן לעסוק בחיבור החוגים השונים, בלטו בשנים האחרונות פגישותיו המיוחדות עם הרב יואל כהן, ה'חוזר' הראשי של הרבי מלובביץ', לאחר שנים ממושכות של נתק מכאיב. הרב כהן הגיש לרב שטיינמן ספרים חדשים שהוציא בביאור מאמרי חסידות, ושוחח עמו בדברי תורה וחסידות. המפגשים הלבביים נתנו את אות הפתיחה לסדרת פגישות נוספת עם הרב חיים קנייבסקי וראשי ישיבת פוניבז'.
עיקר החינוך־לדעת
שיש ריבונו של עולם
לאורך השנים יצאו לאור עשרות ספרי לימוד ממפעלו הספרותי של הרב שטיינמן, ובראשם סדרת "איילת השחר" הרומזת בראשי תיבות את שמו, ואשר כוללת חידושים על מסכתות התלמוד ועל התורה, ספרי שיחות מוסר, ביאור על ההגדה של פסח ועוד. בראש נייר מהוה שנמצא לאחרונה, בו רשומים בכתב יד קטן וצפוף חידושיו מפרק "לא יחפור" במסכת בבא בתרא, מופיעה השורה המרגשת בפשטותה, המתמצתת במילים ספורות מפעל של שנות חיים: "אנא ה', זכני ללמוד תורתך לשמה".
קשה באלפי מילים להקיף דמות כה גדולה, אבל בהחלט ניתן להתרשם מהמכתב המיוחד בנושאי חינוך ששלח לאחרונה הרב שטיינמן, ימים ספורים לאחר שהשתחרר מבית הרפואה.
"הנה עיקר החינוך הוא", כתב הרב למנהלי הישיבות ותלמודי התורה שהתכנסו לוועידת החינוך השנתית, "מה שמחנכים הילדים כבר מגיל הילדות, והחינוך הוא שיתחיל תיכף לדעת שיש ריבונו של עולם, ויש תורה, ושהתורה זה העיקר… וכל זה צריך להיות מושרש בלב הילד מקטנותו עד אשר יבלע בדמו. ונקווה שכל אחד מכם ישתדל לחנך ולהשריש בלב הילדים תורה ויראת שמיים, ואז יהיה מהם נחת בין בעולם הזה ובין בעולם הבא, ונזכה במהרה לגאולת עולמים במהרה בימינו אמן. הכותב וחותם לכבוד התורה ולומדיה, אהרן לייב שטיינמן".
