שמו של הרב שבתי סלבטיצקי, שליח חב"ד באנטוורפן, הולך לפניו כשליח נודע המרביץ תורה לעדרים באנטוורפן שבבלגיה ובד בבד מרצה מבוקש בעולם היהודי.

לקראת י"ט כסלו הבעל"ט והופעתו כאחד מאורחי הכבוד בהתוועדות הגדולה והמרכזית, במסגרת אירועי 'צמאה' בבנייני האומה – ניאות לגולל בפנינו בגוף ראשון ובגילוי לב את מסכת חייו מאז היותו נער בישיבת 'קול תורה' הירושלמית עד עצם היום הזה. בדבריו נחשפת מסכת של להט יוקד, דבקות במאור, אמת קורנת וגם התמודדות מופלאה ובלתי מובנת מאליה עם מניעות ועיכובים עד כדי העלמתם.

"נולדתי בשנת תשי"א בתל אביב למשפחה ליטאית טיפוסית", פותח הרב שבתי את סיפורו. "סבי היה ראש ישיבת 'אור החיים' בוורשה וחיבר ספרי חידושים. כשעלה ארצה, לימד בישיבת 'היכל התלמוד' בתל אביב. אבי היה יהודי ליטאי, ובהגיעי לגיל ישיבה שלח אותי אבי ללמוד בישיבת 'קול תורה' בירושלים".

הרב סלבטיצקי הצעיר נמנה עם עוד קבוצה של 'מבקשים' שביקשו להוסיף משמעות ותוכן ללימודיהם. "היינו הולכים לטישים של ה'בית ישראל' זי"ע מגור ועוד. פעם אחת סיפר לי אחד מבני החבורה שנפתח שיעור בספר התניא והציע לי להצטרף. השיעור היה במחתרת ומי שמסר אותו היה רבי יוסף צבי הלוי סגל, ראש כולל 'צמח צדק'. כשנודע הדבר למשגיח, הוא הזהיר אותי שאם אלך לשיעורים הללו, אני עלול להיתפס לחסידות אבל אני אמרתי בביטחון שבעזרת ה' הכל יהיה בסדר".

השיעורים התמקדו בספר התניא על הסדר והרב סלבטיצקי מעיד בעצמו כי "מה שבמיוחד תפס אותי היה הלימוד ב'שער הייחוד והאמונה'". תקופה מסוימת לאחר מכן חדלה פעילותו הסדירה של השיעור והבחור המבקש המשיך לחפש את נפשו במקומות אחרים.

כשנה ויותר לאחר מכן, כשכבר היה בשיעור ג' בישיבה, ערב אחד נזכר שבתי הצעיר כי הערב הוא ח"י אלול, יום הולדתם של הבעש"ט הקדוש ורבנו הזקן בעל התניא, וכי זהו יום התוועדות בחב"ד. מ'קול תורה' ששכנה אז בשכונת רחביה בירושלים נסע אל פאתי מאה שערים, שם שכנה ישיבת 'תורת אמת' החב"דית, להשתתף בהתוועדות שנערכה שם לרגל היום הקדוש. זה היה האירוע שהניב מפנה מטלטל בחייו.

בלתי לה' לבדו

"ההתוועדות", נזכר הרב סלבטיצקי, "הלכה והתארכה ואני הבטתי כל הזמן על השעון. האוטובוס האחרון היה בשעה 11 וחצי. לבסוף החלטתי להישאר. ההתוועדות הייתה כל כך מעוררת ומושכת. היא הסתיימה בשעה שלוש לפנות בוקר. משם הלכתי לכותל המערבי ושפכתי את נפשי בבכייה".

מה כל כך הסעיר את נפשכם באותה התוועדות לילית?

"אתן דוגמא מהעולם החומרי: לאחר שפורד ייצר את הרכב הראשון, שאלו אותו: מה היה הפטנט שלך? והוא ענה: אדם רגיל חושב על כך שהוא רוצה סוס טוב שרץ מהר. אני פשוט הפסקתי לחשוב על הסוס והתמקדתי אך ורק בשאלה איך לנסוע יותר מהר. אך האמת היא שגם החשיבה של פורד נשארת מוגבלת בעניין איך לנסוע יותר מהר, והיא אנוכית בסופו של דבר.

"לפעמים אנחנו מקבלים עצות איך לעבוד את ה' יותר טוב או יותר 'מהר', אך למעשה נשארים באותה דרך ובאותו מצב. לעומת זאת, חסידות קוראת לאדם: צא מעצמך, אל תחפוץ בקב"ה כפי שהוא בגדרים שלך, בשכל שלך, תפסיק לחשוב כל היום על עצמך. אתה אמור להרגיש לא יותר מאשר שליח של השי"ת. הזוהר הקדוש מפרש את דיבורו הראשון של השי"ת לאברהם אבינו ("לך לך") כדיבור נצחי שהשכינה הקדושה מדברת אל כל נשמה ונשמה ברדתה אל הגוף. המטרה היא להתבטל כלפי שמיא, להפסיק להיות מציאות נפרדת. לא לחשוב איך להטיב לך אלא להפוך לשליחו של השי"ת בכל רמ"ח ושס"ה.

"כמובן, אין הכוונה שעל האדם להיות עצוב ומכווץ. אדרבה, על ידי שהאדם יוצא מעצמו ולא מתעסק כל הזמן במציאות שלו, והוא מרגיש כשליח ה', כצינור שמעביר את השכינה ואת האלוקות לעולם, בסופו של דבר הביטול שלו לה' והרצון לגלות את ה' בעולם גורם לו תענוג עצום. זו כבר לא תהיה הנאה וסיפוק של האגו כמו הנאה מרכב נוסף או מנת אוכל משובחת – זו הנאה מהביטול לה', מהביטול לאמת עצמה. זה כבר סוג אחר לגמרי של תענוג. טעמו וראו כי טוב ה'.

"זהו עניין מהותי. כשנשארים כל הזמן בעיסוק במציאות העצמית שלנו, יתכן שנעשה זאת בחשק ובמרץ בשביל השכר, אך יתכן ויהיו לנו ימים שלא יהיה לנו כוח לכך ובכל זאת נעבוד את השי"ת בכפיה. תורת החסידות משנה את הראש ומסבירה הפוך לחלוטין: מה שנדרש הוא ביטול מוחלט להשי"ת ולא לחשוב שאנחנו מרכז העניין.

"יש משל ומפורסם על חייל שהציל את הצאר והצאר שאל אותו מה הוא רוצה בתמורה. החייל ענה שהוא מעוניין בזוג מגפיים חדשות. כל הנוכחים החלו לצחוק והסבירו לו שהוא יכול לבקש להיות קצין בכיר וכעת החמיץ את ההזדמנות. אלא שבסופו של דבר זו אותה נקודה: גם זוג המגפיים וגם משרת הקצונה הם אותו סוג של בקשה – הם עבור החייל והם אינם משקפים את האמת שאותה האדם מחפש. הבעש"ט חידש סוג אחר של הישג, רמה אחרת לחלוטין: בלתי לה' לבדו.

"כשאתה יושב בהתוועדות, התחושה היא של אמת. אתה מרגיש שאתה חוזר למי שאתה בעצמך וזו תחושה שבדרך כלל אי אפשר להעביר בשיעור או בלימוד. בסיומה של אותה התוועדות, הסתכלתי על עבודת ה' באור אחר לחלוטין.

"בזמנו הכרתי בחור שלא היה מוכשר במיוחד אך השתדל לעשות מה שצריך. ומכיוון ששמע בשיחות המוסר שעל כל בחור לשאוף להיות 'למדן' ו'גדול', היה לו ברור שזו המטרה. הוא שאל: כיצד יתכן שיממש את המטרה הזו אם אין לו כלל את הכישרונות המתאימים? אחד מהרבנים ענה לו: אם תתמיד ותשב ותלמד, תצליח. התשובה לא הניחה את דעתו. הוא בא אליי ואמר: אני לא מבין איפה הצדק בסיפור הזה. יש אנשים שקיבלו כישרונות יותר גדולים משלי ואני צריך להתאמץ הרבה יותר ואולי אוכל להשיג את מה שהם מצליחים להשיג בקלות.

"יעצתי לו לכתוב לרבי. הרבי כתב לו בתגובה שבמשנה נאמר במפורש: 'אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני' (לפי הגירסה שהרבי חיבבה ודרש בה נפלאות), על כל אחד מוטל לשמש את השי"ת בהתאם לכוחות שניתנו לו. לא דורשים משום אדם דבר מעבר למימוש של כל הכוחות שהוא עצמו קיבל. התשובה שקיבל שינתה לו את כל החיים. כשישנה התחושה של 'אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני' – זה התענוג הכי גדול שיכול להיות ולא צריך מעבר לזה".

אור וחיות נפשנו

תכניתו המקורית של שבתי הצעיר הייתה להמשיך להיות תלמיד מן המניין ב'קול תורה' וללמוד חסידות במקביל. זה היה בימים שבהם לימוד חסידות חייב היה להיות במחתרת ולא ניתן לו מקום בישיבה. "הסרתי את הכריכה ועמודי השער מספרי החסידות שלי, כדי שלא ישימו לב באיזה ספרים אני הוגה, וניסיתי להמשיך בחיי כמו שהבטחתי למשגיח", הוא מספר בחיוך.

אבל הסידור הזה לא נמשך זמן רב. "כשהתחלנו לברוח בלילות להתוועדויות של המשפיע רבי שלמה חיים קסלמן זצ"ל בכפר חב"ד, כבר קלטנו שזה עולם אחר ואי אפשר להמשיך כך. אז הסקתי שהחסידות היא לא רק לימוד אלא זו צורת חיים שלמה. זו אווירה שאי אפשר לקלוט במקום אחר. זה כמו מה שאמר הרבי מלובביץ' לנשיא שז"ר בהביעו התנצלות על כך ששז"ר הגיע אליו לבקרו במקום שהרבי יבוא אליו: יכולתי לבוא אליך בעצמי אבל מה שאתה מקבל כאן – להיות במעון קודשו של הרבי הריי"צ ולקבל את הקדושה הזו – לא יכולתי להעביר לך בדרך אחרת.

"בישיבה בכפר חב"ד", נזכר הרב שבתי, "ראיתי כיצד מתפללים ב'עבודה'. אחד הבחורים, דומני שזה היה ר' אריה לייב קפלן ממונטריאול, ישב בעיניים עצומות כשחוטמו נשען על אצבעו. בתחילה דימיתי בנפשי הוא נרדם אך ראיתי שהראש שלו לא נשמט ונשאר על עומדו. שאלתי את הבחורים: הוא נרדם? והם אמרו: מה פתאום נרדם, הוא חושב חסידות.

"זה בעצם מה שאמר אדמו"ר הרש"ב זי"ע שתורת החסידות היא 'אור וחיות נפשנו': זה לא חידוש ולא הוספה של פרט אחד או כמה פרטים. כל הפרטים קיימים אבל האור והחיות משנים אותם לבלי הכר.

"יש לנו כאן ישיבה לילדי השלוחים (שאודותה נדבר להלן, ב.ל). ישבתי פעם בהתוועדות עם תלמידי השיעור הגבוה בישיבה ושאלתי אותם: אתם זוכרים כיצד נכנסתם לישיבה? ענה לי אחד מהם: הרב, אני לא רוצה לזכור את אותה תקופה. לא ידעתי אז מהי באמת תורה, מהי תפילה ומהו השי"ת. זה נקרא 'אור וחיות נפשנו'. זה משנה את החיים לחלוטין".

במקום שלבו חפץ

כשנודע להוריו כי בלבו של בנם הצעיר גמלה ההחלטה לעבור לכפר חב"ד, התחוללה בבית מהומה. "לאורך כל התקופה של החיפושים וההתקרבות לחסידות, ההורים שלי לא ידעו מכלום. התכנית המקורית הייתה שלאחר ישיבת 'קול תורה' אעבור ללמוד בפוניבז', וכשהודעתי שאני מעוניין לעבור ללמוד בכפר חב"ד, זה לא היה פשוט.

"אבא שלח אליי כל מיני רבנים שינסו לשכנע אותי ולהפעיל עליי לחץ. כתבתי לרבי שאני מעוניין לעבור לישיבה בכפר חב"ד אך ההורים שלי ועוד רבנים אומרים לי שלא לעבור לשם ואיני יודע מה לעשות. כולם אמרו לי: מדוע אתה כותב לרבי, הרי ברור שהוא יגיד לך לעבור לכפר. אך תשובת הרבי הממה את כולם: הרבי הקיף בעיגול את מה שכתבתי, שהוריי ועוד רבנים אומרים לי לא לעבור ואיני יודע כיצד עלי לנהוג, וכתב: 'ועל פי זה שב ואל תעשה'.

"וזה מה שהפך אותי לחב"דניק", אומר הרב שבתי ומרים את קולו. "הרבי בעצם אמר: אם יש לך ספקות – אל תעבור. תפסתי פתאום שכל מה שהפחידו אותי שהרבי מנסה לצוד נשמות, אינו נכון כלל. הרבי בעצם אמר לי: אם אתה מסתפק – אין צורך".

תקופה לא ארוכה לאחר מכן נעלמו הספקות אך ההתנגדות בבית נותרה בעינה. שוב שאל שבתי את הרבי והפעם תשובת הרבי הייתה לנהוג "כעצת רב שאינו נוגע בדבר". ואכן הרבנים שנדרשו לשאלה, בהם אחד מרבני מערכת 'אוצר הפוסקים', השיבו בפשטות בצטטם את דברי חז"ל: אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ. גם הגר"י לנדא זצ"ל, רבה של בני ברק, שנדרש לסוגיה, ציטט את דברי השולחן ערוך בעניין בחירת מקום לימודים לעומת כיבוד אב.

המעבר לישיבה בכפר חב"ד הפגיש את ר' שבתי באורח בלתי אמצעי עם המשפיע רבי שלמה חיים קסלמן שהיה כבר בערוב ימיו. הוא נזכר באפיזודה אופיינית. "פעם ניגשתי אליו ושאלתי בעצתו: אני עוסק זמן רב בתפילה ולא מרגיש מאומה. ר' שלמה חיים ענה בחיוך: אם כן אתה בן אדם? אני חשבתי שאתה מלאך". ר' שבתי השתדל בכל מאודו לספוג מהמשפיע ככל שרק יכול היה ואף היה מבקרו בבית הרפואה בו אושפז עקב מחלתו שממנה לא נרפא.

זמן מה לאחר פטירתו של רבי שלמה חיים קסלמן, הגיע ארצה המשפיע רבי מענדל פוטרפס זצ"ל שתפס את מקומו. נפשו של ר' שבתי נקשרה בנפשו של המשפיע. בעצתו, לא הצטרף שבתי לתלמידי כיתתו שנסעו ללמוד אצל הרבי, במסגרת ה'קבוצה', למשך שנה שלמה, אלא נותר בישיבה שנה נוספת כדי לבוא לרבי מוכן יותר.

לא להישאר במקום

תכונה אחת בולטת הייתה באישיותו של הרב שבתי ואיימה להעיב על התפתחותו והיותו לאיש. ר' שבתי סבל מגמגום קשה. חודשים אחדים לפני שנסע לרבי, נפטרה אמו ל"ע. מפאת הגמגום שלו נמנע מלגשת לפני התיבה אלא הסתפק באמירת קדיש וגם את זאת לא עשה אלא במניין שיש בו עוד אומרי קדיש, כדי שאיש לא יבחין בגמגום שלו.

"כשהגענו לרבי", הוא נזכר בהפליגו לחודש ניסן תש"ל, "נכנסנו לבית המדרש הקטן בקומת הכניסה, לקראת תפילת מנחה. תחילה ביקשתי לדעת לאן אין מבטו של הרבי מופנה; הצביעו לי על המקום המדויק ושם עמדתי כי לא רציתי שמבטו הקדוש של הרבי ייתקל בי. בתום התפילה, בעודי אומר קדיש יתום, הרמתי לפתע את עיניי וגיליתי שהרבי מסתכל עליי ומתבונן בי".

הרב סלבטיצקי נשנק מבכי בתארו את הרגע הזה. "מאוחר יותר אמרו לי שהרבי הסתכל עליי במשך כל זמן אמירת הקדיש. הדבר חזר ונשנה כמה פעמים במהלך התפילות", הוא מעיד וההתרגשות ניכרת בקולו.

כשזכה להיכנס ליחידות, אחד הדברים שהעלה על הכתב בפתק שהגיש לרבי היה הגמגום המקשה עליו. "הרבי הורה לי ללמוד שער הביטחון בספר 'חובת הלבבות' ולהתחזק בביטחון בהשי"ת". באותה עת הרבי העניק לו עצה המשמשת אותו עד היום הזה. "הרבי אמר לי שאם אני נתקע במילה מסוימת, לא להילחם ולהתאמץ להוציאה מפי אלא לנסות לומר את הדברים במילה אחרת. לקחתי את זה גם כמסר כללי בחיים: אם נתקעים בדבר מסוים, צריך לחפש דרך אחרת להגיע לאותה מטרה". הרבי גם הוסיף ובירך אותו בברכות רבות לעניין זה.

מדהים להיווכח שהברכה שהעניק הרבי לרב סלבטיצקי באותה יחידות, הפכה אותו למה שהוא כיום: מרצה מבוקש בכל מרחבי תבל. תלמידים שלמדו עמו באותה כיתה בטרם צאתו ללימודים בחצר הרבי, סיפרו לי כי לימים, כאשר בפעם הראשונה התנוסס שמו על מודעה כמרצה בהתוועדות בירושלים, קמו ונסעו ממקום מגוריהם בכפר חב"ד כדי לחזות במו עיניהם בפלא שהיה בעיניהם כציפור המדברת.

"באותה יחידות כתבתי לרבי שמאוד מטריד אותי מה התפקיד שלי – בלימוד תורה או ב'קירוב' ו'הפצה', במה עלי להשקיע את עיקר המאמץ. הרבי ענה כהאי לישנא: 'תפקיד של 'תמים' (הכינוי בעגה החב"דית לבן ישיבה הלומד ב'תומכי תמימים', ב.ל.) הוא לשבת וללמוד בשקידה והתמדה ועבודת התפילה'. בכך הורה לי הרבי אפוא להניח כל עניין נוסף לעתו ולזמנו ועתה להשתקע בלימוד תורה ובעבודת השי"ת".

"ינצלו כוחותיהם במילואם"

כשהגיע הרב שבתי לפרקו, הוצעה לו נכבדות בת ר' שמואל מאיר זילברשטיין ז"ל, מנכבדי קהילת חסידי חב"ד באנטוורפן. "התנאי הראשון שלי היה שנגור בארץ ישראל והמיועדת ניאותה לכך". כנהוג באותם ימים, בשנות האורה והטובה, נכנסו החתן והכלה לקראת חתונתם ליחידות אצל הרבי. בפתק שהגישו לרבי העלו את ההצעות השונות בקשר לעתידם, אם לצאת לשליחות בארץ או להמשיך במה שהחתן החל לעסוק עוד קודם לכן, במסירת שיעורי חסידות בכפר חב"ד.

"הרבי שאל: מדוע אתם מתעניינים רק בהצעות מהארץ ולא בהצעות מחו"ל? לדוגמא באנטוורפן ניתן לפעול רבות בהפצת היהדות והחסידות. יצאנו מחדרו של הרבי והיינו בהלם. זו לא הייתה אצלנו אפילו הווה אמינא.

"לאחר מספר חודשים בהם ניסינו להתעניין על הצעות בארץ ולא מצאנו שום דבר מתאים, לקראת חודש תשרי נסענו שוב לרבי ושוב זכינו להיכנס ליחידות. בפתק שהגשנו כתבנו לרבי שאנחנו עדיין עסוקים בחיפוש הצעות באנטוורפן, ולעת עתה אנו בארץ ישראל ועוסקים בהפצת תורת החסידות. הרבי נטל בידו הקדושה את הפתק אך לא פתח אותו אלא שאל מיד: ומה בנוגע לאנטוורפן? על אתר גמלה בליבנו ההחלטה שנגור באנטוורפן. ואכן נסענו לשם ישירות מניו יורק, מיד לאחר תשרי, כשלוחים של הרבי".

את פני הרב סלבטיצקי וזוגתו קידמה תקופה קשה ולא קלה. זעיר פה, זעיר שם, ניסה לנקוט בפעולות שונות ללא הצלחה יתרה, כשברקע העיק תדיר עול הפרנסה. לאחר כשנה וחצי חשו הוא ורעייתו כי אינם מסוגלים ליותר. הם גם הרהיבו עוז וכתבו לרבי שהגיעו מים עד נפש, מאוד קשה להם, והציעו כי על בסיס קריאת הרבי באותה עת למסד ולמנף את מפת השליחות בצורת "שליח עושה שליח" ושהשלוחים יביאו תחתם שלוחים נוספים, "כתבנו כי ברצוננו להביא שליח נוסף, ולאחר תקופה בה הוא יכהן תחתינו אולי במשך הזמן נוכל לחזור לארץ".

"על מה שכתבנו שהגיעו מים עד נפש, הרבי כתב: 'ומכאן ולהבא יהיה כיתרון האור מן…'. וכדרכו בקודש, על פיה נזהר מלהזכיר כל ביטוי שלילי, במכוון לא רצה להמשיך ולהוסיף את התיבה 'חושך'. ובנוגע לאפשרות להביא שליח נוסף, הרבי מחק וכתב: 'ינצלו כוחותיהם במילואם', והוסיף וכתב ברכה. כמובן, אז נעלמו מאיתנו כל הספקות. בשלב מסוים קיבלנו הוראה מהרבי לקנות דירה באנטוורפן, ואז הבנו שכאן נמצאת השליחות שלנו".

לנוכח קשיי הפרנסה של הזוג הצעיר, הציע חמיו של הרב סלבטיצקי לרבי בהיותו ביחידות, כי החתן יעסוק בתורה וחמיו יפרנסו, אך הרבי שלל זאת. הרבי גם שלל הצעה נוספת של החותן שהחתן יכהן כשליח תחת הרב בנימין גורודצקי, שהיה בא כוחו של הרבי באירופה. הרבי אמר שעל החתן להיות עצמאי. "בעניין הפרנסה אמר הרבי שאעסוק שעתיים-שלוש במסחר מדי יום, וזה גם יגרום לי להכיר אנשים, וגם זה יגרום להם להעריך אותי יותר, כשישמעו שאני מתפרנס מעבודה ולא מצדקה. חמי אמר שהוא מכיר אותי ויודע שלא אסכים, והרבי ענה: אמור לו זאת בשמי.

"כמובן", מחדד הרב סלבטיצקי, "זו הייתה הוראה פרטית, ואי אפשר ללמוד ממנה לגבי שלוחים אחרים".

קולו של הרב סלבטיצקי שוב נשנק מבכי כשהוא נזכר ברגע נוסף שנסך בו כוחות עילאיים. "באותן שנים נכחתי פעם בהתוועדות של הרבי. הרמתי כוסית 'לחיים' והרבי הביט לעברי במבט חודר, ענה לי 'לחיים ולברכה' והניף ידו הקדושה בעוז לעידודי. הרגע הזה נותר חקוק במוחי ומעניק לי כוח עד היום הזה".

חסידות לכל מבקש

הפעילות החב"דית באנטוורפן החלה לקרום עור וגידים. בית חב"ד גדול נפתח, וכעבור מספר שנים נקנה שטח נוסף שעליו נבנה בית חב"ד חדש. בהמשך קמו שורה של מוסדות שגולת הכותרת שלהם כיום הזה היא הישיבה לילדי השלוחים שאליה נוהרים שלוחים צעירים מהעולם כולו. זאת מלבד פעילות ענפה בהפצת היהדות בקרב יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה, וכן בהפצת מעיינות החסידות בעיר על מגוון חוגיה.

בשיחתנו ביקשנו לנצל את ההזדמנות ולתהות על טיבו של הקשר החם וההדוק בין חב"ד לבין כל קהילות וחצרות הקודש באנטוורפן.

הרב סלבטיצקי מצביע על הנקודה שבה הכול החל, בשיעור שהחל למסור לפני שנים רבות לנשים בפרקי אבות, בהשתתפות קהל גדול. במהלכו הקפיד לשלב בין דברי החסידות רעיונות מכל גדולי ישראל בשם אומרם. כפה מפיק מרגליות השתדל הרב סלבטיצקי לשלב בביאורים גם סיפורים ממחישים ולקחים לחיי היום יום.

השיעור הזה פרץ את החומות, וכיום הרב סלבטיצקי מוסר שיעורים בבתי מדרשות מכל החוגים: גור, בעלזא, טשורטקוב, ערלוי, סאטמר, וגם בבתי כנסת לא חסידיים. כך נפלו המחיצות בין הקהילות. "האמת היא", קובע הרב סלבטיצקי, "שכיום איני מכיר כאן באנטוורפן מישהו שמתנגד לדרכה של חב"ד".

וכאן מעניק הרב סלבטיצקי את המוטו שהוא בעצם סוד ההצלחה שלו בפעילותו התורנית באנטוורפן ובכל מקום. "שאלתי פעם את ר' מענדל", הוא מגלה, "מה המטרה שלי? האם אני צריך לגרום לאנשים להפוך לחסידי חב"ד? הוא אמר לי: ממש לא. הרבי תובע מאיתנו להפיץ את תורת החסידות לכולם, לא להפוך את כולם לחב"דניקים. כשמגיעים עם גישה כזו, אין כל חשש וגם רבים יותר באים בפועל ללמוד חסידות".

באומרו זאת הוא ממחיש: "יש כמה וכמה חסידי סאטמר מובהקים ביותר, מהיושבים ראשונה במלכות בית סאטמר, המשתתפים בקביעות בשיעורי החסידות. רק לאחרונה נכנס אחד מהם להיות מגיד-שיעור בישיבה שלנו.

"בשמחת תורה היה אצלנו יהודי מצרפת, ושאל אותי: זה בית כנסת חב"ד או בית כנסת כללי? הוא לא הבין את פשר כמות השטריימלים והמגבעות הליטאיות של הבאים להתוועדות. אך זהו הרצון של הרבי וזו הייתה המטרה והכוונה של רבנו הזקן: שתורת החסידות תגיע לכל החוגים ולכל הקהלים, אך אין שום מטרה לשנות את אורח חייהם של אנשים".

קורת רוח מתפשטת על פניו של הרב סלבטיצקי כשאנו משוחחים על הישיבה לילדי השלוחים שהוקמה בעירו, בראשות חתנו, הגה"ח הרב מנחם מענדל טברדוביץ. "אנשים מתפעמים עד אין קץ לנוכח ההתגשמות המופלאה של 'הווי גולה למקום תורה', בראותם את התופעה בה בחורים בני שלוש-עשרה מגיעים מעשרים ושמונה מדינות שונות ללמוד כאן, ללא הורים ומשפחה, וגדלים אצלנו בתורה ויראת שמים.

"הנה דבר אחד שיכול ללמד על צביונה הייחודי של הישיבה: הבחורים עשו כאן כעין 'מבצע', לומר לכל מי שנקרה בדרכם דבר תורה. אברכים ליטאים וחסידי סאטמר ניגשים אליי ומספרים לי בהתפעלות על בחור צעיר שעצר אותם ברחוב וביקש מהם לשמוע דבר תורה מפיו. הם סיפרו שהם נהנו כל כך לראות את ה'ברען' (בערה) בעיניים. כך גם אנשים נהנים להשתתף בהתוועדויות הסוחפות ומלאות החיות הנערכות בישיבה".

זרי ההצלחה של הישיבה הניבו גם את הפרויקטים הבאים של הרב סלבטיצקי. "ישבנו עם הבחורים בהתוועדות בי' שבט, בשנת השבעים ליום בו עלה הרבי מלובביץ' על כס ההנהגה. ביקשתי מכל אחד שיקבל על עצמו החלטה טובה לרגל היום הזה. קם אחד המשתתפים ושאל: 'והרב?'. אמרתי שאני נוטל על עצמי להיענות להפצרת כמה וכמה יהודים להתחיל למסור שיעורים מקוונים. וכך היה, הדבר נמשך עד היום הזה ובחילא יתיר, והשיעורים מופצים בעולם כולו וכבר למעלה משני מיליון אנשים צפו בהם, תהילות לא־ל עליון. לאחר תקופה התבקשתי להעלות את השיעורים הללו על הכתב, ומאז יצאו כבר ספרים על סדר פרשיות התורה ובקרוב יוצא לאור הספר על מועדי ישראל.

"השיעורים המועברים באמצעים אלה מגיעים לאנשים רחוקים בקצות העולם שכמעט לא הייתה דרך אחרת להגיע אליהם. יש כאן מאפייה מפורסמת שנחשבת גם לאתר תיירותי. אין יהודי שמגיע לאנטוורפן ולא נכנס לקנות בה עוגה טובה. פעם אחת נכנסתי לשם, ואחד העובדים זיהה שאני חב"דניק, וביקש ממני למסור תודה לרב סלבטיצקי. שאלתי על מה, והוא סיפר שיש לו בן בקולומביה שחזר בתשובה בזכות השיעורים של הרב סלבטיצקי… צריכים לדעת לנצל את כל האפשרויות שיש לנו כדי להפיץ דברי יהדות וחסידות. אין לדעת עד כמה רחוק זה יכול להגיע. כי זה תפקידנו וזה ייעודנו בחיים: להפיץ את המעיינות".