צעקות התלהבות בסוף מסלול אתגרי של חבר'ה צעירים, הן דבר רגיל למדי, ומבוגרים בדרך כלל לא מתרגשים מהן. בכל זאת, ישנה צעקת התלהבות אחת, שאותה הרב אופיר שוורצבוים, ראש מכינת 'לביא' באור יהודה, מתקשה לשכוח: "כשבחור שקט ומופנם, שבתחילת השנה בקושי מסוגל לומר משהו ברבים, מתהפך מאה שמונים מעלות, ופתאום בסוף מסלול מסוגל לשאוג ולהלהיב את כל החברים שלו, זה רגע שנחרט בך עמוק מאוד", מסביר הרב אופיר את ההתרגשות שלו.

"כחלק מהלו"ז השבועי במכינה, אנחנו מקיימים מפגשי סיכום שבועיים של שיח רגשי, שבהם כל אחד משתף את החבורה במה שעבר עליו באותו שבוע. אותו בחור, בתחילת השנה, לא העז כמעט לדבר, וכשהוא כבר דיבר, הקול שלו היה חלש ואי אפשר היה להבין אותו. ברוך ה', היה לו רצון חזק לשבור את תקרת הזכוכית שעצרה אותו, ולאט לאט, עם הליווי של הצוות והחיבוק החם של החבר'ה, הוא הצליח לעבור תהליך משמעותי של חיזוק הביטחון העצמי שלו. לקראת סוף השנה כבר ראינו מהפך ממשי, ולא רק במסע עם החבר'ה – במפגש המסכם של החורף, הוא ממש סיכם באריכות את כל התקופה, ואפילו בערב הורים של סוף השנה, הוא דיבר כנציג התלמידים – מול כל ההורים. במפגש המסכם הוא אמר לנו את המילים הבאות: 'אם הייתם שואלים אותי בתחילת שנה, אם אני מסוגל לעמוד ולדבר בפני כולם ולספר על כל מה שעברתי – לא הייתי מאמין שאני יכול. אבל הנה זה קורה!'".

מכינת 'לביא' באור יהודה, הוקמה לפני שש שנים על ידי הרב אופיר שוורצבוים, כשהרצון להעניק לתלמידים יכולת להוציא את אישיותם מהכוח אל הפועל, לא נחשב בעיניו לבונוס, אלא כמוקד של העשייה החינוכית במכינה. הרב אופיר, בוגר ישיבות ירוחם ורמת גן, וחבר הגרעין התורני באור יהודה, הרגיש את הצורך במקום חינוכי שייתן יחס ומענה לכוחות הנפש – הרגש והדמיון, גם מהמצב בשטח, וגם מתוך התכנים שלמד בהכשרה המקצועית שלו: "במהלך השנים שעבדתי במערכת החינוך, עברתי כל מיני הכשרות – דמיון נובע אצל עמית קדם, ייעוץ חינוכי ושיטת NLP בבר אילן, וגם פסיכולוגיה יהודית אצל ד"ר מיכאל אבולעפיה. הייתה לי תחושה שכל סוגי הלימודים הולכים לקראת פרויקט חיים, אבל עוד לא ידעתי כל כך מהו", הוא מספר. "בהתחלה חשבתי לעבוד כיועץ חינוכי, אבל כשהתחלתי לעבוד כרב בית ספר בגבעת שמואל, ולאחר מכן בתיכונים וישיבות תיכוניות, אנשי הצוות שמסביב שיקפו לי שאני בעצם מחפש משהו אחר. עם הזמן, התגבשה אצלי ההבנה שהכיוון שלי הוא בהובלת חבר'ה לתהליכים יותר משמעותיים וארוכי טווח, שמתאימים יותר לעולם של מכינות".

כשלב מקדים למכינה, הקים הרב אופיר פרויקט שנקרא 'מכינה תיכונית', שבמסגרתו חבר'ה בגילאי י"א-י"ב הגיעו פעם בשבוע בשעות אחרי הצהריים, למסגרת של הכנה לצבא ולחיים. "החבר'ה הגיעו מישיבות ותיכונים באזור, וכשהפרויקט יצא לדרך, ראיתי שנדלק הניצוץ בעיניים של החבר'ה", הוא נזכר בראשית הדרך. "התחלתי ליישם את העקרונות שלמדתי, ובאמת הייתה בעבודה עם הקבוצה הראשונה הזאת, הרבה ברכה. בשלב הבא, התחלנו לגבש קבוצת תלמידים וצוות להקמת המכינה, וב"ה הדברים התקדמו יפה. זכינו גם לעידוד משמעותי מתלמידי חכמים – הרב יהושע שפירא, הרב חיים איידלס והרב ציון כהן, רב העיר – שממשיכים גם ללוות את המכינה במשך השנים. בכל אופן, כמו תמיד, דווקא ברגע האחרון הגיעו המניעות הגדולות…".

רגע לפני פתיחת השנה, כשהתלמידים והצוות כבר מוכנים, עוד לא הגיע האישור המיוחל ממשרד הביטחון והיה נראה שכל הדלתות סגורות. במכינה לא ידעו איך תיפתח השנה. הישועה, כמו בסיפור חסידי טוב, הגיעה ממקור לא צפוי: "נפגשתי אז עם הרב ציון כהן, רב העיר אור יהודה, כדי לספר לו על המכינה. סיפרתי לו על הקושי בהשגת האישור. להפתעתי, הוא אמר שיש לו קשר טוב עם אישיות בכירה במשרד הביטחון והוא מיד הרים אליו טלפון. הוא אכן נרתם למאמץ, האישור המיוחל הגיע, והמכינה יצאה לדרך".

כיום, לומדים במכינה כ־30 בחורים – חלקם בשנה א' וחלקם בשנה ב'. רוב תלמידי שנה א ממשיכים לשנה שנייה, ובאופן שמייחד את המכינה, החבר'ה נשארים לשנה שנייה מלאה – עד גיוס אוגוסט. רוב הבחורים, אחר תהליכי ההעצמה והגיבוש החינוכי במכינה, יוצאים לשירות קרבי משמעותי של שלוש שנים: "לפעמים הפרופיל לא מאפשר שירות קרבי", מסביר הרב אופיר. "לא פעם יש חבר'ה שנלחמים כדי להעלות פרופיל ולהגיע ליחידה מובחרת יותר. אנחנו עוזרים גם בזה, כשבאמת הרצון הוא שהחבר'ה יגיעו הכי גבוה שאפשר". התלמידים מגיעים בעיקר מאזור המרכז, אבל יש גם כאלה שבאים משדרות בדרום ועד עכו בצפון.

דיבורים טובים, אאיייאייי

תוכל להרחיב יותר על הגישה החינוכית של מכינת לביא?

"במכינה יש דגש משמעותי על נתינת מקום לפיתוח של כלל כוחות הנפש", מסביר הרב אופיר. "במשך שנים ארוכות, חשתי שבמערכת החינוך ניתן יותר דגש לכוחות השכליים, ואין מספיק תשומת לב לבניית כוחות הרגש והדמיון. ראיתי שיש חסר עמוק אצל הרבה תלמידים במערכת, שלא מקבלים מזון נכון ובריא לכלל הכוחות שלהם. בגלל הבעיה הזאת, נוצר פער עמוק בין הידיעות המרובות שאדם רוכש לבין המקום שהאישיות נמצאת בו. לא פעם, במצב כזה הרגש והדמיון לוקחים את האדם למקומות נפולים. לצער הלב, אפשר לראות בחור שלומד גמרא הרבה שעות ביום, אבל בלילה נופל דרך הסמארטפון שלו לשאול תחתית. השאיפה שלי היא ליצור הרמוניה בין כוחות הנפש ולהביא אותם לאיזון בריא, כך שגם הרגש והדמיון יבואו לידי ביטוי נכון, וממילא יוכלו להתחבר לקדושה".

איך פועלים על התחומים הללו?

"יחד עם שיעורי התורה וההכנה לצבא – סיורים של מורשת קרב ואימוני כושר, אנחנו עובדים עם התלמידים בסדנאות של שיטת NLP", אומר הרב אופיר. "זאת שיטה שפועלת על המשולש של מחשבה דיבור ומעשה. היא נותנת כלים, איך לבנות 'תמונת עתיד'. אני עוזר לחבר'ה לצייר לעצמם תמונה, איך הם ייראו בסוף השנה במכינה. דרך דמיון מודרך, הם שורים במקום העתידי הזה, ויכולים לקבל ממנו כוחות, לחולל תהליך במציאות של ההווה. במכינה גם יש הרבה עבודה על חשיבה חיובית, או בלשון חז"ל: 'עין טובה', כלומר, באיזה מבט אתה מסתכל על המציאות ואיך אתה מפרש אותה.

"לצערנו יש להרבה חבר'ה התמודדות לא פשוטה עם חרדות ומחשבות שמחלישות, ובמכינה הם מקבלים כלים לשנות את דפוסי החשיבה האלו. כמו כן עובדים מאוד חזק על כוח הדיבור. למילים יש הרבה כוח לחיוב ולשלילה. יש אצלנו למשל כלל במכינה – "בלי דיבורים מחלישים!". אדם צריך לשים לב, אם הוא מוריד את האנשים סביבו בדיבור שלו או מרומם אותם ומחזק אותם. לפעמים הורים או מורים, מתוך כוונה טובה, יורדים על הילד: "למה אתה לא יכול להיות כמו אחיך?" – אלה דיבורים שמאוד מחלישים. גם כל דיבור ציני שנוכח מאוד, בסוף הוא פוגע ומחליש. השאיפה שלי היא, שבכל בית בישראל תיכנס הסיסמה הזאת בתור דרך חיים. ברוך ה', לאט לאט הכללים האלו נכנסים לבתים של התלמידים ומחוללים שינויים".

כהמחשה לדבריו, מספר הרב אופיר כי לפני כמה שבועות הוא שוחח עם הורים של אחד התלמידים. האבא שיתף אותו, שהסלוגן 'בלי דיבורים מחלישים' נכנס חזק לשיח שלהם בבית, ואפילו השכנים כבר אימצו אותו. "מבחינתי המכינה צריכה להיות סוג של גן עדן, שבו כולם עוזרים אחד לשני להתקדם, מחזקים אחד את השני, יודעים לדבר ולשתף בקשיים וצומחים מתוכם. זה מקום שבו יש אמון מלא בכוחות של הבן אדם ובגדלות הנפש שלו. לכל אדם יש מעין אישיות מלאכית עליונה, שהיא טוב גמור, ובעצם היא האישיות האמיתית שלו. צריך רק לאפשר לאדם את ההוצאה של העצמיות מהכוח אל הפועל, ומיד יופיע טוב נפלא. אנחנו קוראים לתהליך הזה: 'להעיר את האריה שבפנים'. במכינה, לא באים רק כדי לשמוע שיעורים, אלא באים בעיקר כדי לעבור תהליך משמעותי. אלה מילים שמאפיינות את סך כל מה שקורה פה – 'לעבור תהליך משמעותי'".

אחרי שש שנים, לרב אופיר ולצוות המכינה כבר יש לא מעט קבלות – צעירים שעברו תהליכים, וגילו בתוך הנפש פנימה עולם ומלואו: "היה בחור אחד, שהגיע מרקע תורני", משתף הרב אופיר בדוגמא, "ולצערי הוא עבר כמה סיפורים מאוד לא פשוטים לפני שהוא הגיע למכינה, ובדרך גם נעלב מאוד מדמות תורנית די בכירה, שחש מכיוונה זלזול בוטה מאוד. כתוצאה מהטראומה שלו, הוא איבד אמון בכל עולם התורה והתרחק מחיי תורה ומצוות. כשהגיע אלינו, הוא כבר לא שמר שבת. ברוך ה', אחרי הרבה עבודה רגשית, שסייעה לו להפריד בין מי שפגע בו לבין שאר עולם התורה, הבחור לאט לאט חזר לאמונה וגם לשמירת תורה ומצוות. כיום הוא יהודי ירא שמים שעושה דברים משמעותיים בחייו".

הזכרת שעברת הכשרה של שיטת 'דמיון נובע' – איך היא תורמת לעשייה החינוכית?

"לימוד תורה זו עבודת ה' בשכל, אבל יש בנו עוד כוחות שדורשים ביטוי ואלו הרגש והדמיון. ישנו ביטוי מאוד משמעותי לדמיון המודרך, בתחום של התפילה. בעצם תפילה זו עבודת ה' ברגש ובדמיון. זה לא סוד, שחבר'ה בגילאי העשרה בועטים בכל מה שקשור לתפילה. הם לא מחוברים לזה בשום צורה, והם מכירים רק את ההכרח של לשבת בבית הכנסת. כל החיים אומרים לבחור – 'אתה חייב להיות בתפילה, כי זה חלק מהמסגרת שלנו!'. מכיוון שהתפילה שייכת לעולם הרגש והדמיון, הכלי של הדמיון המודרך רלוונטי הרבה יותר מאשר הלימוד השכלי שהוא ודאי חשוב אך אינו העיקר. יש הלכה שבזמן תפילת שמונה עשרה האדם צריך לדמיין שהוא בבית המקדש מול קודש הקודשים, אז במכינה אנחנו מיישמים את העניין הזה ואנחנו יוצאים למסע דרך הדמיון, עד אל מול קודש הקודשים. חבר'ה פתאום נפתחים, אולי בפעם הראשונה, אל החוויה של התפילה, ומבקשים על הרצונות הכי עמוקים שלהם. רק אחרי חוויה כזאת נופל לבחור האסימון כמה התפילה היא הדבר הכי מתוק וטוב שיכול להיות".

לדבריו, "אם עובדים נכון עם עולם הרגש, אין שום צורך בכפייה להתפלל. הרב דסלר כותב ב'מכתב מאליהו' שכוח הציור זה הכוח שעוזר לצדיקים להתגבר על יצר הרע. אם אדם ממש ירגיש בראש השנה ששלושה ספרים נפתחים ושהוא עומד במשפט אמיתי, כל חייו יכולים להשתנות כתוצאה מהציור הזה. כדי להתחבר באופן עמוק ליום כיפור, ישבנו יומיים לפני יום כיפור ועבדנו על תהליך שנקרא וידוי אישי. כל אחד כתב לעצמו את הדברים שעליהם הוא מצטער ומתחרט, ואותם הוא רוצה למחוק מתוכו ולא רוצה שימשיכו איתו הלאה. הרעיון היה, שבנוסף לווידוי שבסידור, הם יאמרו גם את הווידוי הזה. כך זכינו לחיבור אמיתי לתפילות של היום הקדוש".

תאמין שיכולים

במהלך השיחה עם הרב אופיר, וגם עם בוגרי המכינה, שבה ועלתה הנקודה של האמונה ביכולת להגיע גבוה. "הבעל שם טוב, ואחריו רבי נחמן, מדברים על כך שהמחשבות של האדם מעצבות את האישיות שלו. ממש מפעים לשמוע משפטים מחבר'ה שאומרים לי: 'הבנתי שאני מסוגל יותר ממה שחשבתי!'. אחד הבחורים שהגיעו אלינו בשנים האחרונות, היה מונח במקומות כאלה שהכי פחות עניין אותו גיוס לצבא לשירות משמעותי. הוא חלם לרדת לגרמניה כדי לעשות כסף. למה בכלל להתגייס ולסכן את עצמי בשירות קרבי? אז חוץ מההכנה הפיזית לצבא, כשהוא עבר חיבור חווייתי ומשמעותי – הרצאות מגיבורי מלחמות ישראל, סיורים של מורשת קרב ועוד, הוא נפגש במסירות הנפש למען עם ישראל, ומשהו זז אצלו. הוא הבין שיהודי לא יכול לחשוב רק על עצמו. פתאום הוא הבין שאין לו מה לחפש עכשיו בחו"ל – לא לעשות כסף ולא לבלות סתם. הוא גילה שהוא שייך למשהו הרבה יותר גדול, וממילא הוא מסוגל להרבה יותר. אין דבר יותר משמח מלראות חבר'ה שהיו במקומות מאוד לא פשוטים מבחינה נפשית – עם חרדות וקשיים, שבנו את עצמם ומגיעים בסוף לשירות צבאי מאתגר".

בנקודה הזאת, מוסיף עוד נופך לתמונה לירון קופמן – בוגר המכינה: "הגעתי למכינה מבית ספר תיכון בראש העין. היה שם מדריך של 'מעגלים' שהמליץ לי לבוא למכינה, והשתכנעתי – למרות שלא היה לי מושג כמה יתרום לי המפגש עם התורה, ועד כמה ההכנה לחיים שהמכינה תיתן לי תהיה משמעותית. אני זוכר חוויה אחת שממש הולכת אתי כל הזמן. באחד המסעות, אחרי חמש עשרה קילומטר מסע אלונקות, הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר. המדריך שלנו לא ויתר לי, ועודד אותי להמשיך. איך שהוא, קלטתי שאני יכול להמשיך ולהצליח עוד. בסוף הגעתי עד סוף המסע בלי להישבר, והרווחתי תובנה משמעותית – אני מסוגל ליותר ממה שנראה לי! אני עוד קשור למכינה, ומגיע מידי פעם לשיעורים ולחגים – למשל ביום כיפור ובשמחת תורה באנו כמה בוגרים לחגוג עם המכינה, והיה פשוט נפלא".

להיוולד מחדש

מגוון המסלולים והחוויות של מכינת לביא, מאפשר לסגנונות שונים ומיוחדים להתפתח: הקו המנחה הוא, שכל אחד מהתלמידים יגלה את האות שלו בתורה. מתוך אמונה שלכל אחד יש מיוחדות – אז גם אם הוא צריך להתאים את עצמו לסדרים ולמסגרת ברמה מסוימת – עדיין זאת מסגרת שמבקשת לבטא כל אחד לפי עניינו. "כשהרב יהושע שפירא בא לבקר אצלנו בשנה שעברה, הוא ישב והקשיב לסיפורים האישים של החבר'ה, ובסוף ניסח את ההתרשמות שלו בצורה מפתיעה. הוא אמר: 'אתם רימיתם אותי! חשבתי שאני מגיע למכינה קדם צבאית, אבל גיליתי שיש פה חדר לידה!'.

"מבחינתי ההגדרה הזאת הייתה מחמאה של ממש", אומר הרב אופיר בחיוך. "אנחנו באמת זוכים לראות כאן נשמות נולדות. בחורים שלא ידעו מה הם רוצים מעצמם, עוברים כאן בירור של העולם הפנימי שלהם, ומתחברים לעצמם ומתוך כך גם לה' יתברך. היו כמה וכמה בחורים שסיימו את המכינה עם כאב גדול על זה שהם נפרדים ממקום שבו הם נולדו מחדש. בחור זוכה לקבל גרסה יותר טובה שלו עצמו – וזאת מתנה נפלאה. יש כאן מסגרת שנותנת זהות פרטית וכללית ביחד. יש חיבור לעם ישראל ואידיאלים של תורה, אבל בלי לאבד את הזהות הפרטית".

איך באמת כל הרעיונות הנפלאים נכנסים למסגרת של מערכת?

"הבוקר שלנו נפתח בשבע וחצי – במפגש בוקר, כהכנה לתפילה. מדברים מעט על צדדים טכניים, ומיד אחר כך נכנסים לתהליך בוקר של כרבע שעה. זה זמן שמוקדש לניקוי הנפש, וחשיבה על הכרת הטוב ואהבה כלפי החברים. אחר כך יש סדר יום של תפילה ושיעורי תורה בנושאי אמונה ומידות, ובנוסף משולבות מספר סדנאות אחת לשבוע – NLP, סדנת זוגיות, התמודדות עם התמכרויות – בעיקר בתחום של נפילות בשמירת הברית, וכמובן כל ההכנות לקראת הצבא – סיורים, מד"סים, ניווטים ועוד". בסוף השבוע יש מפגש סיכום שבו כל אחד מדבר ומביא מעצמו, והשיא – שבתות וחגים שהאווירה בהם משפחתית ושמחה מאוד. בליל שבת כל החבר'ה שמים ידיים אחד על הראש של השני, ובראש כולם, הרב אופיר מברך את כל החבורה בברכת הבנים של ליל שבת.

"עוד אפיק חשוב לביטוי של כוחות הנפש, הוא התחום של ההתנדבויות", מרחיב עוד הרב אופיר. "החבר'ה לומדים להיבנות לא רק מתוך קבלה, אלא גם על ידי נתינה. יש לנו קשר מאוד טוב עם ראש העיר, ליאת שוחט, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה צמוד עם הגרעין התורני בעיר, שעושה דברים נפלאים. ללא ספק, חלק משמעותי מהמטרה שלנו להקים את המכינה באור יהודה, היא כדי לתרום לעיר. צמוד למכינה יש מועדונית שפתחו אנשי הגרעין התורני, והיא מיועדת לילדים בסיכון שמגיעים אליה בשעות אחרי הצהריים. החבר'ה מהמכינה מלווים אותם כמו אחים בוגרים – משחקים, עוזרים בשיעורי בית וגם סתם מפטפטים. המדריכה במועדונית כל הזמן משבחת את הפעילות של החבר'ה עם הילדים, וכמה הנוכחות שלהם חשובה. יש גם בחורים שפעילים בגמ"ח של חלוקת מזון, ועוד קבוצה של חבר'ה ששותפים בפרויקט של שיפוץ בתים. שירותי הרווחה בעיר מכוונים אותם לקשישים ואנשים קשי יום שלא מסוגלים לטפל בבתים שלהם בעצמם, והצוות שלנו מגיע לכל רחבי העיר כדי לתקן ולסדר מה שצריך.

"מעבר לכך, יש בזה גם תרומה רוחנית לעיר – למשל בשמחת תורה, כשהחבר'ה של המכינה עוברים בכל בתי הכנסת באור יהודה. בשיתוף עם הגרעין התורני יוצאת תהלוכה גדולה, שבבתי הכנסת השונים מחכים לה ולעוצמות של השמחה שהיא מביאה איתה. כך גם בחנוכה – מדליקים נרות בכל מיני מקומות בשכונה ובבתים של קשישים. בפורים עוברים לשמח בכל מיני מקומות. יש כאן חיבורים נפלאים עם תושבי העיר, וכך גם העשייה כלפי חוץ מגדלת את החבר'ה, ונותנת עוד דחיפה לתהליכים המשמעותיים שהם עוברים. המטרה שלי היא שבסוף המסלול של המכינה, התלמידים יצאו להיות אנשי אמונה בעולם המעשה, חמושים בכוחות אמוניים גדולים, מחוברים לעצמם ומחוברים לעם ישראל".

לסיום, הרב אופיר מבקש להודות למי שהמכינה לא הייתה מתקיימת בלעדיהם: מכינת 'עז שלמה' ממרכז שפירא, והעומד בראשה – הרב בועז שרמן, שלקחו חסות כמכינת אם. "הם מלווים אותנו מראשית ההקמה של המכינה ועד היום, ממש בכל התחומים. שותפים נוספים שמחזיקים את המכינה, הם חברי הגרעין התורני באור יהודה. הגרעין מאמץ אל ליבו את המכינה, ותורם לה בחומר וברוח. חברי הגרעין מעבירים שיעורים קבועים במכינה, והם שותפים בתפילות ובבית המדרש, וכמובן גם פותחים את ביתם ואת ליבם לתלמידי המכינה, ומהווים קרקע פורייה לצמיחת התהליכים המבורכים שלהם".